בשם הילדים: הרב אבינר, בקש סליחה
לידתו של ילד מיוחד היא מבחן שלא הייתי מאחלת לאף הורה, אפילו לא לרב אבינר עצמו, אבל גם הוא חלק ממעשה הבריאה המופלא. ילדינו אינם משולים למתים. ילדינו ראויים לברכות אחרות לגמרי, ולכן צריך הרב אבינר להתבייש ולבקש סליחה
זכיתי בזכות מיוחדת. אני אמא לילד בעל צרכים מיוחדים, שאלמלא כן לא הייתי פונה אל הרב שלמה אבינר מעל במה זו, ואומרת לו: תתבייש לך. כבוד הרב קבע בפסק הלכה אס-אמ-אסי כי מי שנולד לו תינוק בעל תסמונת דאון, צריך לברך "ברוך דיין אמת". כשקראתי את הדברים - התקשתי להאמין, וזאת למרות שאני מכירה את דעותיו החשוכות של הרב בעניינים אחרים הנוגעים לזכויות אדם. למשל, שאסור לנשים להיות חברות כנסת. כאן, עם כל הכבוד, זה חשוב יותר. כאן זה נוגע ליוהרה ולחוצפה של הרב להרהר אחר מעשי השם.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - בפייסבוק של ynet, וכל מה שיהודי - כאן
ילד שיורד לעולם עם תסמונת דאון או עם כל צורך מיוחד אחר, אולי לא מתלווה אליו מלאך ה' צבאות, זה שאמור לרחף חרישית מעל כבוד הרב, ולהפוך אותו ראוי להיות פוסק הלכה לציבור גדול של חסידים. אולי הילד הזה מגיע לבד, אבל גם הוא, כמו כל ילד אחר בעולם, חלק ממעשה הבריאה המרהיב והמופלא, התוסס והחיוני כל כך, שעליו אנחנו באמת מצווים לברך בהשתאות מדי יום ביומו, ולהתחיל בתודה ליושב במרומים על הנשמה שבאפנו.
ילדים מיוחדים שלנו
לידתו של ילד מיוחד היא מבחן שלא הייתי מאחלת לאף הורה, אפילו לא לרב אבינר עצמו. ועם זאת, הורים רבים מספור
כבר מצאו את עצמם בסיטואציה שבה העולל שלהם, שבחלומותיהם היה כליל השלמות, נולד כשהוא שונה מגדר הנורמה הרפואית. לידה כזאת והורות כזאת יהיו תמיד קשות ותובעניות יותר, מאתגרות ומפחידות יותר, מחכימות ומעשירות יותר.
ילדי אינו סובל מתסמונת דאון, אבל כמו ילדים שהגיעו לעולם עם המאפיינים הפיזיים והנפשיים המיוחדים לתסמונת - גם הוא זקוק להשגחה מתמדת, גם הוא ועתידו טורדים את שנתי בלילות, גם הוא ומצוקותיו הביאוני לא אחת לבכי גדול. כמו כל הורה מאמין, שאלתי את אלוהיי לפעמים למה עשית לו את זה. למה עשית לי את זה. התשובה אולי בוששה לבוא, ואולי זאת הייתי אני שלא הבינה אותה מלכתחילה.
בתום שנים ארוכות של מאבקים, לפני שנות מאבק שעוד נכונו לבני ולי, אני כבר יודעת: ילדים מיוחדים הם מבחן לגבולות האנושיים שלנו, ליכולת שלנו להפוך לאנשים טובים יותר, חכמים יותר וסבלנים יותר. ילדים מיוחדים מלמדים אותנו להכיל בתוך עצמנו את הצער, ולהחצין את השמחה על כל הישג קטן, על על שיפור במצבם. ילדים מיוחדים שמסתכלים בעינינו, ואנחנו משקפים להם את אהבתנו ואת שמחתנו בהם - הם ילדים שיצליחו.
הם ילדים שיגיעו למקומות נפלאים. כמו אפרת ומתנאל שראיינו את נשיא המדינה, כמו יוסי סמואלס, עיוור וחרש הסובל מפיגור, שומר מצוות ואוהב את אלוהיו, שהגיע עד ללשכתו של הנשיא בוש כדי ללמד אותו איך מדליקים נרות חנוכה.
יש מי שמוצא את השלווה
אל יוסי, גיבור גדול, התוודעתי בסרט "בקשר ליוסי", ודרכו הכרתי גם את משפחתו המופלאה. כאשר יוסי היה בן 9 חודשים והפך לנכה קשה כל כך, הרב קלמן סמואלס ורעייתו מלכי לא ברכו "דיין האמת", אלא קמו ועשו מעשה.
בגיל שבע הצליח יוסי להבין את הקשר בין חפצים ומילים, ולמד לסמן כמו הלך קלר בשעתה. הרב סמואלס ורעייתו, אסירי תודה על מה שאירע להם, הלכו והקימו ארגון מדהים ששמו "שלווה", התומך בילדים ובמשפחות עם צרכים מיוחדים, שכן הצורך הוא תמיד של המשפחה כולה וגם של הקהילה כולה, כולל רבניה.
לפני שנים מספר ביליתי יום נהדר עם בני במחנה קיץ של "שלווה" לילדים עם תסמונת דאון. משטרת ישראל באה בהמוניה להדגים כיצד פועל רובוט לנטרול חומרי נפץ, ואיך נראים שוטרים רכובים על סוסים. הם שחו בבריכה, עשו סנפלינג, הם קיימו תחרות כוכב נולד מיוחד, והם היו ילדים. אולי שונים מעט בתנועותיהם, ובתום הנצחי שילווה את השאלות שלהם עד זקנה ושיבה, אולי זקוקים יותר להשגחה ואהבה, אבל תמיד ילדים. בדיוק כמו בני.
על כן צריך הרב אבינר להתבייש ולבקש את סליחתם של הורים אחרי פסק ההלכה המזוויע שלו. ילדינו אינם משולים למתים. ילדינו ראויים לברכות אחרות לגמרי. יורשה לי להמליץ לכבוד הרב לעיין בתהילים ק"ד, ואולי גם לעשות כמוני, בכל בוקר שבו אני מתבוננת בעיניו הנפקחות של בני: לברך בשקט את "מה רבו מעשיך השם". לדעת שלעולם לא אבין את פשר כל המעשים, ולדעת שאת כולם עשה בחוכמה.
לפנייה לכתב/ת 
