דוקר זוגתו הורשע ברצח; טען ש"קנטרה" אותו
ויטלי מיכאלוב שדקר למוות את אולגה סורינובה ובהמשך הניח על גופתה פרחים, הורשע ברצח. השופטים פסקו: גם אם חש שקנטרה אותו, אין בכך כדי לשלול "יסוד ההחלטה להמית"
בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע הבוקר (יום ד') ברצח את ויטלי מיכאלוב אשר דקר את אולגה סורינובה למוות בסכין. בספטמבר 2011 נמצאה גופתה בדירתם של השניים בפתח תקווה, ולצדה מכתב פרידה ופרחים שהותיר מיכאלוב במקום. הוא הואשם ברצח, אך טען להגנתו כי סורינובה קינטרה אותו ולכן יש להרשיעו בהריגה.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
הרכב השופטים בראשות השופטת רות לורך קבע כי מיכאלוב רצח את סורינובה בכוונה תחילה ודחה את טענות עורכי דינו, לירן פרידלנד ויזהר קונפורטי מטעם הסנגוריה הציבורית, שטענו להריגה. בהכרעת הדין נכתב: "העובדה שהתקיים במקרה שלפנינו קנטור במובנו הסובייקטיבי, איננה שוללת קיומו של יסוד 'ההחלטה להמית'". הם היו חלוקים בדעתם לגבי אופי הקנטור הסובייקטיבי.
השופטים פסקו: "סבורני כי שום אדם בעל מזג רגיל והכרה מוסרית בסיסית לא היה עלול לצאת עד כדי כך מגדרו ולהגיב תגובה קטלנית בדרך שעשה הנאשם". עוד נכתב בהכרעת הדין: "אדם מן היישוב או אדם סביר היה מתגבר על סערת רוחו, שולט ברגשותיו, מעריך את תוצאותיו המוסריות של מעשיו ונמנע ממעשה הקטילה".
עדותו המפורטת של מיכאלוב בבית המשפט חשפה מערכת יחסים מעוותת בינו לבין סורינובה. במהלך המשפט טען התובע, עו"ד אורי רניצקי מפרקליטות מחוז מרכז, כי "במהלך תקופת חברותם הקצרה מיכאלוב התנהג באובססיביות וברכושניות כלפי המנוחה, קינא לה והגיב בצורה מוגזמת ובלתי סבירה".
כך עשה גם בליל 30 באוגוסט 2011, כאשר ביקשה סורינובה לצאת מביתם "ואף אם אמרה אמירות פוגעניות לנאשם, ברור כי אלו לא חרגו מאמירות קודמות ומעשים קודמים במערכת היחסים בין בני הזוג ולבטח לא עלו כדי קינטור", לדברי התובע.
"הכול בתוכי התחיל לבעור"
מיכאלוב הסביר בעת שמסר עדות כי ביום הרצח סיפרה לו סורינובה כי יש לה חבר נוסף. "שאלתי אותה אם שיקרה לי כל הזמן. אמרה שהיא דווקא עכשיו תלך אליו. היא קמה, החלה להתלבש והלכה". הוא עמד במטבח. "היא עברה לידי ודחפה אותי הצידה, הכול בתוכי החל לבעור. כשסובבתי את הראש ראיתי שהסכין מונח שם בצד ימין. דחפתי אותה על המיטה ופעמיים דקרתי אותה". הוא שטף את ידיו. "הבחנתי שהיא לא זזה, הבנתי שהיא נפטרה". לפני שיצא מהדירה, כיסה את חברתו עם שקיות זבל שחורות. "הבנתי שמה שקרה זה רצח, אבל לא רציתי להרוג אותה. הבנתי שמה שלא יהיה, אני אשב הרבה זמן, ורציתי לסיים את הדברים הכי חשובים ואז לבוא למשטרה ולהסגיר את עצמי".
למרות זאת, הוא לא ניגש למשטרה. "כל הזמן הפחד השתלט עליי וברחתי", העיד. הוא נפרד מאמו החולה, רכש כרטיס טיסה לאוקראינה וביקש "לומר יפה שלום לכולם" במועדון שבו עבד.
הוא הסתובב ברחובות, חזר לדירה עם פרחים והניח את הפתק לצד הגופה. משם הוא יצא לשדה התעופה, אך נדרש לשלם 11,000 כחוב, וּוִיתר. לאחר מכן התקשר למשטרה.
ואשרוף את ביתך עלייך
לדברי התובע, נוכח רצונה של סורינובה לצאת מביתם, בחר מיכאלוב במודע ליטול סכין ולדקור אותה פעם אחר פעם. גם לאחר שסימנה לו סורינובה בידה כי לא בגדה בו ואמרה לו כי היא אוהבת אותו, "לא ניסה להצילה ולמנוע את מותה. במקום זאת בחר במודעות מלאה לשטוף את ידיו ואת הסכין, לכרוך את גופה במצעים ובשקיות אשפה ולצאת מהדירה". לדברי רניצקי מעשה הקטילה היה מכוון ונעשה בדם קר.
התובע גייס לטובתו גם את המשורר נתן אלתרמן וסיכם בבית המשפט: "דומה כי התנהלות הנאשם כלפי המנוחה הייתה על רקע 'קשה כשאול קנאה' (שיר השירים ח'), ואז ציטט מדברי השופט אליקים רובינשטיין, שנעזר בשירו של נתן אלתרמן כדי לטעון כי "גם אם רגש הקנאה מצוי באנוש, נטילת חיים מכוחו ו'שריפת ביתך עליך' אינה יכולה לבוא בקהל נורמטיבי". הוא ציטט משירו של נתן אלתרמן, ניגון עתיק:
"אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך".
לפיכך ביקש מבית המשפט לקבוע כי הוכחו יסודות עבירת הרצח במידה הנדרשת בהליך הפלילי ועל כן יש להרשיע את הנאשם ברצח. כאמור, בית משפט קיבל את עמדתו.
התובע בתיק עו"ד אורי רניצקי מפרקליטות מחוז מרכז ביקש כי בגזר הדין יינתן גם פיצוי כספי למשפחת סורינובה. אחיה, אולג אדיננקו, עלה להעיד ואמר: "אני ואחותי המנוחה ילדים יחידים. הדבר הזה הרס את המשפחה. כל אחד מבין את זה". לפיכך ביקש התובע להשית על הנאשם פיצוי מקסימלי על סך 258 אלף שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
