הפרשות, יובש, גירוד: 6 בעיות של נשים - והטיפול
יש דברים שרק נשים חוות: כאבי מחזור, למשל, או הפרשות מהנרתיק ודימומים לא מוסברים. מתי זה סתם משהו קטן וחולף, ומתי את צריכה ללכת לרופא? "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" במדריך מקוצר לעניינים שבינה לבינה
אין אישה שלא עברה את זה: הפרשות נרתיקיות שמקורן בדלקת קלה, כאבים שאופייניים ליום הביוץ, או אלה שבאים בחבילה עם התסמונת הקדם-וסתית. זה לא נעים, אבל זה חלק מהחיים וזה עובר - לפעמים מעצמו, לפעמים בעזרת טיפול פשוט. הרי מזמן כבר הבטיחו לנו שלא קל להיות אישה.
נשים - שמרו על הבריאות:
- 'ואגינה מדוכאת': איך מטפלים בכאבים בפות
אבל יש תופעות נשיות שעלולות להיות מטרידות ושמחייבות לפחות שיחת התייעצות טלפונית עם הרופא, ולעיתים יותר מזה. מתי מוצדק ואפילו חשוב לפנות לטיפול?
ד"ר שבתאי רומנו, ממלא מקום מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית חולים העמק מקבוצת הכללית, ממפה עבורנו את המקרים המדאיגים:
1. כאבים באזור האגן הקטן (התחתון) והבטן התחתונה
גם אם הכאב פתאומי וגם אם הוא כרוני, יש לבדוק מה גורם לו. זה יכול לנבוע מבעיות כמו הריון או הריון מחוץ לרחם, תסביב שחלתי (מצב שבו השחלה, החצוצרה או שתיהן מתלפפות זו סביב זו או זו סביב עצמה וכך נפגעת אספקת הדם הסדירה אליהן,( או ממחלות כמו אנדומטריוזיס (כאשר רירית הרחם משרישה את עצמה באזורים שבהם היא אינה אמורה להשתרש, כמו הרצועות והשחלות, ומעוררת שם תגובה דלקתית מקומית, כאבים ולעתים גם הידבקויות) ואדנומיוזיס (מצב דומה, שבו רירית הרחם משרישה עצמה בשריר הרחם, פוגעת ביכולת הכיווץ שלו וגורמת לכאבים ולדימום וסתי ארוך.(
ייתכנו גם סיבות לא גינקולוגיות לכאב, אך בכל מקרה כאב כזה דורש בירור מקיף ולפעמים גם לפרוסקופיה אבחנתית. במצב שבו הכאב נמשך שבועיים ברצף, הוא יום-יומי ומלווה בנפיחות ובתכיפות ובדחיפות בהטלת שתן - יש להיבדק בהקדם.
2. דימום לא סדיר
גלולות למניעת הריון יכולות אמנם לגרום לדימום קטן ולא סדיר, אבל אפילו במצב הזה כדאי לשוחח עם הרופא. מי שאינה נוטלת גלולות וסובלת מדימום לא סדיר במשך חודש-חודשיים (למשל וסת ארוכה מהרגיל, דימום באמצע המחזור החודשי, שתי וסתות בחודש, דימום אחרי מגע מיני וכו- (' צריכה להיבדק.
לדברי ד"ר רומנו, דימום לא סדיר הוא פונקציה של גיל. בילדות הוא יכול להתרחש עקב החדרת גופים זרים לאיברי המין החיצוניים, בשל בעיות זיהומיות מקומיות או בעקבות בעיות מערכתיות בתהליכי קרישת הדם. בגיל ההתבגרות הוא נובע לרוב מהפרעות בהבשלת המערכת ההורמונלית או מהריון.
בגיל הפוריות דימום לא סדיר נובע לרוב מהריון, לקראת גיל המעבר הסיבה יכולה להיות בעיות הורמונליות על רקע חוסר ביוץ, ואילו בגיל המעבר עצמו הסיבה העיקרית לדימום היא ניוון הריריות במערכת המין. נשים בגיל המעבר שסובלות מיובש בנרתיק ידממו לעתים בשל החיכוך בעקבות מגע מיני.
עם זאת, חשוב לדעת כי בכל גיל יכול דימום לא סדיר לנבוע מבעיות הקשורות במבנה הרחם והרירית (פוליפים בחלל הרחם או בצוואר הרחם, שרירנים ועוד.( בחלק מהמקרים, בעיקר בגיל המבוגר, יכול הדימום להיות קשור למצבים טרוםממאירים וממאירים במערכת הרבייה הנשית. לפיכך, חשוב להיבדק על ידי גינקולוג, ובמידת הצורך לעבור בדיקות עזר.
3. הפרשות נרתיקיות
מתברר כי מי שמגדירות מה נורמלי ומה לא בתחום הזה הן אנו עצמנו. כל הפרשה שאישה חווה כחריגה - היא אכן כזו. ההפרשה תלווה לרוב בריח חזק, בגירוד, בתחושת צריבה וכו.' בדרך כלל מדובר בזיהום שקל לטפל בו. עם זאת, חשוב להיבדק כדי לשלול הידבקות במחלת מין.
לדברי ד"ר רומנו, הפרשות הן בעיה שכיחה למדי, הקשורה בחלק מהמקרים להשפעות ההורמונליות על הרחם. אם מדובר בזיהום, המקור להפרשות יכול להיות דלקת פטרייתית (שהיא השכיחה ביותר ומאופיינת בהפרשה לבנה עם אודם מקומי, נפיחות וגרד,( דלקת חיידקית (שבה החיידקים הנמצאים באזור דרך קבע משגשגים עקב שינוי ברמת החומציות, וההפרשה האופיינית היא אפרפרה-צהבהבה ובעלת ריח לא נעים) או דלקת פרזיטרית (שמקורה בטפיל כלשהו, וההפרשה האופיינית לה ירוקה, קצפית ומכאיבה מאוד.(
אם כמות ההפרשות גדולה והן מימיות - הדבר עלול ללמד על סרטן בחצוצרות, הנחשב נדיר.
ד"ר רומנו מדגיש כי תמיד יש להביא בחשבון את בן הזוג. אם המקור להפרשות החריגות הוא מחלת מין, יש לטפל בשני בני הזוג כדי למנוע החמרה של המצב ופיזור אפשרי של המחלה לפרטנרים מיניים אחרים.
4. גירוד
אם יש גרד ללא הפרשות הסיבה היא בדרך כלל שימוש בסבונים מבושמים או בפדים מבושמים. מוטב להימנע מהם, בייחוד אם העור רגיש.
5. יובש נרתיקי
יובש גורם לכאבים בשעת מגע מיני ומעלה את הסיכון לזיהומים. לכן חשוב לדווח עליו לרופא ולטפל בו. מדובר בתופעה שכיחה בגיל המעבר, שמקורה לרוב בירידה ברמת ההורמונים השחלתיים המזינים את הריריות במערכת המין הנשית. בגיל הפוריות מקור היובש יכול להיות שימוש בגלולות למניעת הריון, הנקה, ואפילו סיבות פסיכולוגיות.
6. פצעים או גושים באזור הפות
יכולים לנבוע מדלקות, ממחלות מערכתיות, כתוצאה מחבלה או בגלל גידולים שפירים או ממאירים.
הסיבה השכיחה ביותר למחלה כיבית בפות, מסביר ד"ר רומנו, היא דלקת שמקורה בנגיף ההרפס, המלווה לרוב בכאב מקומי ובחום. יש להימנע ממגע מיני בזמן התקף כזה.
גושים קטנים בפות יכולים להיות יבלות שנגרמו על ידי נגיף הפפילומה. מדובר במחלה שכיחה מאוד, המועברת במגע מיני, והטיפול בה תרופתי או באמצעות הקפאה או השמדה של היבלות בסיוע לייזר. לעתים, בעיקר בגיל המבוגר, עלולים גושים כאלה להיות סרטניים, ולכן חשוב לגשת לרופא ובמידת הצורך לעבור ביופסיה.
לפנייה לכתב/ת 
