הכל בגלל האהבה

ללא כותרת, מעורבת על בד, רקפת וינר עומר, 2012 מתוך התערוכה לחם ושושנים  .

משחקי מלחמה/ רחל פרץ

אֲהוּבִי בּוֹכֶה בִּשְׁנָתוֹ. קֶצֶף

מַגְלִיד עַל שְׂפָתָיו כְּאִלּוּ שֶׁמֶשׁ

תָּמִיד עוֹמֶדֶת עָלָיו.

אֲהוּבִי קוֹרֵא לִי שֶׁמֶשׁ.

מֶלְצָרִית בְּרַגְלֵי נַיְלוֹן שְׁחֹרוֹת מְפַנָּה פְּצָעִים מִצַּלַּחְתּוֹ.

גֶּבֶר מֵשִׁיב רוּחַ עַל פְּנֵי הַמֵּתִים שֶׁמֵּעֵבֶר לִכְתֵפוֹ בְּעִתּוֹן מְגֻלְגָּל.

תְאוֹמִים מְלַקְּטִים בֵּין רַגְלָיו פְּנִינִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִצַּוָּארִי.

אֲהוּבִי פּוֹרֵשׂ לְעֻמָּתָם יָדַיִם גְּדוֹלוֹת וְהֵם טוֹמְנִים אִישׁוֹנִים

בַּסְּלִיקִים שֶׁבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו.

הלומי ואני אוכלים צהריים

אֲנִי שִׁלַּמְתִּי בַּכְּנִיסָה.

שְׁתֵּי קֻפָּאִיּוֹת חִיְּכוּ אֵלֶיךָ בְּפִיּוֹת דְּגִיגִיים

וּשְׁנֵי מְאַבְטְחִים הִדְּקוּ נְשָׁקִים לְמִּפְשָׂעוֹת מְדֻלְדָּלוֹת.

אַתָּה דָּהַרְתָּ אֶל שְׂפַת הָאֲגַם הַמְּלָאכוּתִי,

חַד-קֶרֶן שֶׁצַּיָּדִים כָּרְתוּ אֶת שׁוֹפָרוֹ,

וְהַמַּיִם נִצְנְצוּ לְעֻמָּתְךָ חוּטֵי גּוֹבְּלֵן.

פְּתִיל שָׁחֹר נִמְשַׁךְ מֵהַנֶּקֶב שֶׁבּוֹ בָּעֲרָה לְךָ פַּעַם עַיִן שְׁלִישִׁית.

הִטַּלְתָּ קֶרֶס כְּאִלּוּ אוֹקְיָנוֹס פִּרְאִי לְרַגְלֶיךָ

וְלֹא אַקְוַרְיוּם מוּגָן לְהָמִינְגְוֵויִים מְרוּטֵי קַשְׂקַשִּׂים.

כְּשֶׁהֵרַעְתָּ כְּמוֹ יֶלֶד, תִּרְאִי אֵיזֶה דָּג שָׁמֵן הֵבֵאתִי לָךְ,

נִרְעַד הָאֲגַם וְאַרְבָּעָה מַלְאָכֵי רָעִים יָצְאוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת

וְגִלְגְּלוּ אוֹתְךָ וְאֶת הַדָּג בְּנַיְלוֹן נִצְמָד.

הִנַּחְתִּי אֵת שְׁנֵיכֶם בְּצֵידָנִית

וְהָלַכְתִּי לְהַתְקִין אֲרוּחַת עֶרֶב קַלָּה לְעִכּוּל.

הלומי ואני מזדיינים

אֲהוּבִי גֻּלַּת כַּסְפִּית רוֹתַחַת בֵּין דָּפְנוֹת הַבָּשָׂר שׁוֹלַחַת מוֹרְסִים שֶׁל גַּעְגּוּעַ נִבְהַל אֲנִי מְכַוֶּצֶת מִפְשָׂעָה שֶׁלֹּא תִּתְפַּצֵּל לִי בַּחֶדֶר תַּגְלִיד כִּשְׂרָף עַל יָמַי הַמְּדוּדִים

וְקַמְתָּ. מְחַטִים נָשְׁרוּ מִתַּלְתַּלֵּי הֵשִׁיבָה שֶׁלְּךָ,

מַחְלִיקוֹת וְנֶאֱסָפוֹת לְרַגְלֶיךָ בִּשְׁלוּלִיוֹת נִשְׁבָּרוֹת.

הָלַכְתָּ לְוַדֵּא אֶת שְׁנָתָם שֶׁל יְלָדֵינוּ

וַאֲנִי פָּתַחְתִּי אֶת הַמִּטְרִיָּה,

נִיבֵי מַתֶּכֶת זְקוּרִים מִלֹּעָהּ כִּשְׁאֵרִיּוֹת

שִׁנַּיִם שֶׁלֹּא יִצְלְחוּ לִכְלוּם

וְצִלְצָל מָהָגוֹנִי בִּגְרוֹנָהּ.

הלומי ואני מדליקים משואה

גְּבִרְתִּי, אֲדֹנָי, אֲנִי מְחַכָּה לַאֲהוּבִי שֶׁיָּשׁוּב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב,

כָּכָה שָׁמַעְתִּי אוֹמְרוֹת נָשִׁים אֲפֹרוֹת חֵיק בְּבֵית הַלּוֹחֵם,

מְגַלְגְּלוֹת אֶת הַמִּלִּים כַּחֲבָלִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל תָּלוּי.

אֲנִי שׁוֹלֶפֶת אֶת הַמִּטְרִיָּה מִלֹּעַ פַּח הַמַּתֶּכֶת הַמְּחוֹרָר

שֶׁקָּנִינוּ בְּאִיקֶאָה וּמְחַכָּה. שׁוּם קִלּוּחַ דָּם לֹא מְזַרְזֵף מִמֶּנָּה.

כְּמֶרִי פּוֹפִינְס עֲיֵפָה אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ

וּפוֹרֶשֶׁת אוֹתָהּ, בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר, מֵעַל רָאשִׁי.

אֲהוּבִי קוֹרֵא, הִנֵּה קֶשֶׁת, וַאֲנִי יוֹצֵאת אֵלָיו

מִתַּחַת לְתִקְרַת הַסְוָאָה מְנֻקֶּדֶת

שֶׁהָרוּחַ שָׁבְרָה אַחַת מִצַּלְעוֹתֶיהָ.

כַּמָּה נֹחַם יֵשׁ בְּתַחְפֹּשֶׂת קוּפִּידוֹן שֶׁלּוֹ,

בְּחִצֵּי הַפִּיּוּס שֶׁהוּא יוֹרֶה בִּי מֵאֲחוֹרֵי קִיר

הַלֶּגוֹ שֶׁבָּנָה מִמִּשְׁלוֹחַ הַמָּנוֹת הָאַחֲרוֹן.

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ לְבָנָה מְשַׁחְרֶרֶת לִי נִצְרָה לְיַד הַלֵּב.

אֲנִי סוֹפֶרֶת עַד אַרְבַּע.

מִישֶׁהוּ הִרְטִיב אֶת פְּתִיל הַהַשְׁהָיָה.

אֲנִי מִתְכַּבֶּדֶת לְהַדְלִיק מַשּׂוּאָה בְּמוֹ שְׂפָתַי

לִכְבוֹדְךָ, אֲהוּבִי הַיָּשֵׁן,

לְכַסּוֹת אִישׁוֹנֶיךָ בְּאֵדֵי שִׁכְחָה.

הַפְלֵג לְמִלְחָמָה הַבָּאָה שֶׁלְּךָ.

אֲנִי אֲפַזֵּר עַל חֲלוֹמְךָ קֶמַח

מִמְּקוֹמִי שֶׁבִּמְרוֹם הַצְּרִיחַ.

מתוך מחזור שירים - הלומים, 2012

• גלריית "בית העם" מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית - לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען " ומגזין "אתגר ".
• לכל הגלריות לחצו כאן .
• הצעות לשירים ועבודות אמנות שילחו לאימייל beithaam@gmail.com .