הקולקטיב בהופעה: שבעה חברים יצאו לדרך
עם כישרון אדיר לצד הופעות אורח מרשימות של רד אורבך, מרינה מקסימיליאן בלומין, שלומי שבן ונינט טייב, חברי הקולקטיב חתמו את סיבוב ההופעות שלהם במפגן מרגש של רוק, בלוז וקאנטרי
המעריצים האדוקים של הקולקטיב כבר יודעים שיש הבדל בין אלבום האולפן לבין ההופעות האנרגטיות של הלהקה. אמש (שבת) במועדון הבארבי, במופע שחתם את סיבוב ההופעות לאלבומם "Onwards", הם זכו לקבל את ההרכב האהוב שלהם באחת מההופעות הטובות ביותר שלו עד כה - מפגן מרשים ובעיקר מחמם לב של רוק, בלוז וקאנטרי, שנמשך כשעה וחצי.
- תמונות נוספות מההופעה - בעמוד הפייסבוק של ynet תרבות
- וככה זה נשמע באולפן: "הקולקטיב" מתארחים ב"מוזיקה היום"
אחד החששות הכבדים ביותר של הרכבים המונים מספר גדול של חברים, הוא חוסר היכולת לגבש קו וז'אנר מוזיקליים אחידים. אחד מושך לכיוון יותר פולקי, השני בכלל מתחבר לשורשים השחורים שמעולם לא היו לו, השלישי בקטע של רוקנ'רול ובקיצור - אין לזה סוף. לא כך הוא המקרה של הקולקטיב, הרכב של שבעה חברים.
חברי ההרכב הם חברי ילדות, מוזיקאים מוכשרים שהחליטו לפני כשנתיים לקחת צעד קדימה ולהקליט אלבום בלונדון. הם חלקו דירה קטנה ועבדו במשך חצי שנה על "Onwards" - אלבום שכולו באנגלית והפיק אותו כריס שואו, שתחת ניצוחו ניתן למצוא שמות כמו בוב דילן, שריל קרואו, ג'ף באקלי ועוד רבים וטובים. התוצאה היא אלבום מורכב ומשובח שהוא שילוב של פולק-קאנטרי-רוק ואמריקנה.
ובניגוד להרבה אמנים אחרים שניסו לעשות את זה באנגלית, אצלם זה עובד טוב ונשמע מצוין. מדובר בהרכב חף מיומרות, דבר בכלל לא מובן מאליו מאחר שמדובר בשבעה מוזיקאים, שמצליח בצורה אינטליגנטית ליצור סאונד וקו מוזיקלי עשיר, סוחף, מעניין ומיוחד.
"במסגרת הערב הזה הדברים ייעשו קצת אחרת", אמר לקהל עידן רבינוביץ', הסולן והקלידן, לאחר הפתיחה של "Goodbye Bad Days". ה"קצת אחרת" כלל מספר אלמנטים - הראשון הוא שינוי סדר השירים שאיתם הם מופיעים, השני הגיע בדמות הופעות אורח של נינט טייב, מרינה מקסימיליאן בלומין, שלומי שבן ורד אורבך מ"רד בנד".
הצטרפותו של האחרון אל הלהקה על הבמה היתה אחד מרגעי השיא וסיפקה את החלק הקומי והמופרע של הערב. הוא ביצע איתם את "Room To Move" בגרסה שהיא כל מה שדמותו של רד מייצגת - רוקנ'רול, בייבי. על הדרך הוא גם אומר מה שבא לו. בכל זאת - רד אורבך או לא?
"Ok how's everybody doing tonight? Ok ok, shut the fuck up", הוא המשיך ותהה האם מדובר בלהקה או באיזושהי כת מוזרה. כי באמת, "שבעה אנשים ביחד? בטח אתם בכלל לא מרוויחים מזה כסף! טוב החלטתי, אתם בטוח כת וזהו".
אחרי האקסטזה של רד, הקולקטיב שברו מעט את הטירוף וביצעו בזה אחר זה כמה מהקטעים היותר שקטים שלהם: "Working Title", "Lewknor Arch" ו-"Running Away", כשבאחרון הצטרפה אליהם מרינה מקסימיליאן בלומין בביצוע יפהפה ונוגה. הסאונד האלקטרוני המינימליסטי עטף את קולה של בלומין בצורה מושלמת, ויצר כאן ביצוע משכר ממש.
אל הביצוע של "A Better Man", אחד הקטעים היותר מוכרים של ההרכב, הצטרף אליהם שלומי שבן לחגיגה אחת גדולה על הבמה. "תשמעו, זה פשוט אדיר לראות את כולכם פה. זה כיף גדול והכיף רק מתחיל, הייתם מאמינים?", מבטיחים הקולקטיב - ומקיימים. בנקודה הזו הורגש פיצוץ של אנרגיות על הבמה, כאילו גם חברי הקולקטיב חיכו לרגע הזה כדי לשחרר הכל וללכת לאיבוד, להתפרע בתוך השיר.
אבל עם כל הכבוד לשבן המוכשר כשד ולמרינה המדהימה, בקטגוריית האורחים ביצוע הערב שייך לנינט - שביצעה את "Stolen Goods" באופן שיהדהד וייזכר עוד זמן רב. קולה היה חרוך וצרוד בדיוק במידה, וכמה שזה היה אמין כשהיא צרחה ממעמקי נשמתה: "Get out can't stand your taste in my mouth". בלי טיפת ציניות - זה היה מרגש.
לאורך כל ההופעה לא היה לא היה רגע דל או משעמם. העובדה שהם ביצעו שיר או שניים שקטים ומיד אחריהם עברו לשיר יותר בועט ואנרגטי, יצרה בנייה נכונה ומעניינת של ההופעה - כזו שיש בה גיוון, רגש והמון צבע, ולא רק בגלל השמות הנוצצים שעיטרו את הבמה, אלא בעיקר בזכות הכישרון האדיר של שבעת חברי ההרכב.
