מחוץ לזרם: 2012 במוזיקה האלטרנטיבית
רגע לפני שמתפרסמות תוצאות המצעד הבינלאומי של ynet וגלגלצ, גיא חג'ג' מזכיר את הדברים המעולים שנעשו במוזיקה מחוץ לזרם המרכזי. בלטו במיוחד: סיגור רוס בקליפ יפהפה, סטיבן מלקמוס שנתן אחלה הופעה בישראל ופרנק אושן שפרץ את כל הגבולות
קליפ השנה - סיגור רוס
כאילו, חוץ מגנגנאם סטייל, כן? כי אנחנו מדברים על השוליים של המוזיקה הפופולרית, אחרי הכל. בשיקלול הכללי, גנגנאם לוקח בסטייל. מספיק לקפוץ לאתרים מכובדים כמו Stereogum או פיצ'פורק כדי להבין כמה קליפים באמת, באמת מעולים יצאו השנה לרשת. המונים. עשרות אם לא מאות.
אבל כל סיכום הוא קצת (או הרבה) סיכום אישי, ובסיכום השנה האישי של כותב טור זה, שמדי שבוע חרש קליפים חדשים כדי להביא את הטוב ביותר ל"איים בזרם", הקליפ שנחקק הכי עמוק בלבי היה "Fjögur Píanó" של סיגור רוס. כן, ההוא עם שיאה לבוף.
- סיכום השנה במוזיקה האלטרנטיבית בהגשת אורלי יניב ישודר בגלגלצ ביום ד', 26 בדצמבר, מ-21:00 עד חצות
למה? כי אם עשרה קבין של יופי ירדו לעולם הקליפים השנה, הוא לקח שישה לפחות. כי לא בטוח שצריך עלילה כדי שקליפ יעיף לך את המוח. כי לא חייבים להבין כל מה שקורה בקליפ כדי להבין אותו, בפנים. כי אני רגשן ורומנטיקן. וכי לא היה לי מקום לעשרים הקליפים המדהימים הנוספים שצריכים לקבל את התואר הזה. הקליפ הזה הוא גם נציג לסדרת הקליפים המדהים שסיגור רוס הפיקו לכל השירים באלבום החדש שלהם. כל הקליפים שם מהממים ביופיים.
שני האמנים החדשים המלהיבים והחינמיים של השנה
מדי שבוע אני מקשר ב"איים בזרם" לאמן חדש ולא מוכר שכדאי מאוד להכיר לאוזניים. שני אמנים חדשים הרעישו את אוזניי יותר מכולם ב-2012, וכל כך קשה לי לבחור ביניהם, שפשוט לא אבחר - אתם תבחרו. הנה שניהם.
הראשונה היא אנג'ל הייז, צעירה ניו יורקית שהחליטה לאחוז במיקרופון ולהראות לג'יי-זי, המלך הנוכחי של ניו יורק, שיש יורשת מסוכנת בשטח. הייז הוציאה השנה שני מיקסטייפים, אפילו לא אלבום מלא, אבל הם מספיקים כדי להבהיר שיש בעיר כוח חדש שלא כדאי להתעלם ממנו. הקשיבו לשיר שלה "New York" שמסמפל את גיל סקוט הרון המנוח, או לגירסה הקשה מנשוא שלה ל-"Cleaning out my closet" של אמינם. את שני המיקסטייפס שלה אפשר, כרגיל במיקסטייפים ממין זה, להוריד חינם.
ההרכב השני נקרא Badbadnotgood, שהוציא השנה אלבום עצמאי שני. BBNG, כמו שהם מכנים את עצמם בקיצור, היא חבורה של צעירים ("באלבום זה לא היה מעורב אף אדם מעל גיל 21", הם כתבו באלבום החדש) שמקליטים מוזיקה אלקטרונית חיה עם השפעות של ג'אז, סינת'פופ ועוד דברים טובים. זה אינסטרומנטלי, זה סוחף, וזה כיף גדול מאוד. את האלבום החדש (וגם את הקודם) אפשר לשמוע בבנדקאמפ, וגם להוריד בחינם.
הופעת השנה בישראל - סטיבן מלקמוס והג'יקס
מבין כל ההופעות האלטרנטיביות הרבות שנחתו בארצנו בשנה ברוכת ההופעות הזו, אף הופעה שראיתי לא הוציאה אותי לאוויר הלילה עם התחושה העזה שהחיים יפים, פשוט נורא נורא יפים. כלומר, אף הופעה חוץ מזו של מלקמוס וחבריו במועדון הבארבי בתל אביב.
לאו דווקא בגלל התוכן של השירים, שלא תמיד הם מאשררי-חיים אם בכלל יש להם פירוש מובן; אלא בזכות המופע עצמו, בזכות חדוות הנגינה וההופעה של החבורה האדירה הזאת, בזכות הגיטרות הנפלאות שנתנו בראש, בזכות החיוכים האדירים שהחליפו חברי ההרכב על הבמה כל המופע, בזכות הקאברים המאולתרים שלהם, בזכות הבדיחות.
בשלב מסוים הסתכלתי אחורה על הקהל, וכולם פשוט חייכו. כי ככה זה, מופע רוקנ'רול שכולם כולל כולם שמחים להיות בו ולקחת חלק במוזיקה הזאת. זו השמחה האדירה שמוזיקה יכולה להביא.
הקרוסאובר של השנה - פרנק אושן
נישא על כנפי שיתוף הפעולה שלו עם ג'י-זי וקנייה ווסט, פרנק אושן לא רק הוציא השנה אלבום בכורה ענק, הוא בעיקר חצה גבולות. כשהוא יצא מהארון הבי-סקסואלי הוא הוכיח שקהילת ההיפ-הופ יכולה לא רק להתמודד עם ראפר-זמר דו-מיני אלא אפילו לתמוך ולחגוג את זה, ולצאת מהגבולות המיותרים של מצ'ואיזם והומופוביה שהיו כל כך דומיננטיים בז'אנר.
הוא חצה את הגבולות בין אינדי ופופ, כשהוכיח שמצעדי הפופ האמריקאיים יכולים להתמודד גם עם עיבודים ניסיוניים ומורכבים, ומאזינים אלטרנטיביים יודעים להעריך גם פופ-סול פופולרי. פרנק אושן הצליח להכניס למקום ה-2 במצעד האלבומים האמריקני אלבום שקיבל ציון 9.5 נדיר וכמעט-אלוהי במקדש הסנוביזם המוזיקלי הכי גדול, פיצ'פורק. הוא ניצח בכל החזיתות, ועל הדרך הקליט כמה מהשירים הכי יפים של השנה. אושן, אני מצדיע לך.
