הכי קרוב לבד: האם תוכלי לחיות ללא זוגיות?
לא האמנתי למשמע השאלה הזאת. אני? בלי בן זוג?! אין מצב! כמות הכעס שחשתי כלפי אותה הפסיכולוגית עלתה על גדותיה. איזו מין אמירה שיפוטית! איזה חוסר מקצועיות! החלטתי שאני כבר אראה לה מה זה. אני אמצא בן זוג ויהי מה
פעם, באחת הפגישות אצל אחת הפסיכולוגיות שהלכתי אליהן, בתקווה שיתקנו את ה"פגם" שלא מאפשר לי למצוא זוגיות, נשאלתי האם אני יכולה לדמיין את חיי ללא בן זוג. לא האמנתי למשמע השאלה הזאת. הרגשתי כאילו פצצה נחתה באמצע חדר הפגישה שלנו, פגיעה ישירה עם הדף כה חזק. ונפצעתי, אנושות.
מאחר שההגנה הכי טובה היא התקפה, התחלתי לשלוף באוטומט את כל הטיעונים מדוע אין סיכוי שאני יכולה לדמיין את חיי ללא התמונה האידילית של בן זוג, משפחה, חתול, בית עם גינה ומשכנתא. כל כך הייתי שבויה בקונספט הברור הזה, עד ששום אפשרות אחרת לחיי בכלל לא עלתה בדעתי. ההפך, סף החרדה שלי שאשאר מאחור, כשכל חברותי כבר עמוק בקשרי זוגיות והקמת משפחה, כל כך עלה עד כדי חנק איטי שעיוור אצלי כל יכולת לראות גם אפשרויות אחרות לחיי.
השאלה הזו כל כך הרגיזה אותי. אני? בלי בן זוג?! אין מצב! כמות הכעס שחשתי לאותה פסיכולוגית עלתה על גדותיה. נכנסתי לסחרור מחשבות. אולי חשבה שאישיות כמוני לא ראויה לפרטנר, אולי זיהתה אצלי מרכיב אישיותי שלא מאפשר זוגיות, ובכלל, איזו מין אמירה שיפוטית! איזה חוסר מקצועיות! החלטתי שאני כבר אראה לה מה זה. אני אמצא בן זוג, ויהי מה!
רק לא להישאר לבד
נכנסתי חדורת מוטיבציה לאתרי הכרויות, טוחנת לכל מכר אפשרי שיכיר לי מישהו מהחברים/ עבודה/ משפחה/ צבא/ תיכון/ גן/ פעוטון. רק תושיעו אותי מהאפשרות שאשאר לבד! ושוב מתחילה שיגרת הדייטים המעייפת, אבל אני נחושה, לי יהיה בן זוג!
בינתיים הסתיימו להן הפגישות עם הפסיכולוגית, הנה, היא הצליחה לתקן אותי, יש לי חבר. ואחרי חודשיים מסתיימת לה מערכת היחסים, ושוב מתחילים מנקודת האפס. תקופת התאוששות, זמן התאווררות, חשבון נפש, קבלת החלטות והפעם אסטרטגיה שונה: "מה שצריך לקרות יקרה. כשתרפי - זה יגיע".
אז בן הזוג לא הגיע. והרפיתי, זימנתי, התכוונתי, טופלתי... ולא. אין לי בן זוג, אבל יש לי תינוק מקסים מתרומה. לא גנבתי זרע לאף אחד, לא הכנסתי אף אחד לעול המזונות ואתם יודעים מה.. המחשבה על כמה אנרגיה, כסף, דמעות, רגשות וזמן השקעתי בהתעסקות עם שאלת הזוגיות, היא זו שמעוררת בי חרדה.
החברה בה אנו חיים לא מאפשרת לנו לחשוב גם מחשבה אחרת, מחשבה שמכבדת קודם כל את עצמנו ושמה במרכז את הכבוד, הערך העצמי והאושר שלנו בזכות עצמנו ללא תלות במישהו אחר. היום אני מבינה כמה סבל גרמתי לעצמי ולסביבתי בתקופת הפחד מאי מימוש חלום הזוגיות. היום אני מבינה איזה עול ירד ממני כשמימשתי עבורי את הרצון לילד ללא תלות בבן זוג.
המרוויחים הגדולים
היום המחשבה לצאת לדייט ולתת לצד השני לשפוט אותי על סמך מראה או הבחירות שעשיתי בחיי, כלל לא ריאלית בעיני. אף אדם שכמה לאהבה - בין אם להעניק ובין אם לקבל, לא ראוי לעמוד בסיטואציה כל כך שיפוטית, שלא לומר משפילה. המרוויחים הגדולים מההשלמה וקבלת האפשרות שלא יהיה לי בן זוג כרגע בנקודה זו בחיי, הוא קודם כל הבן שלי.
כמות האהבה שמורעפת עליו היא עצומה, מידת הסבלנות והנתינה היא אין סופית ולא רק בגלל שהוא הבן שלי, אלא כי הכמיהה אליו היתה כל כך גדולה והתזמון היה כל כך מדויק.
המרוויחים השניים מההשלמה וקבלת האפשרות שלא יהיה לי בן זוג כרגע בנקודה זו בחיי, הם ההורים שלי, שקיבלו בת רגועה יותר, חרדה הרבה פחות, מאושרת מאוד ששמחת החיים והערך העצמי חזרו אליה.
והמרוויחים האחרונים הם חבריי, שסוף-סוף אפשר לדבר איתי על הכל ולא רק על דייטים. אז לכל המתלבטות, אתן ראויות לבן זוג ומשפחה, אך אתן קודם כל ראויות לממש את הכמיהות שלכן ולחיות גם אתן בתחושת רווחה ונחת. וכמחווה לחבר אהוב שהלך לעולמו וברוח הבודהיזם אסיים בשלושה ציטוטים מספרו:
"מי ייתן וכל היצורים החיים ימצאו שייכות,
מי ייתן וכל היצורים החיים יתנו אמון בעצמם,
מי ייתן וכל היצורים ירגישו את האחריות לגורלם."
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
