מספחים לבנט, היפסטרים לבל"ד
פוליטיקה היא לא שייק פירות שבו אפשר להכניס אידיאולוגיות סותרות למיקסר ולקבל ממוצע של כולם במפלגה אחת. הבחירות הללו הן הזדמנות פז לתקן את העיוות שיצרה קדימה
אין לי בעיה עם מצביעי ימין אידיאולוגיים, נהפוך הוא: סבי היה בית"ריסט נלהב, לימים ראש המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, מצביע "מחל" עד הרגע האחרון בחייו. אין לי כל בעיה עם מצביעי שמאל אידיאולוגיים, נהפוך הוא: סבי מהצד השני הקים קיבוץ של "השומר הצעיר", היה תומך נלהב של מרצ, האמין בפשרה ובסוציאליזם, והצביע, גם הוא - אידיאולוגית.
בין השניים היו הרבה מחלוקות, אבל דבר אחד, מוצק, היה משותף: שניהם ידעו בדיוק במה הם תומכים כאשר הם משלשלים את הפתק בקלפי. בעשור האחרון בכלל ובכנסת האחרונה בפרט, העניין האקוטי הזה, הידיעה למי אתה מצביע, השתנה כליל.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ההתנתקות והזיכרון הסלקטיבי של נתניהו / חיים וייצמן
לחשוף את פרצופו האמיתי של חמאס / לילך סיגן
המחוללת העיקרית של השינוי הזה היא "קדימה", מפלגה שעתידה עכשיו להיעלם, וטוב שכך. כשאנשי שמאל נתנו את קולם לקדימה, הם הצביעו באופן אבסורדי לאבי דיכטר, וכשאנשי ימין עשו זאת - הם נתנו את קולם לנינו אבסדזה. אלא שפוליטיקה היא לא שייק פירות שבו אפשר להכניס אידיאולוגיות סותרות לתוך מיקסר ולקבל ממוצע של כולם במפלגה אחת של "מרכז מתון".
אנשים עושים טעויות, ואלה שהלכו שבי אחר הסיסמה שהפחידה אותם אז: "ציפי או ביבי", לא יכולים היו לדעת מראש שמפלגה בלי בסיס אידיאולוגי משותף עתידה להתנפץ לרסיסים. אבל כשמוליכים אותך שולל פעמיים ברצף - זה כבר סיפור אחר.
פתק עבור שטרן או עמיר פרץ?
ציפי לבני רקמה אל מול עינינו שוב אסופה של אידיאולוגיות מנוגדות, לתוך אריזה עם שם אחר, הפעם אפילו בלי יומרות: "התנועה". מי שחושב להפקיד שוב את הפתק בידה, ראוי שישאל את עצמו: האם הוא מצביע עבור איש הימין אלעזר שטרן, מי שהצהיר בשבוע שעבר שזו "לא טעות לבנות ברמת שלמה ובגוש עציון, באפרת או בקרני שומרון", וחושב שהסיבה למחיר המדיני שישראל משלמת היא למעשה שאנחנו "מצהירים ולא עושים כלום". או שמא הוא מצביע לאיש השמאל עמיר פרץ, שלטענתו פרש ממפלגת העבודה משום שהיו"ר לא יוצאת נגד הכיבוש? או אולי, מצביע "התנועה" פשוט נותן את הקול למאיר שטרית, מי שהוכיח לאחרונה שמה שהוא רוצה הוא מושב בכנסת, תהיה הדרך אשר תהיה.
לפני שאתם נותנים את הפתק ל"תנועה" מבולבלת כל-כך, כדאי לזכור כיצד אמהּ הרוחנית, קדימה, עיוותה ממש לא מזמן את רצון הבוחר.
באוגוסט 2011 חברו קדימה והעצמאות אל זאב אלקין בניסיון לחוקק את "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי". היוזמה הייתה אמורה, בין היתר, להוריד את מעמדה של השפה הערבית משפה רשמית לשפה בעלת "מעמד מיוחד". היה זה בדיוק קולם של אנשי מרכז ושמאל שהכניס את אבי דיכטר, יוזם החוק שזכה לחיבוקו של אלקין, והיווה חלק בשרשרת הצעות החוק הזכורות לשמצה של הכנסת ה-18. לימים, אותו דיכטר שבחרו השמאלנים, הוא גם זה שקרא "לפרמט את עזה", הצטרף לליכוד ונכשל שם בפריימריז.
והנה, בימים האחרונים, מתברר שמטאור חדש, מרענן ומקשיב לכולם נחת פתאום בפוליטיקה הישראלית: ציפי לבני. כן, זו שהובילה את המפלגה הגדולה ביותר בכנסת לכישלון חרוץ עד כדי מחיקתה, וחמור הרבה יותר - הביאה למצב שבו לא הייתה בישראל אופוזיציה ארבע שנים. מה בדיוק תעשה לבני עם עשרה מנדטים ושם אחר, שלא עשתה עם 28?
שובה של האידיאולוגיה
הלקח מהטעות הגדולה של 2009 צריך להוביל לחזרה אל הכרעה מנותקת מספינים וסלוגנים של הרגע האחרון, בחירה ממוקדת אידיאולוגיה.
תומכת במצע הליכוד או חובבת ליברמן? הצביעי מחל. הסוציאל-דמוקרטיה ומדינת הרווחה נשמת אפך? הצבע למפלגת העבודה. תומך בתוכנית של נפתלי בנט לסיפוח שטח C ומאמין בסרבנות בעת פינוי יהודים מביתם? לך ל"בית היהודי". הכיבוש מטריד אותך יותר מכול? הצביעי מרצ. אנטי-ציונית בקטע היפסטרי? לכי על בל"ד. כל אחת מהבחירות הנ"ל, על כל השונות שבהן, היא להצביע ולהשפיע.
בחירה ברשימות מודבקות ומטושטשות, שהביטוי שלהן בבחירות הקרובות הוא "התנועה", כמו גם "יש עתיד" של יאיר לפיד, מי שמציב ראש עיר ממרצ לצד ניאו-ליברלים מובהקים, פלוס ג'ודוקא אחד לקינוח - תוביל שוב את המצביע לעיוות מהסוג הדיכטרי. הצבעה כזאת היא עבור כיסא ויהי מה. עם המחלוקות בין אלעזר שטרן לעמיר פרץ ייאלצו להסתדר שם אחר-כך, עם חופש הצבעה במקרה הטוב, ועריקה במקרה הרע.
לצד מגבלות רבות, בבחירות הקרובות יש לאזרחי ישראל הזדמנות פז לתקן את העיוות שיצרה "קדימה" ולהצביע עבור רעיונות שהם באמת מאמינים בהם. אפשר אפילו ללחוש כבר את המילה: אידיאולוגיות. אתם מתכוונים לנצל את ההזדמנות הזו?
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
