מופעלים מוגנים או מפעלים מגונים?

לאחרונה, לקראת ההיערכות לחג הפסח, נפגשתי עם א' - אחד מספקי כלי הבית שלי, והתגלגלה בינינו שיחה ערה על איך, מה ובאיזו עלות משווקים מתנות לחג.

רק לצורך הבהרה, בישראל ישנם כ-120 אלף איש עם מוגבלויות המועסקים במפעלים המוגנים הפזורים ברחבי המדינה. למדינה יש ענין בהעסקתם ולכן היא מעבירה למפעל המוגן תגמול יומי עבור כל משתקם שמגיע לשם, אלא שכמו במקרים רבים אחרים, גם כאן המדינה "עושה לעצמה חיים קלים" ואינה בודקת מה התגמול שמשולם לעובד. לעיתים התגמול מסתכם לשקל אחד (!) בשעה.

א' סיפר לי שהמפעל המוגן שאורז לו את המתנות מבקש ממנו 40 אג' על כל יחידה, אבל לא נעים לו אז הוא משלם 50 אגורות. שאלתי "וזהו? זה מה שעולה לך? ומה עם הוצאות כמו אחסון, ארנונה, חשמל? איפה זה מועמס בהוצאות שלך?"

א' השיב, "מה פתאום?! גם בזה מסייע לי המפעל המוגן. את הקונטיינרים של הייבוא אני שולח ישירות אליו, זה חוסך עשרות אלפי שקלים על אחסנה וגם אין עלות מעביד של העסקת עובדים כי הם בעצם אינם שייכים אלי".

באנו לברך ויצאנו מקללים

אז הקשיתי שוב ושאלתי, ואם לקוח לפני שרוכש מתנות רוצה לראות היכן הייצור מתבצע ובאילו סטנדרטים, מה אתה עושה אז ?  השיב א' בנונשלאנט, "אני לוקח אותו לביקור באחד המפעלים המוגנים הגדולים ומציג אותו כאילו היה המפעל שלי.... וכדי שהלקוח יהיה גם מרוצה שרכש מתנה עם תרומה לקהילה, מדביקים לו גם סטיקר על המוצרים "מוצר זה נארז ע"י אנשים עם צרכים מיוחדים". מה גם אצלך זה ככה לא? א' שאל. גם אתה נדב מקבל תמיכה מהמדינה....".

נשמתי עמוק, ובפעם המיליון מצאתי את עצמי מסביר שממש לא. ההבדל בין סטודיו אנד ג'וי לבין מפעלים מגונים (וזו אינה שגיאת כתיב) שאנחנו מפעל פרטי שהוקם למטרות רווח, אבל מעסיק אנשים עם צרכים מיוחדים בשכר מלא + תנאים סוציאליים, כך שגם אם עובד מקבל משכורת מינימום בעלות מעביד זה יהיה לא פחות מ- 30 שקלים לשעה.

והמדינה אינה משלמת לי לא מים ולא ארנונה כמו במפעלים המוגנים. ואני אמור להתחרות בספקי מתנות כמותו וזה בהחלט קורה על חשבון הרווחים. לא חסכתי ממנו מה דעתי על ניצול אנשים מוגבלים והתהדרות ב"נוצות" של תרומה לקהילה. ואיך המדינה שותפה לפשע הזה כנגד אנשים שקופים שמישהו שוכח שיש להם פנים.

ואיך כל אחד מאתנו כלקוח נופל בפח הזה ובעל כורחו, מבלי שיידע נותן יד למצב הזה להמשיך להתקיים... כי באנו לברך ויצאנו מקללים. רק כי אנחנו חושבים שהסטיקר הזה באמת מעיד על תרומה לקהילה.

מס מצפון בצורת סטיקר

גם ל-20% מהישראלים שהם בעלי צרכים מיוחדים יש את הזכות להתקיים בכבוד לא מדמי כיס של כמה שקלים בודדים, ושמי שמתעשר וגוזר את הקופון על גבם הם אותם מפעלים מוגנים, שמגנים על מי שצורך את השירותים שלהם.... ולא את המשתקמים שמדי יום מנוצלים.

ואחרי כל משפט שלי שמעתי את א' אומר "אה? באמת?" ואני נשבע לכם שלו הייתי מקבל תגמול על כל פעם ששמעתי את הצד השני אומר "הא, באמת?!" על איך פועלים מפעלים מגונים, הייתי היום אדם עשיר.

אז אני כבר לא מתעצבן, רק יודע שבין מיליון מטלות אחרות הגיע הזמן שאוריד את הכפפות ושכולנו נרים גם שלטים. כי תרומה לקהילה זה לא מס מצפון בצורת סטיקר. צריך לבדוק היטב מה מסתתר מאחוריו כשבאים לרכוש מתנה עם תרומה לקהילה, ולא תמיד רק המחיר קובע.  

• נדב עטיה מנהל סטודיו אנד ג'וי , ומעסיק כ-30 אנשים עם צרכים מיוחדים בפארק אפק בראש העין בשזירת פרחים והכנת חבילות שי.
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו ל shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
  

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.