מירי רגב היא סיבה לגאווה?

מירי רגב לימין הקהילה הגאה / אוון כהן

חודשיים בלבד לאחר הקמת "גאווה בליכוד", הגענו לכנס תנועה גדול שנערך בנשר. זו הייתה הצגה ציבורית ראשונה של הקבוצה בפני מאות באי המקום המהווים את הגרעין הקשה של הליכודניקים. פתאום נשמעה צעקה בחלל האוויר, "איפה הייתם עד עכשיו?", ואחריה כבר מצאנו את עצמנו בחיבוק חם כשל חברים ותיקים עם אישה שזה עכשיו פגשנו, חברת הכנסת מירי רגב. מאותו הרגע נוצר חיבור כן של שותפות דרך עם אישה שלא חוששת להביע את עמדותיה ומחויבת לערכים הליברליים שעליהם מושתת הליכוד. זה היה המפגש הראשון שלי עם ח"כ רגב.

תמיכתה בקהילה לא החלה רק לאחרונה, לצרכים אלקטורליים. למעשה, במשך 25 שנותיה בצה"ל, נלחמה תא"ל רגב לשוויון ביחס של הצבא ומפקדיו ללהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), כשדעתה ברורה - נטייה מינית אינה שיקול בהקצאת תפקידים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

להיות אחות לאוטיסט / מורין גלר

רס"ן נפתלי וטוראי בנט / איתי מזרב

ובחזרה לשנה שחלפה: אולם גדול בכנסת, כנס חירום של השדולה נגד הומופוביה, פאנל ח"כים על טהרת השמאל. ולפתע נפתחת הדלת ונכנסת חברת הכנסת מירי רגב עם חיוך ענק. אליה הצטרפה מאוחר יותר השרה לימור לבנת, ידידת אמת ותיקה של הקהילה הגאה. הח"כית המפתיעה התיישבה אל מול הקהל, הישירה מבט לנציגי גאווה בליכוד ובלי שמץ של הססנות הביעה תמיכה בקבוצה, בקהילה.

המפגש עם התא הגאה של הליכוד

הסטטוס שאחרי המפגש

בשבוע שעבר נענתה חברת הכנסת רגב בשמחה להזמנתנו לקיים חוג בית. אם היו סקפטיים בחדר לפני כניסתה של ח"כ רגב, הרי שלא נותרו כאלה בלכתה. לצד עשייתה הציבורית הרבה בתחומים חברתיים מגוונים, היא שטחה את משנתה בתחום הלהט"בי. ולא, מילותיה לא נשארו בסלון הקטן בקריית אונו - היא הייתה הראשונה מבין המשתתפים לרוץ הביתה ולהעלות סטטוס ותמונה לפייסבוק, תוך חזרתה על מחויבותה החד-משמעית לשוויון להט"בי מלא ומניעת הפליה. ח"כ רגב אמרה שבכוונתה להוביל את המאבק בכנסת ה-19 ולקדם יוזמות חקיקה משלה בקואליציה.

ח"כ רגב יודעת לעמוד על שלה ולומר את דעתה מול כל קהל שומעים - וזו תמצית האימה שחשים בשמאל בראותם אותה. השמאל לא באמת חושש מסגנונה של רגב, הרי לא חסרים ח"כים משני צדי המתרס שלשונם המושחזת אינה עוברת דרך קופירייטרים ויועצי תקשורת. השמאל גם אינו באמת מפחד מהאידיאולוגיה הלאומית המובהקת של רגב, שאינה שונה מזו של רוב חבריה בימין. ממה כן חושש השמאל? השמאל חושש מאיבוד ההגמוניה שלו בתחומים שבהם הוא חשב - שלא בצדק, כמובן - שהם "שלו".

השמאל חושש מאיבוד ההגמוניה. מצעד הגאווה (באדיבות גאווה בליכוד)

רגב הוכיחה את עצמה כחברת כנסת חרוצה עם אג'נדה חברתית-כלכלית אותנטית וברורה, והציעה, לעיתים אפילו בניגוד לדעתם של בכירי מפלגתה, פתרונות יצירתיים לסוגיות כבדות משקל. ואם לא די בכך, הרי שעכשיו היא מעזה להתבטא בנושא הלהט"בי. לא תשובות מגומגמות, לא תמיכה מסויגת, ובניגוד לדעת חלק מהאלקטורט שלה - אנו חוזים בתומכת אמיצה בקהילה הגאה. מפתיע? לא ממש, למי שמכיר אותה, ולמי שמכיר את ערכי השוויון שעליהם מושתתת תנועת הליכוד.

היא מישירה את מבטה לשומעיה, פיה ולבה שווים תמיד. היא אומרת את האמת שלה. והאמת שלה בתחום הלהט"ב, גבירותיי ורבותיי, נעימה לכולנו. ובניגוד לדברים דומים שאנחנו זוכים לשמוע מתומכי הקהילה בשמאל, מילותיה של רגב, כאחת הנשים החזקות במפלגת השלטון, יתורגמו גם למעשים - לטובת הקהילה ולטובת המדינה כולה. כפיים!

ד"ר אוון כהן, יו"ר "גאווה בליכוד"

על גאווה ופשיזם / דרור מזרחי

באחרונה פרסמה מירי רגב, סליחה - ח"כ מירי רגב - תמונה בעמוד בפייסבוק שלה עם פעילי התא הגאה בליכוד, ונופפה בגאווה בכך ש"מפלגת הליכוד כבר לפני 10 שנים אפשרה לזוגות חד-מיניים להתפקד ולקבל על כך את ההנחה הקבועה בחוקת הליכוד לזוגות". אכן, תקדים משמעותי שמפלגה נאותה ברוב טובה לאפשר להומואים ולסביות להתפקד לשורותיה, ואפילו ליהנות מהפריבילגיה המופלגת - הנחת זוגות.

נראה שמאז לא קרה הרבה בליכוד בכל הנוגע לענייני הקהילה הגאה, זולת הקמתו של "תא גאה" שנוסד באחרונה. תא גאה במפלגה, בהגדרתו הבסיסית, הוא קבוצת פעילים שנועדה לקבץ את כל אותם חברי מפלגה מסוימת, שהם גם להט"ב, כדי לפעול הן לטובת המפלגה, והן לקידום ענייני הקהילה הגאה. כך קרה ב-1996 במרצ, ובהמשך גם במפלגת העבודה ובחד"ש. אך מה קורה כשנבחריה של אותה מפלגה מוקיעים ציבורית את הקהילה הגאה, מפריחים לאוויר אמירות הומופוביות בכל הזדמנות, ומסכלים כל יוזמת חקיקה שרוצה להיטיב עם הקהילה ולקדם את זכויותיה?

ראו למשל את המאמר שפרסם חבר הכנסת לעתיד משה פייגלין, ומבכירי המושכים בחוטים של מרכז הליכוד, תחת הכותרת: "אני הומופוב גאה", וכך כתב בו: "יש לי פחד גדול מתופעת ההומוסקסואליות כשזו יוצאת מהארון, מקבלת לגיטימציה ציבורית רחבה, ומפוררת את הצבא והלאום. אם זו הומופוביה - אזי אני הומופוב גאה".

אבל פייגלין לא לבד. אם תשאלו את פעילי התא הגאה בליכוד, הם יאמרו שלא תמכו בו בפריימריז. לגיטימי. אך חיפוש קצר ברשת מראה שגם מכל אותם מתמודדים בליכוד, שבהם התא הגאה תמך בצורה מאורגנת, לא צפויה ישועה רבתי. גדעון סער, לימור לבנת, משה יעלון, אופיר אקוניס, דן מרידור, מיכאל איתן, מירי רגב. מה משותף לכולם? כולם התנגדו או נעדרו מההצבעה על הצעת חוק חופש בחירה בנישואין, שמרצ העלתה השנה להצבעה בכנסת.

פייגלין הצהיר שהוא "הומופוב גאה". באיזה ליכוד תבחרו?(צילום: EPA)

אין זה מקרה שההתארגנויות הגאות הראשונות הוקמו דווקא בשמאל, כי הרי זכויות הקהילה הגאה הן זכויות אדם, וכיצד ייתכנו זכויות אדם במפלגה שבלב משנתה נטועות תפישות עולם גזעניות, והמדיניות שאותה היא מנהיגה כמפלגה השלטת בישראל בשנים האחרונות מביאה לכדי רמיסה בוטה של זכויות האדם?

זולת כמה תיקונים לחוקים שהובילה בעבר מרצ, ותיקוני עיוותים בנוהלי צה"ל שקרו בזכות כמה חלוצים אמיצים בקהילה שקמו ותבעו את השוואת זכויותינו, עיקר השינוי במעמדה של הקהילה הגאה בישראל בשלושת העשורים האחרונים קרה בזכות בית המשפט ונאורותם של כמה משופטיו שבחרו לתת לחוק פרשנות מתקדמת ופלורליסטית.

אבל זהו אותו בית משפט שנגדו ניהלו בשנים האחרונות חברי הכנסת של הליכוד קרב על עצמאותו ועל זהות שופטיו. שורה של יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות מצד הממשלה וחברי כנסת פרטיים ניסו לצמצם את סמכויות הרשות השופטת ולפגוע בכוחה באמצעות חקיקה המבטלת או עוקפת פסיקות מפורשות של בית המשפט.

אז לשאלתם של רבים - כן, אפשר להיות הומו וימני קיצוני, או לסבית שתומכת נלהבות בליברמן וזאב אלקין. אפשר גם לתמוך במירי רגב, שאמרה שהיא "שמחה להיות פשיסטית". אבל כציבור שנלחם על זכויותיו בעבר, בהווה, וכמו שזה נראה, גם בעתיד - אנחנו צריכים לחשוב מי יפעל שם בעדנו ומי נגדנו, ולא להתבייש או להירתע מסולידריות. לדאוג שמי שייבחרו לכנסת לא יהיו אלו הרודפים מיעוטים אחרים, כמו רגב עצמה שטענה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו, בושה לשמאלנים שאסרו את הגירוש".

דרור מזרחי הוא יו"ר פורום גאוּת - הפורום הגאה במרצ - והדובר של יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il