קומיקס כאמצעי שיקום במרכז הרפואי רעות בת"א

קראו עוד על שיקום :

• "בסוף ננצח": איך נראה שיקום פיזיותרפי עם wii?
• בלי פחד: למה צריך שיקום נפשי לאחר התקף לב
• גינון טיפולי: הכלי ה'ירוק' שעוזר לשיקום פיזי ונפשי
  

בשבוע שעבר סיימה דיין, יחד עם שמונה מטופלים נוספים, סדנה ייחודית בת שבעה שבועות שנערכה במרכז הרפואי-שיקומי "רעות" בתל אביב, שאליו הגיעה לפני כחמישה חודשים לאחר ניתוח ברגלה.

במהלך הסדנה, שהנחתה בהתנדבות המאיירת דניאלה לונדון דקל, הפכו המטופלים את הטראומה האישית שלהם לקומיקס, והתמודדו עם הקשיים הרגשיים והנפשיים שמלווים אותם.

דיין, למשל, התמודדה עם ההסתרה שליוותה אותה כל חייה, ושהחלה בעובדה שהוריה הסתירו את מצבה אפילו ממנה עצמה. "ההורים שלי לא סיפרו לי שיש לי שיתוק מוחין‭,"‬ היא אומרת. "תמיד חשבתי שהבעיה שלי היא ברגליים. רק כשפתחתי את התיק הרפואי שלי בגיל ‭,19‬ גיליתי את האמת, ומאז תהיתי למה ההורים הסתירו את זה, ואם זה משהו שאני אמורה להתבייש בו‭."‬

במהלך הסדנה, כשהמשתתפים התבקשו לספר סיפור אישי בקומיקס, דיין בחרה להציג את ההגעה שלה ל"רעות‭."‬ "ניסיתי לצייר את ההתלבטות שלי אם להגיד את האמת או לא‭,"‬ היא מסבירה. "אף פעם לא הבעתי את מה שאני מרגישה באמצעות ציור, והקומיקס היה ממש כמו תרפיה שבסופה הבנתי שמי שאוהב אותי - יקבל אותי כמו שאני.

"בזכות הסדנה עברתי תהליך של עיבוד: שאלתי את אבא שלי איך הם הסתירו את זה ממני כל השנים, והבנתי שהם לא רצו שארגיש שונה‭."‬

"אני כבר לא קורבן"

סיון מייזל, תל אביבית בת ‭,21‬ החליטה להקדיש את הקומיקס שלה לרגע אחד ויחיד, טריוויאלי עבור רוב האנשים. "ציירתי את גזיזת הציפורניים ברגל שלי. ניסיתי להראות כמה שהדבר הפשוט והמטופש הזה, שכל אחד עושה ביומיום, מעסיק אותי ומכאיב לי‭,"‬ היא אומרת.

לפני שלוש שנים נפצעה במהלך קורס מ"כים בצבא ומאז היא סובלת מכאב כרוני. "סדקתי את הקרסול, אבל היית מורעלת והדחקתי, עד שלא יכולתי ללכת או לנעול את הנעל מרוב כאב‭,"‬ היא אומרת‭".‬הייתי חסרת ביטחון וחסרת תקווה. יכולתי להישאר במיטה במשך חודש שלם. אבל כשהגעתי לסדנה ראיתי אנשים שמחייכים למרות שגם המצב שלהם קשה, וכבר לא יכולתי לרחם על עצמי‭."‬

הקומיקס שלה כמעט נטול טקסט, "למרות שאני אוהבת לדבר‭,"‬ היא מחייכת. "ניסיתי להראות בו כמה כואב לי. אני מרגישה שמצאתי דרך להמחיש לאנשים את מה שעובר עליי. אפילו המטפלות שמלוות אותי כבר חצי שנה פתאום התחברו לסיפור שלי יותר. זה הכניס בי המון חיוביות. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על הכאב שלי עם חיוך‭."‬

רונית לנציאנו, ‭,50‬ הגיעה לסדנה בעקבות הצעתו של מנהל מרפאת הכאב ב"רעות‭,"‬ שלו העניקה ציורים פרי עטה. לפני תשע שנים קרעה רצועה ביד ימין, ובעקבות טיפול לא נכון היא סובלת היום מכאב כרוני. "‬הסדנה הזו מבורכת למי שמתמודד עם קשיים או משבר",‬ היא אומרת. "כשהבאתי את הסיפור שלי לכדי ציור, גרמתי לשינוי: לקחנו את סיפור החיים הקשה והעצוב והוצאנו ממנו הומור‭."‬

הקומיקס של לנציאנו התמקד בתרופות הרבות שהיא לוקחת כדי להתמודד עם הכאב. "אני אומרת כל הזמן שהכדורים שלקחתי יכולים להרוג פיל, אז ציירתי פיל שהתמוטט‭,"‬ היא מחייכת. "הרחמים והמסכנות יצאו ממני. אני כבר לא קורבן‭."‬

הקשר של דניאלה לונדון דקל ל"רעות" החל כשאמה, נירה, חלתה ועברה בו שיקום ארוך, וחמש שנים מאוחר יותר חזרה אליו ונפטרה בו. אביה, ירון, חבר שנים רבות באגודת הידידים של בית החולים. אך כשאנשי "רעות" ביקשו ממנה לצייר קומיקס על המוסד היא לא הסכימה.

"הדבר היחיד שאני יודעת לעשות בביטחון זה קומיקס, אבל חשבתי שזו לא צריכה להיות אני‭,"‬ היא מסבירה. "לא עברתי מסלול שיקום והקול שלי לא מספיק אותנטי. לכן ביקשתי שיגייסו מתוך מאגר המטופלים אנשים שיודעים לצייר ולכתוב ואני אנחה אותם".

לבטא את הסיפור תוך כדי ציור. קומיקס ב"רעות"(צילום: יובל חן)

ערך תרפויטי לקומיקס

בשלב הראשון המטופלים הביאו לסדנה את הסיפורים שלהם, "‬סיפורים מדהימים, נפלאים, גדולים מהחיים. אני, שכותבת כל שבוע טור ומגרדת נושאים מתחת לאדמה, יכולתי רק לקנא‭,"‬ אומרת לונדון דקל. בשלבים הבאים החליטו המשתתפים באיזה חלק של הסיפור יתמקדו, ואיך לבנות את הקומיקס.

"קומיקס הוא כמו מקהלה עם המון כלים‭,"‬ מסבירה לונדון דקל. "דמות יכולה לחשוב ואז יוצא לה בלון מחשבה מהראש, או לדבר ואז יוצא לה בלון טקסט. ויש גם את הקול של המספר שאפשר לכתוב מעל - בקיצור, צריך לקבל המון החלטות וממש לעבד את הסיפור שלך. ללוש אותו. אני חושבת שיש לזה גם ערך תרפויטי‭."‬

ד"ר ניסים אוחנה, מנהל "רעות‭,"‬ מסכים. "מטופל שיש לו סביבה תומכת והוא מעודד, אופטימי ובעל מוטיבציה, משתקם טוב יותר ומהר יותר. הקומיקס יוצר עולם תוכן חדש עבור המטופל ומאפשר ראייה הומוריסטית של המציאות, והדינמיקה הקבוצתית שנוצרת מעניקה לו תמיכה ומחזקת אותו‭."‬

שבוע אחרי סוף הסדנה, לונדון דקל כבר מחכה לסדנה הבאה. "מרגש לפגוש אנשים עם התמודדויות אמיתיות, לא קשקושים כמו שלי - עליתי קילו, ירדתי קילו. אנשים שנאבקים כדי לחיות חיים נורמליים, שבוחרים לא לרחם על עצמם.

"הוקסמתי מהם ואני אסירת תודה על האמון שהם נתנו בי ובמדיום הזה שנקרא קומיקס. הם הוכיחו לי את מה שחשדתי תמיד: שלקומיקס יש המון כוח שרק מחכה להתגלות".