לחשוף את פרצופו האמיתי של חמאס

מזל טוב: השבוע פורסם דו"ח זכויות אדם של Human Rights Watch שטוען שחמאס הפרו זכויות אדם בכך שירו על אזורים מאוכלסים בישראל במהלך מבצע עמוד ענן. למה מזל טוב? כי במשך שמונה שנים העדיפו ארגוני זכויות אדם להיות עיוורים. חמאס והפלגים הקיצוניים האחרים בעזה ירו על יישובים ישראליים כמעט מדי יום, ובארגוני זכויות האדם העדיפו להתעסק בעניינים אחרים. אפילו כשכבר הוציאו את הדו"ח, התעלמו מהעובדה השולית הזאת והתייחסו רק להתנהלות חמאס במהלך המבצע, לא לפניו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ההורים העייפים ביותר בעולם / אריאנה מלמד

גלנט, סליחה / אסתר (אתי) לוצאטו

האמת היא שאנחנו לא זקוקים לעזרתם של ארגוני זכויות האדם - וטוב שכך. אבל אם אכפת לכם מזכויות אדם בסיסיות לא רק בשכונה הקטנה שלנו, אלא בכלל בעולם, כדאי שתיקחו בחשבון שהגישה של רוב הארגונים מאוד בעייתית, לא רק כלפינו, אלא כלפי המסכנים האמיתיים.

פגיעה של רקטה בבאר שבע במהלך "עמוד ענן"(צילום: דני ששון)

הכי טוב להדגים את זה במספרים. בשביל הספורט, כנסו לגוגל, והקלידו באנגלית הפרת זכויות אדם (Human Rights Violations). הוסיפו בכל פעם שם של מדינה שונה, והשוו. נכון לאתמול, אלה היו המספרים, בסדר עולה:

הפרת זכויות אדם בדרפור - 10 מיליון תוצאות.

הפרת זכויות אדם בסודן - 71 מיליון תוצאות.

הפרת זכויות אדם בלוב - 120 מיליון תוצאות.

הפרת זכויות אדם בסוריה - 187 מיליון תוצאות.

ובמקום המכובד הראשון - אנחנו. ישראל עם 203 מיליון תוצאות.

וכמה תוצאות בגוגל לחמאס?

מן הסתם, יקומו קולות שיזעקו - מה פתאום להשוות בינינו לבין המדינות הברבריות האלה? אנחנו טובים יותר ולכן אנחנו צריכים להקפיד הרבה יותר בכל הקשור לזכויות אדם. אז רק למען הפרוטוקול - אני מסכימה איתם, אבל לא זו הפואנטה. הפואנטה היא עד כמה ארגונים, גם בארץ וגם בעולם, מחלקים את תשומת הלב שלהם בצורה נכונה כדי להפחית את מספר ההפרות הבוטות ביותר של זכויות אדם.

הבעיה האמיתית היא שכל עוד תשומת הלב והזרקורים מופנים לישראל כאילו הייתה הפושעת המובילה, תשומת הלב אוטומטית יורדת מהפושעים האמיתיים, שמנצלים את זה וממשיכים במעשיהם באין מפריע, במחשכים. חמאס מפעיל את חוקי השריעה בעזה, וסביב שיטות הטרור שלו יש אין סוף סיפורים: מאסרים, עינויים, הוצאות להורג, מעשי לינץ', אונס וילדות בגיל שבע שמובלות על ידי משפחתן לנישואים. אבל כמה תוצאות מקבלים בגוגל כשמקלידים חמאס עם הפרות זכויות אדם? 19 מיליון. פחות מעשירית מישראל.

חשודים בשיתוף פעולה הוצאו להורג ברחוב בעזה (צילום: רויטרס)

איך קרה שדווקא הסיפורים האיומים ביותר הפכו לא רלוונטיים, או לא מספיק מעניינים? למה חוץ מסרטוני חובבנים ביוטיוב אף אחד לא מוציא לאור אפילו פרומיל מהמעשים הזוועתיים? משום מה, כולם מעדיפים להתעסק בישראל ובמדיניותה במחסומים. גם פוליטיקאים, גם עיתונאים.

"רק הגנו על עצמנו"

חמאס, אגב, הגיב בצורה צינית לגמרי להאשמות הללו נגדו: הדו"ח מוטה, הם אמרו, מכיוון שרק הגנו על עצמנו. ובאמת, מכיוון שבדו"ח לא נאמרה מילה על הירי היומיומי במשך שנים, מי יידע בעולם שחמאס משקר? העניין הוא שהם לא משקרים רק כשהם רוצים לפגוע בישראלים.

לפני חודשיים התפרסם דו"ח אחר של אותו ארגון זכויות אדם, שגם הוא לא זכה להרבה התייחסות בתקשורת, ובו נחשפו שיטות העינויים וההוצאות להורג של חמאס כלפי הפלסטינים עצמם. דוברי חמאס שוב הגיבו כצפוי: הדו"ח מתעלם מהכיבוש, אמרו. הם הבינו היטב את העניין: כל עוד הם מצליחים להסיט את אש ה"פשעים" לישראל, אין גבול לפשעים שהם יכולים להמשיך לבצע בשקט בעצמם.

האם אנחנו באמת רוצים שזכויות האדם של הפלסטינים יכובדו? כי אם כן, הגיע הזמן להפסיק להסתכל רק על עצמנו. במהלך הזמן, לא שמנו לב ועברנו איזשהו קו. כתוצאה מההתנהלות הזאת, המעשים האיומים ביותר בסוף עוברים בשתיקה, ואנחנו מקבלים אותם כמובן מאליו.

כישראלים, אנחנו יותר מכולם צריכים להילחם כדי לחשוף את פניו האמיתיות של חמאס - את דרכיו הברבריות, את ההתעללויות, את שיטותיו האיומות. תתפלאו, אבל אם נעשה את זה, לא נקדם רק את האינטרס של זכויות הפלסטינים הרבה יותר מכפי שאנחנו עושים עכשיו, אלא נקעקע את הלגיטימציה של ארגון הטרור הזה, ובכך אולי אפילו נעשה צעד קטן נוסף לעבר הדבר הנשכח ההוא, שנקרא שלום.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il