שתף קטע נבחר

 

הילד הזה הוא עני: "אוסף פחיות לעזור לאמא"

הסיפורים שמאחורי המספרים של דו"ח העוני: בן 10 מאור עקיבא נאלץ לסייע לאמו החולה לשרוד. "כל האווירה בבית הפכה לעצובה", הוא אומר מביתו שבו החלונות הרוסים והמרצפות שבורות. אם חד הורית מדימונה מנסה לפרנס 3 ילדים: "לפני שעליתי לארץ הייתי יכולה להרשות לעצמי הרבה יותר"

"ראיתי שאמא פתחה מכתבים מחברת חשמל והגז והבנתי שהיא לא יודעת איך לשלם אותם. אז התחלתי לאסוף פחיות למחזור בתקווה שזה קצת יעזור". כך נראים חייו של יאיר (שם בדוי), ילד בן עשר מאור עקיבא, אחד מ-900 אלף ילדים שלפי הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד חיים מתחת לקו העוני בישראל.

 

 

במקום לשחק עם חברים כמו כל ילד אחר בגילו, יאיר מנסה לשרוד. "אחרי שבועיים הבאתי 50 שקל הביתה. מאז יום יום אחרי המועדונית אני אוסף פחיות. הילדים האחרים לא יודעים שאני אוסף ואפילו לא שהיא חולה. אני לא מגלה".

 

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, מדבר על דו"ח העוני    (צילום: יהונתן צור וחגי דקל)

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, מדבר על דו"ח העוני    (צילום: יהונתן צור וחגי דקל)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

הוריו של יאיר התגרשו כבר כשהיה תינוק. אביו אינו מסייע כלכלית וויתר על קשר עם בנו לחלוטין. לפני כשנתיים חלתה האם, בת 33. בעת משמרת לילה כמנקה במפעל היא לקתה בהתקף לב. ארבעה חודשים לאחר שחרורה מבית החולים לקתה בהתקף נוסף ואובחנה כסובלת מקרישי דם, ומאז נזקקת לטיפול יום-יומי בבית חולים.

 

"קר לנו בבית, אין כסף לשלם חשמל"

"מאז הכול השתנה, כל האווירה בבית הפכה לעצובה", סיפר יאיר בעצב.‬ ‫האם איבדה את כושר עבודתה ומוגדרת נכה 100 אחוז. מדי חודש היא מקבלת מביטוח לאומי 3,100 שקלים. "מתוכם יורדים 2,200 על המשכנתה ומהשאר אנחנו מנסים לחיות", אמרה האם. "המצב הכלכלי רק ממשיך להידרדר. אי אפשר לחיות מ-900 שקל בחודש. בבית החלונות הרוסים ולא אטומים, הבלטות שבורות, קר לנו בבית מאוד עכשיו. אין כסף לחמם כי אין איך לשלם חשמל".

 

"‫כשעבדתי נתתי לו כל מה שאני יכולה, אבל היום פשוט אין", המשיכה האם בעצב. "השבע בחיים לא יבין את הרעב וזה מה שקרה בישראל. כל מי שיושב בממשלה יותר מדי שבע ולא מבין את העניים והרעבים ברחוב. איש אינו מאחל לעצמו להיות חולה. לא ציפיתי שבגיל 33 אהיה נכה מאה אחוז. זה המקום שבו הממשלה הייתה צריכה להסתכל עלינו. אדם שאינו מסוגל לעבוד ללא תמיכה מתאימה מהממשלה מידרדר לרחוב". ‬

 

נקודת האור בחייו הקשים של יאיר היא המועדונית של עמותת "מאיר פנים" באור עקיבא. "מזל שיש לי את המועדונית שבה אני מכין שיעורי בית. בגלל שהמועדונית קרובה לבית אני יכול גם לבדוק מה שלום אמא". פרט לסיוע בהכנת שיעורים, הוא מקבל שם גם ארוחה חמה. בנוסף, העמותה גם מסייעת בתרופות שאמו החולה זקוקה להן.

 

"יום יום אחרי המועדונית אני אוסף פחיות" (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
"יום יום אחרי המועדונית אני אוסף פחיות"(צילום: מוטי קמחי)

 

 

אילנית חפוטה, מנהלת סניף "מאיר פנים" באור עקיבא, מספרת שחרף העזרה לילדים קשה לצאת ממעגל העוני. "אנחנו אלו שמאכילים אותם יום-יום ואנחנו אלו שרואים שהם לא הולכים לבתי הספר כי הם צריכים לעבוד וגם שם הם מנוצלים. אנחנו רואים איך הילדות נגזלת מהם ואנחנו עדים לתהליך של דור שלישי ורביעי של עוני. כי אם הם הולכים לעבוד, הם לא זוכים להשכלה וממשיכים את המעגל".‬

 

כעת יאיר מקווה לגייס ילדים ותומכים בפייסבוק להפגנה ענקית למען ילדים נזקקים. "יחד אנחנו צריכים ללכת להפגין מול הממשלה. אולי זה יעזור", הוא אומר. "כשיראו אותנו הילדים, זה יגע להם בלב והם יבינו שיש בישראל ילדים שצריכים עזרה. אולי אם הם יסתכלו עלינו הם יבינו שזה יכול לקרות גם במשפחה שלהם בשנייה. ואז ישנו את הדעה שלהם ויבינו שהם היו מגעילים. אם אתם הייתם רואים ילד מסכן לא הייתם עוזרים לו?‬"

 

א' ושלושת ילדיה. "כל הוצאה מעבר לאוכל צריך לשקול" (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
א' ושלושת ילדיה. "כל הוצאה מעבר לאוכל צריך לשקול"(צילום: הרצל יוסף)

 

אם לא ניתן להסתדר עם משכנתה וילד וקצבה של 3,100 שקל, כיצד אפשר להתפרנס עם סכום דומה במשפחה חד הורית שבה שלושה ילדים? א' היא אם חד הורית מדימונה. יש לה שלושה ילדים בני 8-5. "הדבר הראשון זה האוכל וכל השאר כמו חשבונות מים וארנונה שמים בצד, אני מתעלמת מהם לחלוטין", אומרת א', שעלתה לפני שמונה שנים ארצה. "זה כואב לי לראות את ההבדל בין מה שיכולתי להרשות לעצמי לפני שמונה שנים לעומת היום בישראל. אנחנו אוכלים בעיקר עוף, אני לא יודעת מה זה סטייק בכלל". לדבריה, "כל הוצאה נוספת מעבר לאוכל צריך לשקול".

 

"הילדים שאלו 'למה כולם הולכים לפסטיגל ואנחנו לא?'"

היא עשתה ניסיון לרכוש השכלה אך לא הצליחה להתפרנס. "נרשמתי כמה פעמים ללימודים אבל אין לי אמא ואבא שאני יכולה לשים את הילדים שם. אז אני עובדת במשק בית אבל זה לא מה שציפיתי. הבנקים כבר לא מסתכלים עלינו. הילדים שואלים 'למה אנחנו לא נוסעים לחופש כמו כולם?'

בחנוכה הילדים כל כך רצו ללכת לפסטיגל אבל לא יכולתי לקחת אותם, הם שאלו אותי 'למה כולם הולכים ואנחנו לא?'. אם הייתי עושה הוצאה כזו ונוסעת איתם למלון, כל החודש היינו בלי אוכל".

 

"את יודעת כמה זה קשה לומר לילד שלך 'אין לי היום'. הם חכמים ומבינים, אבל לפעמים שואלים 'למה את לא יכולה?' הם בכל זאת ילדים".

 

אילנית לוגסי, רכזת תחום משפחות חד הוריות בדימונה אמרה: "אני מצפה שבעידן שלנו יהיה שינוי משמעותי ושלא נחצה את קו המיליון. צריך שיידעו לטפל בילדים במעשים ולא בדיבורים. לא תיארתי לעצמי שאנחנו עוברים את ה-900,000 ילדים עניים. לא חלמתי שזה יקרה למדינה, ולעומד בראשה יש תפקיד בנושא".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילומים: ויז'ואל/פוטוס, אורן אגמון
"אני לא מגלה". (אילוסטרציה)
צילומים: ויז'ואל/פוטוס, אורן אגמון
"לא יודעת מה זה סטייק". א' ומשפחתה
צילום: הרצל יוסף
מומלצים