מהו "אפקט ורתר" ואיך הוא קשור לטבח בקונטיקט

אזרחי העולם הזדעזעו בסוף השבוע למשמע החדשות אודות הטבח הנורא בבית ספר בקונטיקט, בארה"ב. הדעת מסרבת לקלוט את מה שהעיניים ראו בחדשות: הרוצח, אדם לנזה בן 20, רצח עשרים ושישה אנשים ובהם עשרים ילדים בני שש ושבע.

הטבח בקונטיקט - כתבות אחרונות ב-ynet

• הטבח בקונטיקט: "למה רצחו את הילדים שלנו"?
• גיבורת הטבח: מורה נעלה ילדים בשירותים והצילה אותם
• הטבח בבי"ס: ארה"ב מסרבת לדבר על פיקוח נשק
  

שעות ספורות לאחר ההלם הראשוני החלו לעסוק בתקשורת באינטנסיביות בשאלות הבלתי נמנעות: כיצד ייתכן שדווקא בארצות הברית מספר מקרי הרצח ההמוני הוא כה רב, והאם ניתן להקטין את מימדי התופעה?

בזירת הטבח בקונטיקט. ילדים מזועזעים לאחר שניצלו (צילום: רויטרס)

בימים האחרונים הוצעו לכך מספר תשובות שהבולטת בהן היא הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לרכוש ולהחזיק כלי נשק בארה"ב. גם אני מעריך שזו אכן הסיבה העיקרית לכך.

עם זאת, קיים הסבר מינורי בהרבה אך עדיין משמעותי, לשכיחות של מעשי רצח מזעזעים שכאלה. מחקרים מראים כי יתכן שגם הכיסוי התקשורתי המסיבי שמקבלים מעשי זוועה שכאלה, מעלה, ולו במעט, את הסיכוי שהם יישנו.

כבר לפני כ- 40 שנה טבע הסוציולוג דיויד פיליפס את המושג "אפקט ורתר" כדי להסביר מדוע אחרי התאבדויות מסוימות שזכו לפרסום רב, חלה עלייה דרמטית בשיעור ההתאבדויות באותו אזור. לפי פיליפס, כאשר אנשים מעורערים בנפשם נחשפים למקרים שמבליטים התאבדות, הדבר מעלה את הסיכוי שהם יבצעו פעולה זו בעצמם מתוך חיקוי של ההתנהגות הלא-נורמלית.

פיליפס כינה את האפקט הזה כך בהשראת הרומן של גתה "ייסורי ורתר הצעיר": רומן זה שבו הגיבור שולח יד בנפשו, גרם ככל הנראה לעלייה דרסטית במקרי ההתאבדות באירופה לאחר פרסומו בשנת 1774. מחקרים מאוחרים יותר הראו כי הדבר נכון גם לגבי מעשי פשע באופן כללי ופשעי רצח באופן ספציפי, תופעה המכונה: copycat crimes.

ההסבר לתופעה זו קשור למושג בפסיכולוגיה חברתית המכונה "הוכחה חברתית" (social proof). לפי מושג זה אנשים משתמשים ברמזים מהסביבה כדי להבין כיצד להתנהג. כאשר רבים מתנהגים בצורה מסוימת הם מעניקים בכך "הוכחה חברתית" כי כך נכון להתנהג, ואחרים מחקים את התנהגותם.

כך למשל, אנשים מעדיפים לקנות ספרים רבי מכר, פשוט כי הם רבי מכר, או לעמוד בתור למסעדה מלאה בסועדים, רק כי היא מלאה ולא לשבת במסעדה סמוכה שבה יש מקום ללא תור.

לפי פיליפס אנשים מעורערים בנפשם מקבלים "הוכחה חברתית" מהפרסום של פעילויות קיצוניות כמו התאבדות או רצח, וכך מתגברת נטייתם לבצע זאת בעצמם.

האם התקשורת צריכה להוריד פרופיל?

כולנו מזועזעים מן הטבח הנורא שהתרחש בסוף השבוע. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר לעבר התיקון השני בחוקת ארצות הברית המתיר לאזרחיה להחזיק ולשאת נשק, וגם אני סבור כי זו אכן הבעיה העיקרית.

לעניות דעתי, טוב יעשה אובמה אם יבטל תיקון זה, שהיה נכון אולי למציאות שהתקיימה בארצות הברית לפני יותר מ- 220 שנה, אך בוודאי אינו נכון כיום.

עם זאת, המסקנה העולה ממחקריו של פיליפס ושל אחרים ברורה: אף על פי שפשעים כמו הטבח המזעזע בקונטיקט הם אירועים חדשותיים ממדרגה ראשונה, טוב יעשו אמצעי התקשורת אם ידווחו עליהם בצורה מינימליסטית ככל האפשר. הדבר בוודאי לא ימנע הישנותם של מקרים כאלה בעתיד, אך בהחלט יתכן כי יהיה בכך להקטין, ולו במעט, את הסיכוי שמטורפים אחרים יחקו התנהגות זאת.

הכותב הוא מומחה לפסיכולוגיה והתנהגות ארגונית במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה