"לילה טוב מפלצת": פחדים וחברים אחרים

סופרים למבוגרים ולילדים כאחד נמשכים, בצורה מובנת למדי, אל הלילה. הפוטנציאל הנפיץ של רגעי הפרידה מהערות, ההישארות לבד בחדר, החלומות המשונים המטרידים, התפאורה והצללים, הפחד - כל אלה חומרי גלם מצוינים לרקוח מהם ספרות.

• כדור הבדולח של האחים גרים
• מתחיל בבום : סיפור בוגר לילדים
• התשובה של זרחי לטינקרבל
  

גם שירה גפן הציצה בעבר במחוזות הלילה, ב"לילה בלי ירח" שכתבה עם בעלה אתגר קרת, ובו יוצאת הילדה זוהר לחפש את הירח שנעלם. כעת, שש שנים אחרי, היא חוזרת אל החלק העלום של היממה עם "לילה טוב מפלצת", הפוגש חזיתית בכל הפחדים והשדים של החושך.

"לילה טוב מפלצת". מפחיד אבל גם נעים(איור: נטלי וקסמן שנקר)

אין הורה שלא נאלץ להתמודד בשעות הקשות האלה עם יצורים מדומיינים הנעים מאחורי הרהיטים ומתחת למיטה, עם בעתה בלתי מוסברת הניצתת בדיוק ברגע שבו הוא רוצה לעזוב את החדר. כהורים, תמיד מלווה אותנו החיפוש הנואש אחרי מה שיצליח להעניק לילד תחושת מוגנות, גם כשהוא נותר לעצמו ולבדו מתחת לשמיכה.

שומר הראש של הלילה

רותי, הגיבורה של "לילה טוב מפלצת", מפחדת מהחלומות שבאים אליה ברגע שהיא עוצמת את העיניים, ובמיוחד מופיעה בהם מפלצת אחת כחולה וגדולה עם אף כתום. לא ההסבר הרציונלי של אמא ולא הליטוף של אבא מפיגים את החרדה, אלא יוסי הפיל, בובה ורודה ורכה המורדת אחר כבוד מהמדף, כדי לשמש שומר ראש לרותי.

איורים מקוריים שמלווים את הסיפור

אך בעוד היא מלטפת את החדק הרך ונרדמת במהירות, שוכב הפילון רועד תחת השמיכה, "פוחד מהחושך מאוד". מכאן מתחילה שרשרת עזרה מקורית ונעימה: יוסי נעזר בגחלילית הקטנה שמאירה בחדר ובאה לשכב לידו במיטה. היא, שבעצמה מפחדת מצל שחור, קוראת לבובה אביגיל להצטרף. זו האחרונה מפחדת מרעש וקוראת לשעון, שיוצא למסע דגדוגים וריקודים עם לא פחות מאשר המפלצת הכחולה בכבודה ובעצמה.

ברגע זה מתגלה במפתיע לילדים כי המפלצת סובלת גם היא: "שוכבת ערה תחת שמיכה, מרוב פחד קשה לה לנשום - היא פוחדת מחושך, מצל חמקמק, מרחשים מוזרים בווילון, היא פוחדת לזוז, ולדבר, וחס וחלילה לישון". ומי עוזרת לה לישון? הילדה רותי כמובן. המיטה הולכת ומתמלאת, וכולם חבוקים יחד באחיזה לילית מרגיעה.

האיורים של וקסמן שנקר ממחישים היטב את החיבוק המכיל רגשית ופיזית. הגחלילית הזעירה גדלה ומתעצמת כדי לעטוף את יוסי הפיל, וכשהמפלצת הגדולה נרגעת בין כפות ידיה של רותי היא מתגמדת לגודל בובה רגילה כך שרותי מצליחה להקיף אותה, וכל הנוראות והעוצמה שהפחידו כל כך קודם - מתפוגגים.

חקירה מהנה של האיור

עם זאת, אי אפשר לומר שהאיורים בספר מתיפייפים או מתקתקים בשום צורה. על חלק לא מבוטל מהם שורה אווירה קודרת ומטרידה, והפחד משתקף בצורה מוחשית מאוד בעיני הדמויות, והרי זו עדות לכישרונה של וקסמן שנקר. תפאורת הלילה הכהה מסתירה-מגלה התרחשויות סוריאליסטיות רבות, חיות מוזרות ושבירה של חוקי העולם הקיים: הצעצועים מרחפים בחלל החדר, תותי שדה גדלים על עץ, דגים שטים ביער שצץ לפתע לצד המיטה ועוד. לא הכל מפחיד, כמובן, אלא מזמין חקירה ארוכה ומהנה של האיור וגילוי של הפרטים המסעירים בו.

מפלצת שעוברת מהפך - ולטובה

ההתרחשויות השבורות שבאיור - יציאה אל נופים אחרים לצד צעצועים ודוממים

שהפיחו בהם חיים - הולם גם את השבירות הטקסטואליות של גפן, האחת מוצדקת יותר מהראשונה. בתחילה, הבובה אביגיל מדקלמת שיר לגחלילית שאמנם נושא אופי אגדתי-חלומי ("לבי פשוט, מאה שנים אותו דבר אומֵר, אך כל מי שמקשיב שומע משהו אחר") אך מטלטל את מעגליות הסיפור על החזרתיות הפשוטה שהייתה בו עד אז. בשנייה, בזמן שהמפלצת הכחולה יוצאת במחול עם השעון, הדבר מתיישב היטב במבנה הסיפורי, כיוון שמדובר ברגע המהפך באופייה של המפלצת, וגיוסה אל הצד האנושי הטוב - זה שגם מותר לו לפחד.

ב"לילה טוב מפלצת" בראה גפן עולם המספק התמודדות יצירתית עם פחד הלילה וחיבוק המפלצת הפנימית המאיימת כל כך. זוהי הזדמנות מעניינת לעבד פחד בצורה שאינה מתנשאת, שהרי כולם מפחדים, ובאופן המאפשר ללילה להיות זירה גם להתרחשויות קסומות, המשוחררות מהחוקים הכובלים של היום. וכפי שרותי עצמה אומרת בסיפור, "עכשיו כבר אי אפשר לדעת אם זה זמן אמיתי או זמן חלום".