טל מדשדש, מוטל'ה מקשקש
פתאום, באמצע העונה, טל בנין לא מסוגל לתפקד לבד ונזקק ל"מתאם ומקשר". ומי נקרא לדגל? נשיא הכבוד, שמתמחה בדיבורים על עצמו. שחר פאר נפוחה מעצמה, ואמנון רז נזעק להגן על זכויות המאמן, כאשר הוא עצמו מפוטר. פלג בחמישי
"נשיא כבוד", זה התואר שהעניקו במכבי נתניה למוטל'ה שפיגלר, גדול כדורגלני ישראל שקריירת האימון שלו לא ממש המריאה, ושאף פעם לא הבנתי מה תפקידו בכוח. עכשיו זה סוף־סוף קרה.
עוד ב-ynet ספורט:
- נפלה ברשת/על שחר פאר
- הסיפור המרגש מהטבח בקונטיקט
- באטיגול עצמי: מי הונה את באטיסטוטה?
- בנאדו: "לא ציפיתי לארבעה ניצחונות רצופים"
- יום מטלטל בברצלונה: וילאנובה שוב חלה בסרטן
מהנהלת המועדון נמסר כי מוטל'ה הצטרף לצוות המקצועי, לבקשת טל בנין, ושתפקידו יהיה "לקשר ולתאם בין המאמן להנהלה". סליחה? מה זה החארטה הזה? פתאום, אחרי שישה חודשים ו־14 מחזורים, בנין צריך מש"ק קשר? כשהוא פונה להנהלה בכוחות עצמו, קובי בלדב מסנן אותו? על מי אתם באים לעבוד?
אני אגיד לכם על מי. על עלי חטיב. השבוע, כך פורסם, המאמן והמתאם הגיעו ל"עסקת טיעון" עם הקשר שירק על עידן ויצמן מסכנין. הם החליטו שיוותר
על חוזהו לשנתיים נוספות (בעלות של מיליון שקל נטו) ויסכים לסעיף שיאפשר לשחררו בקיץ, אם לא ירשים מקצועית, ללא פיצוי כספי. חוצפה שאין כדוגמתה. אם לדעתכם מדובר בפרחח שאין לו מקום במועדון, תעיפו אותו. ואם אתם חושבים שזאת מעידה חד־פעמית, תנו לו עונש מרתיע. גם להשאיר אותו וגם לבטל לו את החוזה, זה לא רק ניצול ציני ושרירותי של המצב אלא בעיקר מפגן של צביעות.
ולא רק בשביל להשפיל שחקנים גייסו את "נשיא הכבוד". מנתניה נמסר שמוטל'ה גם יערוך איתם "שיחות אישיות". כאילו לפני מינויו ל"מתאם ומקשר" לא הייתה לו אפשרות לעשות זאת. בתכל'ס, למרות שהמנטור כבר פתח בשיחות עם שחקני הקבוצה, התוצאות לא משהו, ומי שמכיר את האיש שאוהב לדבר בעיקר על עצמו, בוודאי לא מופתע. השבוע למשל הוא עלה לשידור ברדיו ואמר למראייניו: "אני עסקתי בפרשנות כשאתם עוד הייתם בבית ספר עממי", והוסיף: "אני בנאדם שמדבר אליכם בגובה העיניים". וואלה? תודה באמת, אבל למה אתה מנפח לנו את השכל?
בתוכנית רדיו אחרת טל בנין הסביר ש"אי־אפשר לזלזל ביכולות הוורבאליות של מוטל'ה", וזוהיר בהלול השתפך על צירופו של שפיגלר לצוות המקצועי ואמר: "זה כמו שהביאו את משה דיין במלחמת ששת הימים"... עכשיו השאלה אם במכבי ת"א, שתפגוש את נתניה במחזור הקרוב, מודעים לתוצאות ולהשלכות של המערכה ב־1967. את תגובת גולדה וגולדהאר לא ניתן היה להשיג.
הלוחם - פתאום אמנון רז פותח פה
מעמד המאמן בכדורגל הישראלי מעולם לא היה גרוע יותר. בעלי קבוצות ממנים אותם בצורה מעליבה ומפטרים בצורה משפילה, חלקם עובדים תמורת שכר מעליב, אחרים מועסקים בלי תעודה, בליגות הנמוכות מחליפים אותם כמו גרביים ולעיתים תכופות בלי לשלם. מרמה"ש עד עכו, מאיזי עד אזגי, מארקין ועד בן־זקן – מאמנים הפכו לסמרטוטים וההפקרות חוגגת.
את העניין הזה יכול בהחלט לזקוף לזכותו מי שמכהן כיו"ר ארגון המאמנים כבר 11 שנים, אמנון רז. מדי פעם הוא שלח איזה מכתב מחאה או ניסח הודעת גינוי, אבל מעולם לא שמעתי אותו נסער, תוקפני ולוחמני כמו השבוע – כשפיטרו אותו עצמו.
רז מונה בקיץ האחרון למנהל מחלקת הנוער בהפועל ת"א של אלי טביב. העובדה שמעסיקו היה עבריין עם קבלות שביזה שלושה מאמנים מכובדים, לא הפריעה לו לקחת את הג'וב. במהלך חצי השנה הזו, כשקבוצת הנוער של המועדון נראתה עלובה למדי, פוטרו מהמחלקה יעקב הלל, רמי ברדה, ציון יעקב ושביט אלימלך. מישהו זוכר את יו"ר ארגון המאמנים מרים קול צעקה? גם אני לא.
אבל השבוע, כשההנהלה החדשה החליטה להיפרד ממנו, יו"ר ארגון המאמנים הפציץ בלי חשבון. "זאת בושה וחרפה איך שהפועל מתנהגת, אני אתבע אותם, הם חושבים שהם מתעסקים עם ילדים", הוא איים, וחילק לעצמו קומפלימנטים: "גידלתי עשרות שחקנים אם לא מאות, יש לי לא מעט פניות. יש לי הצעה קוסמת מארה"ב, אבל בגלל הנכדים אני לא נוסע". דווקא חבל, אמנון. משם יהיה לך יותר קל למכור להם סיפורי סבתא.
הזקוף - דרוקר חוזר בראש מורם
שרון דרוקר הוא התשובה של הכדורסל לניר קלינגר. ככל שכישלונותיו נערמים, כך תירוציו נהיים מגוחכים ופאתטיים. בעצם, לכנות את הופעתה של הפועל ירושלים ביורוקאפ העונה "כישלון" זה יהיה מחמאה. לא רק שבמפעל הזה משחקות קבוצות מהדרגים השני והשלישי ביבשת, ירושלים עוד הוגרלה לבית קל, עם נימבורק הצ'כית, בודיבלניק האוקראינית ופרינאי הליטאית. גם אותן היא לא הצליחה לעבור.
פרינאי, רק שתבינו, מייצגת עיירה בת 11 אלף תושבים, משהו בסדר גודל של גבעת־אולגה. אין לה בסגל אף אמריקאי, אבל את האימפריה של דרוקר היא הצליחה לנצח. בגומלין במלחה באה הנקמה. ירושלים הצליחה לנצח את גבעת־אולגה הליטאית, והמאמן התלהב כאילו הוא ניצח את סן־אנטוניו ספרס. אבל השיא היה ברביעי שעבר. ירושלים הייתה צריכה לנצח את נימבורק בצ'כיה ב־18 הפרש (אחרי התבוסה במלחה), אבל ניצחה רק ב־8 והודחה מהמפעל המשני בסיבוב הראשוני. "אנחנו חוזרים בראש מורם", אמר דרוקר עם נחיתתו בארץ, וזו לא הפעם הראשונה שהוא שומר על זקיפות קומה.
בינואר 2007, כשנכשל עם אוסטנד הבלגית בגביע יול"ב, הוא אמר: "אני שמח שאנחנו מסיימים את המפעל בראש מורם", ובמאי 2008, כשהודח במפתיע מהפלייאוף הבלגי, הוא הגיב: "אם השופטים החליטו לעשות מה שעשו פה, אנחנו יוצאים בראש מורם".
גם העונה, אגב, לפני המשחק מול מכבי ת"א, דרוקר הצהיר: "אנחנו באים למשחק בראש מורם". ירושלים כמובן הפסידה, אבל המאמן שלה הרים ראש וסיכם: "חבל, כי הסתכלנו להם בעיניים". וזאת כנראה הייתה הטעות שלו. במקום לאמן כדורסל, הוא הולך על עבודה בעיניים.
הנפוחה - השתן עלה לשחר לראש
בפברואר 2011 הגעתי למשחקי גביע הפדרציה בטניס באילת. פגשתי שם את קרוליין ווזניאקי הדנית, שהייתה אז מס' 1 בעולם, את ויקטוריה אזרנקה הבלארוסית ואת אגניישקה רדוונסקה הפולנייה שדורגו בטופ־10.
שלושתן היו חברותיות, חייכניות, התראיינו בשמחה. ופגשתי גם את שחר פאר, שדורגה אז 12 בעולם, הסתובבה עם האף למעלה כאילו היא מינימום סרינה וויליאמס וסירבה להתראיין.
בדיוק שנה אחר כך חשפה דניז חזניוק, מהשחקניות הצעירות בנבחרת, עוד כמה פרטים על המחבט מס' 1 שלנו. חזניוק טענה ששחר מתייחסת אליה "בצורה גועלית", מתנשאת ודורשת שתסחב לה את המגבות.
אתמול השתיים נפגשו באליפות ישראל. הנסיכה הנפוחה, שהידרדרה בינתיים למקום ה־74 בעולם, ניצחה, קיבלה ביטחון והחליטה לסגור חשבון. כשחזניוק ניגשה ללחוץ את ידה בסיום, פאר סירבה ואמרה לה: "את בושה למדינת ישראל". משפט שלא מעט יריבות בסבב העולמי, חלקן מהמאייה השלישית, היו יכולות לומר לשחר בשנה האחרונה.
מאיגוד האימפוטנטים מיהרו להודיע אתמול ש"לא צפויים צעדים משמעתיים נגד פאר", ויש לי רק משפט אחד לומר ליו"ר אסי טוכמאייר, למנכ"ל שלמה גליקשטיין ולקפטן נבחרת הנשים עמוס מנסדורף: אתם בושה למדינת ישראל.
הקייטנה - שיאו של בולט בסכנה
"בגדול, זה האירוע הספורטיבי השלישי בגודלו בעולם אחרי המשחקים האולימפיים ומשחקי הסטודנטים. אירוע מדהים, שיהיה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר". כך הכריז בשבוע שעבר, בלי למצמץ, יו"ר מכבי העולמי יאיר המבורגר, בעוד טקס מופרך לקראת המכביה ה־19 בקיץ 2013.
אין לי מושג מאיזה סניף הביאו את ההמבורגר הזה, אבל כדאי שמישהו יספר לו שעם כל הכבוד ל־8,000 היהודים החביבים שיגיעו לקייטנה בקיץ, בעולם יש בערך 8,000 אירועים יותר איכותיים מהמכביה. והסיבה פשוטה: הג'ימבורי היהודי הוא אירוע הספורט היחיד בעולם שהמתחרים לא צריכים לקבוע שום קריטריון, מעבר למוצא של האמא שלהם. לכן, הרבה יותר מרתק אותי המפעל שבו יש לנו יתרון יחסי כמו חידון התנ"ך.
בכל מקרה, אדוני היו"ר, יש לי הרגשה שב"אירוע מהרמה הגבוהה ביותר שאפשר" לא יישבר שום שיא עולם. אני אפילו מוכן להתערב. על המבורגר.
לפנייה לכתב/ת 
