ההתנתקות והזיכרון הסלקטיבי של נתניהו

בליל שבת, בראיון לאיילה חסון מהערוץ הראשון, טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא היה תמיד נגד ההתנתקות. כשניסתה איילה חסון להזכיר לו שהצביע בעד התוכנית, התעקש ראש הממשלה בזעף שהוא תמיד היה נגד ההתנתקות. לא בטוח שנתניהו נצמד לעובדות בעניין זה.

הפעם הראשונה שבה עלה הנושא לדיון בממשלה היה ב-6 ביוני 2004. נתניהו, כמו גם כל שרי הליכוד האחרים, הצביע בעד התוכנית. אמנם, נתניהו ושרים אחרים איימו שלא להצביע בעד התוכנית, אך הם ראו מה עלה בגורלם של השרים ליברמן ואילון, שאותם פיטר ראש הממשלה דאז אריאל שרון, יומיים לפני ההצבעה. גם סולם (ויש אומרים חבל) ניתן להם כדי לרדת מן העץ הגבוה שעליו טיפסו, בדמות "פשרת לבני", פשרה שלא שינתה דבר במהות, אך הספיקה לנתניהו להצביע בעד התוכנית.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לחשוף את פרצופו האמיתי של חמאס / לילך סיגן

עד מהרה ניתנה לנתניהו הזדמנות נוספת להפגין את התנגדותו הנחרצת לתוכנית. היה זה בדיון בכנסת על החלטת הממשלה לממש את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה. הדיון הזה נערך ב-26 באוקטובר 2004 וזכה לכינוי הלא-מחמיא: ליל ה"פוטש בננה". כמה שרי ליכוד ניסו לכופף את ידו של ראש הממשלה שרון ולמעשה לרוקן את החלטת הממשלה מתוכן, בעודם דורשים שהכנסת תתנה את ביצוע ההתנתקות בקיום משאל עם שיאשר את התוכנית קודם לכל פינוי.

פינוי חומש. התמונות שנצרבו בתודעה (צילום: איי פי)

הפינוי מכפר דרום (צילום: איי פי)

בעוד שרי הליכוד, ונתניהו בראשם, מתרוצצים ומזיעים במסדרונות הכנסת, מנסים להקהיל קהילות ולהבהיל את ראש הממשלה, ישב שרון בפנים קפואות במליאת הכנסת, משל לא היה לו דבר מעניין יותר וחשוב יותר לענות בו באותם ימים, אלא להאזין לנאומים היגעים של יושבי הספסלים האחוריים בבית. מטרתו הייתה ברורה: הוא רצה לשדר למתלהמים ולמאיימים כי הוא, בניגוד לראשי ממשלה אחרים, אינו "לחיץ". סופו של המרד שכל הגיבורים התיישבו על כיסאותיהם עשויי עור הצבי והכריזו "בעד" ההתנתקות בהצבעה שמית. כן, גם נתניהו. היה רק אחד שבאמת התנגד להתנתקות והיה מוכן לשלם את המחיר. היה זה עוזי לנדאו שאכן פוטר מיד, עוד באותו לילה, מן הממשלה. אבל לא נתניהו.

כחודשיים אחרי ליל ה"פוטש בננה", פיטר שרון את שרי שינוי מהממשלה, משום שלא הסכימו להצביע בעד התקציב. כדי לשמור על רוב בכנסת, רוב שיאפשר לו לבצע את ההתנתקות, נאלץ להקים קואליציה חדשה - בהשתתפות מפלגת העבודה ויהדות התורה. ב-10 בינואר 2005, הצביעה הכנסת אמון בממשלת שרון השלישית. גם נתניהו, ששב להיות שר בכיר באותה ממשלה.

התנגד כשההתנתקות הייתה מעשה גמור

הזדמנות פז להביע את התנגדותו להתנתקות נקרתה לבנימין נתניהו מעט יותר מחודש לאחר אותה הצבעת אמון. היה זה ב-16 בפברואר 2005, כשהכנסת קיבלה ברוב של 59 בעד מול 40 נגד, את החוק הידוע כ"חוק פינוי-פיצוי", אותו חוק שאִפשר את ביצוע ההתנתקות. נתניהו היה יכול להצביע נגד ולאבד את מקומו ליד שולחן הממשלה, אבל גם הפעם תמך. רק שבוע ימים לפני תחילת פינוי התושבים בפועל, כשההתנתקות כבר הייתה מעשה גמור, ב-7 באוגוסט 2005, התפטר נתניהו מן הממשלה.

האם שכח נתניהו את כל הצבעותיו אלה במהלך השנה שקדמה להתנתקות? האם שיקר נתניהו בראיון לאיילה חסון, כשאמר שהתנגד להתנתקות? כנראה שלא. נתניהו התנגד, אבל הצביע בעד. גם כעת נתניהו בעד שתי מדינות לשני העמים, אך פועל כדי שלא יתקיים משא ומתן וממילא לא תתממש התוכנית. נתניהו אומר שבממשלתו לא יכהן מי שקורא לסירוב פקודה, אבל אם - כפי שמסתמן - הוא ירכיב את הממשלה הבאה, בנט יהיה שם.

לא לחינם נזדעק נתניהו וגער באיילה חסון, כשזו ניסתה להזכיר לו את הצבעתו בעד ההתנתקות בישיבת הממשלה. מן הסתם נטל דוגמה ממנהיגה ההיסטורי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י. מספרים על משה סנה, שהיה נואם גדול, כי פעם אחת מצאו את הדף שהכין לעצמו לקראת הנאום ושם היה כתוב "כאן צריך להרים את הקול כי הנימוק לא משכנע". לא משכנע, מר נתניהו.

ד"ר חיים וייצמן הוא מרצה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה. הוא חקר את ההתנתקות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il