"החיים כשמועה" על אסי דיין: טוב להכיר מחדש

בין אם אתם אוהבים את אסי דיין אהבת נפש, ובין אם אתם מתייסרים בתיעוב כלפיו, שוויון נפש אדיש אינו אופציה. העובדה הזאת מאפשרת לדיין לספר שוב ושוב את אותו הסיפור כמעט, אולי במילים אחרות או בפריימים אחרים, ועדיין ליהנות מאפיל תקשורתי, כאילו הרגע האיש מסר לנו את בתוליו.

מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"אימה אמריקנית": "הליהוק שלי כלסבית - מכוון"

רני ואיילנד: "ללא משינה לא היינו ב-The Voice"

אחת שיודעת שזה נגמר: XOXO, פעם אחרונה

גם העובדה שדיין מספר את סיפורו כבר שנים בחסות בלוגים, אירוח בטלוויזיה, ראיונות בעיתונות הכתובה, ושאר שלוחות תקשורותיות, לא מנעה בעבר מהכותרת "דיין מדבר על הכל" לרעום בזעם, ומאיתנו, לפחות מרובנו, לנהות אחרי הכותרת הזאת בציפייה. "החיים כשמועה", מיני סדרה בת שלושה פרקים שעלתה אמש (ב', 22:00, ערוץ 8 ב"HOT"), היא עוד הזדמנות לשמוע את דיין מדבר על הכל, עם כל ההנאות שנלוות לאקט הזה.

אסי דיין הצעיר. נחמד להיזכר(צילום: רחל הירש)

בעשור האחרון הצפייה בדיין מלווה בהכרח גם בהתבוננות חקרנית, בניסיון להבין אחת ולתמיד אם האיש כבר קפץ את הכריש או שהוא עדיין איתנו. דיין משתף איתנו פעולה ומשחק את המשחק: אם רוצים מישהו לרחם עליו - הוא יהיה מסכן חולני, משוגע - הוא ידגמן טירוף, אשף של מילים - רק תגידו מתי. הוא משחק את המשחק ובו זמנית גם מביט עליו מהצד ומגחך. מוכר לנו מה שנרצה לקנות תמורת כסף, תשומת לב או סתם כדי להפיג את השעמום.

למזלו של דיין, אי אפשר לקחת ממנו את היכולת שלו לספר סיפור, ללהטט במילים, ויותר מזה ברעיונות, באופן קומוניקטיבי ועדיין נוגע, וגם נכונות עצומה לחשיפה עצמית, גם אם היא מלעיגה או מביכה, שהתרגלנו לקחת כמובן מאליו.

אסי דיין. יפה הבלורית והתואר(צילום: שאול עמית)

בפרק הראשון של "החיים כשמועה" הוא פורס את סיפור הילדות שלו בצל של האיש עם הרטייה. לא משהו שלא שמענו כבר, ובכל זאת מצליח לייצר שוב אמפתיה אל הילד שנשאר עם צמא נצחי לאהבה מאביו, ולהצביע על הקשר בין הילד הזה ובין אסי דיין שאנחנו מכירים.

דרך סיפורי ההירואיות של משה דיין, שהיה למעשה סלב גדול, כמו גם פרשיית העתיקות והמאהבות שצצו בכל פינה, אנחנו מקבלים הצצה לכור ההיתוך של אסי דיין וגם לחברה הישראלית של אותה התקופה. אמירה לא פחות רלוונטית מזו של "ארץ נהדרת" ששודרה ממול.

אז אם אתם ממכורי דיין, "החיים כשמועה" היא מן הסתם הממתק שלכם, אבל גם אם לא, היא עדיין מרתקת ושווה צפייה. "החיים כשמועה" מצטיינת בשימוש חכם בחומרי ארכיון, בטקסט של דיין ובקריינות הצרודה והחמה שלו, וממעטת בתמונות של דיין כפי שהוא כיום, אולי כדי לא להוות קונטרסט עז מידי לעלם היפהפה שהיה דיין בצעירותו. דיין הוא אחד היוצרים היותר פורים ומלהיבים שקמו לנו פה, ומי אם לא הוא ילמד אותנו איך לא ליפול מהסוס?