"הציקו לי בגלל המשקל". שחר רזה 38 קילו

לשחר יחזקאל היו די תירוצים להישאר שמן: פגיעת גב חמורה שהשביתה אותו כמעט לגמרי, וקוצר נשימה מעיק. למרות זאת הוא החליט שבכוחו לשנות את המצב - והצליח. מה הסוד?

נעמה משאליפורסם: 28.02.13 , 16:31

שחר יחזקאל, בן 23 מרמת גן, זוכר היטב את הילדים שהציקו לו לאורך כל שנות הלימודים בבית הספר היסודי, ואפילו בתיכון, והעליבו אותו בשל המשקל העודף שממנו סבל. "הייתי סובל בבית הספר, בא הביתה ואוכל צהריים עד שאשכח ממה שקרה", הוא מספר בראיון ל-ynet. "אחרי זה לא הייתי יוצא מהבית כדי לא לפגוש את אותם ילדים. פשוט לא הייתי זז, ואוכל כל הזמן".

רזיתם והחיים שלכם השתנו? כתבו לנו

צריכים השראה? סיפורי דיאטה מדהימים:

בזמן התיכון ניסה יחזקאל לרזות, אך בכיתה י"א נפצע בגבו בצורה חמורה, אירוע שהשבית אותו כליל. "הבעיה הייתה קיימת כנראה מגיל ילדות", הוא אומר, "אבל בכפיפות בטן שעשיתי הופעל כנראה יותר מדי על חוליה מסוימת בגב, כך שהיא נכנסה פנימה. זו הייתה מעין פריצת דיסק, רק שהמקרה שלי היה הרבה יותר קשה לטיפול".

ניתוח היה מסוכן מדי, ויחזקאל נאלץ לעבור טיפולי פיזיותרפיה רבים במשך שנתיים וחצי. לקראת הגיוס מצבו השתפר מעט, אך הוא השמין והגיע למשקל שיא של 115 קילו. בשלב זה בקושי היה מסוגל ללכת גם מרחקים קצרים ללא הפסקה למנוחה.

לא יצא מהבית. יחזקאל לפני הדיאטה (ימין) ואחריה

רזה 10 קילו בלי לשים לב

הוא שירת בצבא בתפקיד משרדי, אך בטירונות בנגב חווה התקפי אסתמה על ימין ועל שמאל. לדבריו, עד אז הוא השלים עם עובדת היותו שמן עם בעיות גב ואסתמה, וחשב שלא יוכל לעשות דבר כדי לשפר את המצב, אבל לפתע הנץ השינוי.

"בצבא עבדתי קשה, תחת עומס גדול, כך שקיצרתי את הארוחות ולקחתי פחות הפסקות", אומר יחזקאל. "לאט-לאט האוכל הפך לפחות משמעותי ביומיום, ושם גם לא היו את בריוני בית ספר שיכניסו אותי לדיכאון ויגרמו לי לאכול אכילה רגשית".

לאחר זמן מה הבחין לפתע יחזקאל שהמדים רפויים יותר על גופו. הוא נשקל וראה שירד בלי לשים לב חמישה קילו. בהמשך השירות רזה חמישה קילו נוספים.

החוויה החיובית המעודדת הזו הובילה אותו לנסות לשפר ברצינות את מצבו הבריאותי לאחר השחרור מצה"ל. "החלטתי שאין סיבה שבגלל הפציעה בגב גורלי יהיה לשבת על כיסא כל היום. נכנסתי לצבא במשל 115 קילו ויצאתי 105 קילו, אבל עדיין לא הייתי מסוגל לעשות פעילות מאומצת. הבנתי שאם הצלחתי לרדת עשרה קילו בלי מאמץ, עם קצת מאמץ אהיה מסוגל להרבה יותר".

יחזקאל החל לקרוא על תזונה וגם נפגש עם דיאטן שלא כל כך מצא חן בעיניו, לכן החליט לבחור לעצמו את הדרך. "התחלתי לנהל יומן אכילה ולתעד כמה אני באמת אוכל. גיליתי שאני אוכל 4,000 קלוריות ביום, למרות שאני צריך הרבה פחות", הוא אומר.

באופן איטי אך בטוח עבר התפריט של יחזקאל מהמצוי לרצוי. "הסתכלתי בתפריטים מומלצים, הפחתתי פחמימות והוספתי חלבונים, התחלתי להקטין את הצלחות שמהן אני אוכל ומצאתי חלופות בריאות יותר לחטיפים המלוחים ולמשקאות המוגזים".

כושר הפך לתחביב ממכר

שלושה חודשים לאחר השחרור החל יחזקאל לעסוק בפעילות גופנית, ולא ידע שהיא תהפוך לתחביב ממכר. "הטלתי מטבע בין שחייה ורכיבה על אופניים, והרכיבה נבחרה. בהתחלה רכבתי רק בפארק הלאומי ליד הבית, ואחר כך הצטרפתי לקבוצה שנקראת 'רמת גן בשביל האופניים' שרוכבת יחד כל יום שישי".

כשהתחיל ללמוד בטכניון נרשם לקורס אקדמי של רכיבה על אופניים כדי לשמור על כושר גם בזמן הלימודים, אבל רכיבת השטח בעליות של חיפה אתגרה אותו הרבה יותר.

"זה היה מאוד קשה", הוא אומר, "ובהתחלה אפילו חשבתי לפרוש, אבל הנוכחות בקורס הייתה חובה ואי אפשר היה להפסיק באמצע. אז התאמנתי יותר על עליות ובסוף הצלחתי להדביק את הקצב".

כיום הוא משתתף בקורס זה הסמסטר השלישי ברציפות, וגאה להשתייך לקבוצת המתקדמים. לדבריו, מאז שהחל לרכוב על אופניים החלה הירידה המשמעותית במשקל, והיום הוא עומד על 77 קילו - 38 קילו פחות ממשקלו ההתחלתי.

התפריט עבר המצוי לרצוי. יחזקאל ומכנסיים קודמים

"לא עזרו לי כי אני שמן"

היום יחזקאל מרגיש הרבה יותר טוב מכל הבחינות. הוא פעיל ומלא אנרגיה, הולך ורוכב על אופניים במקום להשתמש בתחבורה הציבורית, וגם מבחינה חברתית מורגש שינוי. "השלתי מעלחי את האני של פעם, זה מהתקופה הקשה שחוויתי בנעוריי", הוא אומר. "הביטחון העצמי שלי עלה ואני מרגיש אדם אחר. נפתחים בפניי מעגלים חברתיים חדשים".

לעתים הוא עדיין מופתע מהעובדה שעליו לבחור איזה בגד לקנות בחנות. "הייתי רגיל לקנות מה שעולה עליי, ועכשיו אני צריך ממש לבחור, כי עולה עליי יותר מבגד אחד בחנות".

איזה תגובות אתה מקבל מהסביבה?

"החברים בצבא היו הראשונים ששמו לב לשינוי ופרגנו מאוד. גם החברים מהתיכון שראו אותי בכל שבועיים שמו לב שהתכווצתי. חבר'ה שהיו איתי בטירונות וכיום לומדים איתי בטכניון אפילו לא מזהים אותי, כי כבר אין לי נפח.

"'קראתי במדור 'הדיאטה שלי' על אנשים שעברו ניתוח לקיצור קיבה או שהם חברים בקבוצת הרזיה, אבל אני פשוט עשיתי הכל לבד, לאט-לאט. למרות הפגיעה בגב והעובדה שלא יכולתי לשכב על הגב שנתיים, מצאתי תרגילים לבית שלא מפעילים עליו עומס".

אולם יחזקאל מודה שהדרך לא הייתה תמיד קלה. "היה שלב שבו במשך חמישה חודשים המשקל נתקע על אותו מספר. לא ידעתי מה לעשות. התחלתי לאכול ימים שלמים רק ירקות וזה לא עזר. בכל זאת המשכתי, כי היה חבל לי להרוס את כל מה שבניתי. פתאום המשקל התחיל לרדת שוב ועד היום אין לי מושג למה".

אתה מתחרט שלא עשית את זה מוקדם יותר?

"כן, אם הייתי מתחיל ביסודי הייתי מגיע לתיכון במצב טוב יותר, ואולי לא נפגע בגב. כל היועצות והצוות הבינו שהמצב החברתי והנפשי שלי רע, ובכל זאת לא טרחו לעזור כי אני פשוט שמן. אם היו מנסים להתערב לא הייתי מגיע למצב הזה".