"הליהוק שלי כלסבית ב'אימה אמריקנית' - מכוון"
"לעבוד עם ג'סיקה לאנג זה אחד השיאים בחיי. ריאן מרפי לקח מאיתנו משהו והכניס לדמות", מספרת שרה פולסון, המגלמת את לאנה הלסבית בסדרה "אימה אמריקנית: המוסד הסגור". ומה לגבי השמועות על יחסים רומנטיים בין השחקניות הראשיות?
מדובר בנוסחה פשוטה: ככל שהסדרה יותר מצליחה, כך הרכילות על כוכביה תצהיב. אם נתייחס ל"אימה אמריקנית", שעונתה השניה כבר מתקרבת לסיום בארצות הברית, אז שרה פולסון וג'סיקה לאנג, לא רק עובדות יחד אלא הרבה יותר מזה.
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
רני ואיילנד: "ללא משינה לא היינו ב-The Voice"
באולפן עם צ'לסי הנדלר: לילה שתרצו לשכוח
הכנסת אישרה את הארכת זיכיון ערוץ 10
לפי הצהובון "נשיונל אינקווירר", הכוכבת הראשית של הסדרה, גס'יקה לאנג בת ה-63, עזבה לפני כשלוש שנים את בעלה השחקן-מחזאי סם שפרד לטובת השחקנית שרה פולוסון (36), לסבית מוצהרת שנפרדה מבת הזוג שלה צ'רי ג'ונס, באותו הזמן בו לאנג עזבה את בעלה. בסדרה מגלמת לאנג את האחות ג'וד שמשחקת בסצינות רבות מול פולסון.
למרות שבטרם החל הראיון עם פולסון, הוזהרנו שלא לשאול על חייה הפרטיים, היא מצידה לא קימצה במילים על העבודה המשותפת עם לאנג: "לעבוד עם ג'סיקה זה אחד השיאים של החיים שלי", מספרת פולסון. "יצא לי לעבוד איתה פעם ראשונה ב-2005 בברודווי על 'ביבר הזכוכית'. זאת הצגה שרצה שישה חודשים. היא שיחקה את אמנדה וינגפילד ואני שיחקתי את הבת שלה לורה. זה היה הג'וב הכי טוב שהיה לי בחיים. בשבילי, היא תמיד היתה השחקנית שרציתי להיות, ואני לא מדברת ברמת התהילה שהיא זכתה לה, אלא ברמה האמנותית".
מה כל כך הערצת בה?
"כל דבר אצלה הוא אמיתי, אפילו כשהנסיבות ממש קיצוניות, כמו למשל בסרט 'פרנסיס', שם ראיתי אותה לראשונה. היא מסוגלת ללכת למקומות רגשיים, עמוקים ומאוד קיצוניים, ועדיין להשאר על הקרקע. סוג המשחק הזה תמיד היווה השראה בשבילי כי זה משהו שמאוד קשה לעשות. עבדתי איתה גם בעונה הראשונה, אבל העונה ממש עבדנו יחד, וזה שיעור עם מאסטר במשחק. אני מסתכלת עליה ומפנימה את כל הניואנסים הכי קטנים".
בעונה השניה של "אימה אמריקנית" (ימי שלישי, 22:50, ערוץ yes Oh HD) העלילה שונה לחלוטין מהעונה הראשונה, למרות שחלק מהשחקנים (כמו לאנג, פולסון, זאקרי קווינטו ואחרים) חוזרים למסך, אבל בתפקידים שונים.
אם בעונה שעברה שרה שיחקה את בילי דין, סוג של מדיום שמנסה לעזור לכמה מהדמויות לעבור את הבלבול של המוות, בעונה הנוכחית (שנקראת "אימה אמריקנית: המוסד הסגור") היא משחקת בתפקיד הראשי של לאנה, עיתונאית המגיעה לבית חולים לחולי נפש במטרה לחשוף את הסודות האפלים שלו. בהמשך מתגלה שפולסון היא לא רק לסבית במציאות, אלא גם דמותה בסדרה אוהבת נשים, פרט שישנה לחלוטין את דמותה.
"אני חושבת שכל יוצר חכם של סדרה לוקח סוג של 'ארומה' מהשחקן שהוא מלהק ומכניס לתוך הדמות," היא מספרת על ריאן מרפי שליהק אותה לדמות הלסבית. "אני לא בטוחה שהחיים הפרטיים של השחקנים בהכרח שיחקו איזשהו תפקיד בליהוק שלהם לדמות זו או אחרת. אני רק יכולה להגיד שריאן לא אדיוט, ואם הוא באמת עשה את זה ככה, אז זה בכוונה".
מה את חושבת שריאן עשה ב"אימה אמריקנית" שכל כך פורץ גבולות?
"הוא סוג כזה של בן אדם שפורץ גבולות. הוא אף פעם לא חושב בקטן. אפילו שיש לו כרגע שלוש סדרות באויר במקביל, האצבעות שלו נוגעות בכל דבר. מכמות השומן בשיער שלי בסצינה מסוימת ועד לחבורה סביב העין שלי או גודל החתך בשפתיים שלי. הכל עובר דרכו.
"החלוק של בית החולים שאני לובשת הוא דוגמה מצוינת. יש לו פגישה יומית עם מחלקת ההלבשה ומראים לו את כל האופציות והוא בוחר. מראים לו תמונות של כל מיני דברים והוא מאשר. ויכול להיות שהוא מאשר את הדברים שלנו כשהוא בכלל על הסט של הסדרה הקומית שלו 'הנורמלים החדשים', כי הוא עושה את הכל בבת אחת. אני לא מסוגלת לקשור את שרוכי הנעליים שלי באותו זמן שאני אוכלת. זה ממש קשה לעשות שני דברים ביחד. צריך מוח משוגע".
באופן כללי הוא נשמע קצת לא נורמלי.
"אני דווקא חושבת שהדבר המעניין אצלו זה שהוא חוקר לא את גבולות הנורמה, אלא את מה שקיים מחוץ לגבולות האלה. אני חושבת שאחד הדברים המבריקים בסדרה, זה שכל העלילה מתרחשת ב-1964. זאת תקופה מאוד עוצמתית, של שינוי עצום, אבל בשנים הראשונות של העשור יש תמיד איזושהי השתקפות של העשור הקודם, ובמקרה הזה של סוף שנות ה-50. אז הרעיון של נישואין או זוגות מעורבים, או שתי נשים שגרות יחד, זה נתפס אחרת בתקופה ההיא וכל זה משהו שראין הצליח לעשות בצורה כה מבריקה. התוכנית הזאת בנויה מיסודה על מאבק בין בעלי הכוח לחסרי הכוח".
לסבית אדוקה
פולסון גדלה בעיירה טמפה שבפלורידה למשפחה נוצרית קתולית. היא טוענת שהיא נמשכה למשחק עוד מגיל צעיר ("אני זוכרת שהייתי אומרת לאנשים שאני הולכת לאודישנים של 'אנני'. הייתי ילדה שקרנית"), וכשהיתה בת 5, המשפחה שלה עברה לגור במנהטן למורת רוחם של סבא וסבתא.
"אמא שלי נחשבה לכבשה השחורה של המשפחה", היא מספרת. " המשפחה שלי היא מהדרום, ממקום שרוב האנשים בו מתנהגים וחושבים בצורה מסויימת. כשאמא שלי היתה צעירה עשו לה טקס יציאה לעולם, שלובשים שמלה וחוגגים את הבגרות באירוע סוציאלי. אבל כל הדברים האלה בכל לא עניינו אותה. ברגע שהתאפשר לה היא העבירה אותנו למנהטן. אני חושבת שהחיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם אמא שלי היתה יהולכת אחרי האמונות של ההורים שלה".
ההשתתפות שלך בתוכנית כל כך לא יוצרת מתיחות עם המשפחה?
"האמת היא שביקשתי מסבא וסבתא שלי לא לצפות בתוכנית, כי אני לא רוצה שזה יעלה כנושא שיחה כשאני חוזרת הביתה. למרות שאני אוהבת אותם והם עזרו לגדל אותי ואני חושבת שהם האנשים הכי טובים בעולם, אני לא בקו אחד
עם האמונות שלהם ואני לא רוצה להכנס איתם לויכוחים. הם בשנות השמונים לחייהם , ואין לזה טעם. האם הם באמת רוצים ערב קשה ומתוח בשיחה עם הנכדה שלהם? אני בטוחה שלא".
ומה התוכניות שלך לעתיד? תחזרי לעונה הבאה של 'אימה אמריקנית'?
"יש לי סוג של אמונה עיוורת בריאן מרפי. הוא יוצר תפקידים נפלאים לנשים, וגם אני חייבת לומר, שאני מעדיפה להיות על הרכבת של ריאן מאשר על כל רכבת אחרת. לכן, כל מה שהוא זורק עלי אני מוכנה לנסות. אני חושבת שאף אחד לא באמת ידע שהסדרה הזאת תעבוד בכלל. אבל בגלל הרזומה של ריאן הרשת היתה מוכנה להמר עליו עם זה. ואם אני לא טועה, הרייטינג בשנה שעברה היה רק בעליה מהפרק הראשון. זה לא קורה הרבה".
