נשאר בארון ושרד: 'הרוצח צעק - תנו לי להיכנס'
ניקולס סביליון, בן 9, נכנס עם תלמידי כיתתו והמורה למוזיקה לארון גדול ושמע מבפנים את הירי - ואת לנזה דופק על הדלת. "המורה נתנה לכולנו סוכריות. חשבנו שזה יהיה הממתק האחרון שלנו". שכן אירח ילדים שברחו. "המורה שלנו מתה", הם אמרו
נשיא ארצות הברית ברק אובמה יתמוך בשינוי חוקי הנשק האמריקנים, איגוד הרובאים בארצות-הברית "יסייע כדי שדבר כזה לא יקרה שוב" - אבל למשפחות קורבנות הטבח בקונטיקט, וגם למי ששרד אותו, התמורות שעוד יגיעו הן כנראה מעטות ומאוחרות מדי. בעדויות חדשות, שנחשפו אתמול (יום ג'), משחזר אחד הילדים ששרדו כי הרוצח אדם לנזה דפק על דלת הכיתה ודרש "תנו לי להיכנס", ושכן מספר כי כמה מהניצולים הגיעו לביתו ותיארו את היום הנורא.
אמש, בהתבטאות ראשונה מאז הטבח, מסר איגוד הרובאים האמריקני כי "אנחנו מוכנים לעזור ולהעניק סיוע משמעותי כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב". האיגוד בעל ההשפעה הודיע כי יקיים מסיבת עיתונאים ביום שישי ומסר כי עד כה לא התייחס לטבח בניוטאון, שבו נהרגו 20 ילדים ושישה מורים ואנשי צוות נוספים, "מתוך כבוד לבני המשפחות של הקורבנות".
"איגוד הרובאים האמריקני מורכב מ-4 מיליון אמהות ואבות, ילדים וילדות", נמסר בהודעתו לתקשורת, שעה קלה לאחר שבבית הלבן אמרו כי הנשיא אובמה יתמוך בחקיקה חדשה, שתקשה על רכישת כלי נשק. "אנחנו המומים, עצובים ושבורים מהחדשות המזעזעות על הטבח בניוטאון".
20 ילדים בני 6 ו-7 נרצחו על ידי לנזה בטבח בבית הספר סנדי הוק, אבל גם מי ששרד את הטירוף של הרוצח לא ישכח את היום הזה. אחד מאותם שורדים הוא ניקולס סביליון, בן 9, שהתראיין לסוכנות הידיעות הצרפתית ביחד עם הוריו, חוזה ושרי. ברגע שהיריות הראשונות נשמעו בבית הספר, המורה למוזיקה מארי-רוז קריסטופיק הבהילה את כיתתו של ניקולס לארון גדול, וסגרה במהירות את הדלת. "החזקנו בכלי הנגינה כדי לא לעשות רעש", אמר ניקולס, שאחז בכלי הקשה.
"כולנו פחדנו מאוד והתפללנו", משחזר ניקולס את רגעי האימה. "גברת קריסטופיק נתנה לכולנו סוכריות. חשבנו שזה יהיה הממתק האחרון שלנו. ואז שמענו זכוכית נשברת וכולנו פחדנו, ושמענו דפיקות על הדלת. היינו כולנו בשקט, והאיש צעק 'תנו לי להיכנס, תנו לי להיכנס'. אנחנו לא פתחנו את הדלת".
ניקולס סיפר כי לאחר שהרוצח ירה בעצמו והאירוע הסתיים, התלמידים "רצו הכי מהר שהם יכולים" לתחנת כיבוי האש - שם ניתנו להם מים וקרקרים מלוחים. "אז המורה שלנו הגיע והוא בכה, כי הוא לא ידע שכולנו בריאים ושלמים. כולנו חיבקנו אותו". על הימים שאחרי, אמר תלמיד בבית הספר סנדי הוק: "כשאתה הולך למיטה, הפחד מגיע. כל הזמן החלום הזה חוזר. בגלל שאם חיית את זה, זה תמיד יישאר בראש שלך".
כל תלמידי הכיתה של ניקולס נותרו בחיים, לאחרים היה פחות מזל. ילדים אחרים שלמדו אצל ויקטוריה סוטו, המורה בת ה-27 שהחביאה את תלמידיה בארון והצילה רבים מהם, מצאו מקלט אצל ג'ן רוזן, שגר ליד בית הספר. ב"דיילי מייל" נכתב כי הוא סיים להאכיל את החתולים והתכוון לצאת מביתו, כשראה שישה ילדים קטנים יושבים בחצי מעגל בסמוך. נהג אוטובוס בית הספר היה לידם, ואמר להם שהכול יהיה בסדר. השעה הייתה 9:30 בבוקר, והילדים - כך התברר לו - נמלטו זה עתה מסנדי הוק, שם ירה רוצח מטורף לכל עבר.
"אנחנו לא יכולים לחזור לבית הספר", ילד קטן אמר לרוזן. "המורה שלנו מתה. גברת סוטו. אין לנו מורה". רוזן, בן 69, לקח את ארבעת הבנים ושתי הבנות לביתו ובשעות שלאחר מכן הקשיב לסיפוריהם והתקשר להורים המודאגים. "הם אמרו לי שהיה לו רובה גדול ורובה קטן", שחזר, וסיפר כי אחת הילדות אחזה במהלך כל אותן שעות בבובת כלב דלמטי והסתכלה לעבר החלון, כשהיא מחכה לאמה.
לפנייה לכתב/ת 
