פעם בשנה כמו געתון

זה קורה בקביעות מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה מקשיבה לחדשות ברדיו פיליפס הגדול בסלון: אמרו שהגעתון מוצף, ואולי לא נוכל לנסוע לפנסיון בנהריה כמו שתכננו? שיחת הרגעה עם ההורים מבהירה שעד הקיץ הכל יתייבש. והם צודקים, ההורים, ובקיץ שוב נוסעים לנוח בצפון ומטיילים בכרכרה רתומה לסוס לאורך הנחלצ'יק הזעיר הזה באמצע העיר, שאפילו דימיון ילדותי מתקשה למלא אותו במים סוערים ושוצפים ושוטפים הכול.

ולמרות זאת, נאמן למסלולו ולייעודו הקוסמי, הגעתון מאיים כל שנה לבקוע את דפנות הבטון הדקורטיביות שסידרו לו, לצאת מדעתו, לשגע עיר קטנה ולשדר את תושביה לפייסבוק, להתגאות בכותרת שעשה להם הנחל ובצילומים המרהיבים. זה ארבע שנים אני גרה בנהריה. שלוש הצפות של הגעתון, שלוש כותרות, הספיקו לי כדי להבין שהגעתון אינו באמת נחל אלא רק משל: כואב, מרתיח ומקומם ליחסים בין המרכז לבין הפריפריה בישראל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מה זאת משפחה? / יעל משאלי

תנו לאחי הזדמנות / דנה אידיסיס

הגעתון סחף הכול (צילום: מתן משה)

לא נחל, אלא משל. נהריה מוצפת, שוב (צילום: אופיר ליכטמן)

כי הרי אפשר היה לביית את זרם המים הזה ולהוליכו בבטחה אל הים, לו רק מישהו שם למעלה, בממשלה הרחוקה כל כך, באמת היה רוצה בזה כמו שהוא רוצה במיזמים אדריכליים רבי עוצמה ומופלאים, בגשרים מרהיבים לכבישים עיליים ולעוקפי-מה-שמו, במנהרות בכרמל ובמשרדי ממשלה מפוארים ברחבי ישראל.

אבל הגעתון רחוק, הגעתון לא יוצר הון פוליטי, הגעתון - גם כשיקרה אסון ומישהו יקפח את חייו בהצפה - לא באמת שייך לכולם ולכן לא באמת מעניין או חשוב להתעסק איתו, בטח לא בקיץ לפני ההצפה כשהוא שקט ויבש כל כך, בטח לא במדינה שחיה מהיום להיום כאילו באמת אין מחר.

ועכשיו תציבו "טילים" במקום "געתון" בסיפור הזה ותקבלו את מה שקיבלו תושבי נהריה במלחמה האחרונה, או תושבי הדרום במלחמת הטילים המתמשכת: המון כותרות ותילים של מילים ושכחה ממשלתית מאורגנת מיד עם רגיעה. ותציבו "מצוינות בחינוך", "תעסוקה", "נגישות למרכז", "תחבורה ציבורית": לכל אלה משותפת האפליה המתמשכת של הפריפריה מטעם היושבים בממשלות ישראל לדורותיהן. ומצבם של כל אלה חמור מזה של הגעתון, כי הוא לפחות מקבל את הכותרת שלו פעם בשנה: העניים בנהריה לא זוכים אפילו לזה, והמובטלים שבה זוכים להבטחות, אבל רק מי שיזכה בפיס ייחלץ ממעגל ההבטחות. חבל שהדוכנים בשדרות הגעתון סגורים היום. הם מוצפים.

הפן השני של הסיפור מכאיב ומקומם אולי עוד יותר. ברשויות מקומיות רבות בפריפריה מבקשים הפרנסים למשוך למקום מה שקרוי "אוכלוסיה איכותית" באמונה שיחד איתה יגיעו הפתרונות לבעיות התשתית של היישוב. אי לכך פורחים בתי מידות וצמודי קרקע יקרים בכל מקום, ועצם קיומם מנפח בועית נדל"ן מקומית תמוהה וחסרת שחר, שהיא בתורה מייקרת את מחירי הדיור לוותיקי העיר, שמשאביהם הולכים ומדלדלים. תקוותיהם לעתיד טוב יותר נגוזות ככל שהבניינים צומחים והופכים למגדלים שמעמיסים עוד על התשתיות המקומיות, ואין אפילו ראש עיר אחד שיאמר: אני עוצר כאן כל בנייה כזאת עד שיימצאו התקציבים הנכונים להבטיח חיים איכותיים לכולם, ותיקים וחדשים כאחד.

אז איפה התקציב לאילוף הגעתון ומי אחראי להשגת הממון? הבוקר ניסיתי לברר: ראש העיר, ג'קי סבג, אומר שזה יעלה 12 מיליון שקל. סכום פעוט לרון חולדאי שיכול להוציא צ'ק בגודל הזה לאופרה של עירו, אבל נהריה לא. ובכלל, האוצר אמור היה לתקצב את הכול, וברגע האחרון נזכרו שהם רוצים 4 מיליון מרשות הניקוז. ורשות הניקוז אמרה, אין לנו כסף. אבל בשנה הבאה, אומר סבג, בעזרת השם, זה ייפתר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il