תלמידים דיגיטליים, כיתה אנלוגית
מחקר חדש מנסה לשפוך אור על חדירת מהפכת המידע לכיתות. מהממצאים עולה כי התלמידים אוהבים ללמוד כך, היו רוצים ללמוד כך, ושזה עוד לא קורה. וגם: כמה חברים של המורים בפייסבוק למרות האיסור ומה שיעור התלמידים שאין להם פרופיל?
קחו שאלה. נניח, "מהי אוריינות דיגיטלית". לפני 20 שנה, אם לא היינו יודעים את התשובה, היה עלינו ללכת לספרייה למצוא אינציקלופדיה, מילון, או מישהו שיענה לנו. לפני 10 שנים חלקנו כבר ידע לחפש במנוע אינטרנטי או לשלוח דוא"ל ברשימת תפוצה. היום, בכמה שניות, כולנו יודעים להגיע לערך הנכון, אולי בויקיפדיה אולי במקום אחר. הצעירים, אולי יעשו את זה אפילו מהר יותר. כי רובם חיים את המהפכה הזו, כמעט נולדו אליה - לא קשה למצוא את ההבדלים בין נער בין זמננו לנער שתקופת התבגרותו הייתה בשנות התשעים. סביר להניח לקשרים מבחינת קשרים חברתיים בפייסבוק, אם זה מבחינת הצריכה התרבותית שיוצאת מהטלוויזיה לכיוון הרשת, יוטיוב ואתרי הורדות.
אבל מה בנוגע למערכת החינוך? כמערכת כבדה ממשלתית, ששינויים בה לוקחים זמן, האם האם ההווה הדיגטלי הגיע לשם, או שהוא הופך עבר ברגע שאינו חוצים מפתנו של מוסד חינוכי?
המחקר"ללמוד עם טכנולוגיה", שנערך בחטיבות הביניים וביה"ס העל יסודיים, מנסה לענות על השאלה הזו וכמה נוספות. המחקר נערך ביוזמת ביה"ס לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל ובמימון "Google ישראל". מוביל המחקר הוא ד"ר יובל דרור, מהמסלול האקדמי של המכללה למנהל, שפרסם במאי השנה מחקר על הרגלי הגלישה של הישראלים.
המחקר הקיף יותר מ- 600 נשאלים בגילאי 12-17 מהמגזר היהודי (הלא חרדי) ומהמגזר הערבי. אוכלוסיה זו מייצגת כ- 644 אלף תלמידים, הלומדים בשנת תשע"ג בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות.
למחקר המלא בגרסת PDF
אם נחזור לשאלה הקודמת, בין השאר המחקר מוצא, כי בעת הכנת שיעורי בית התלמידים פונים "לעתים קרובות" או "תמיד" לוויקיפדיה בשיעור הגבוה ביותר בהשוואה לעזרים טכנולוגיים אחרים. אבל כ-51% מהתלמידים טוענים שלא לימדו אותם כיצד לזהות האם המידע שהם מצאו אמין ומדויק.
יש טכנולוגיה בכיתות?
עוד עולה מהמחקר כי התלמידים בישראל מתייחסים בחיוב לעזרים הטכנולוגיים. מדובר באתר בית ספרי, סרטונים מהאינטרנט, מצגות, לוח אינטראקטיבי או שימוש משותף במסמכים (כמו גוגל דוקס). 72 אחוז ומעלה חושבים שכל אחת מהטכנולוגיות תורמות להבנת החומר הנלמד בכיתה. כמה מהם נתקלים בטכנולוגיות הללו? 74 אחוז נתקלים במצגות שמועברות באמצעות מקרן, ל-67 אחוז משתמשים באתר האינטרנט הבית ספרי, 46 אחוז נחשפים בשיעור לסרטונים מהרשת, 37 אחוז עושים שימוש במסמכים שיתופיים, ו-31 אחוז ללוח אינטראקטיבי.
פילוח הנתונים לגבי העזרים הטכנולוגיים מראה כי במגזר הערבי השימוש צונח משמעותית. לדוגמא, מ88- אחוז במגזר היהודי נחשפים למצגות מול 32 אחוז במגזר הערבי.
המורה, תהיי חברה שלי?
ומה בנוגע לקשרים חברתיים וירטואליים עם המורים? חוזר מנכ"ל משרד החינוך שיצא בסוף השנה שעברה קובע כי אסור למורים ליצור קשר עם תלמידים בפייסבוק. לפי הסקר, ההוראה לא מיושמת: לכ-30 אחוז מהתלמידים יש מורה אחד או יותר ברשימת החברים.
כשליש מהתלמידים שיש להם מורה-חבר אחד לפחות ברשימת החברים שלהם, ציינו כי הדבר תורם לאווירה בכיתה "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד", כ-26% ציינו כי הדבר תורם במידה "בינונית" וכ-34% דיווחו כי חברות זו תורמת "במידה מועטה" או "במידה מועטה מאוד". כ-70% מהתלמידים שדיווחו שאין ברשימת החברים שלהם אפילו לא מורה אחד, ציינו שהם כלל לא מעוניינים בכך. אגב, רק ל-6 אחוז מהתלמידים אין פייסבוק.
העתיד בחינוך
לד"ר דרור חשוב לציין לגבי תוצאות המחקר, כי נעשים נסיונות ופרויקטים רבים כדי להטמיע טכנלוגיה במערכת החינוך בישראל, וכי ניכר שהדבר חשוב למערכת שלא תמיד מצליחה.
"ברור כי יש קושי רב בשילוב הטכנולוגיות בפועל מזה שנים", טוען ד"ר דרור, "נתוני ה- OECD לשנת 2009 מלמדים כי ישראל נמצאת במקום הרביעי מהסוף בשיעור בתיה"ס המחוברים לאינטרנט ובמקום האחרון מבין המדינות בהן מתאפשרת גישה בפועל לאינטרנט עבור התלמידים. הסקר מלמד רבות אודות חוסר מיצוי הפוטנציאל הטכנולוגי, הפער הדיגיטלי בין יהודים וערבים, ההשקעה בהוראת מיומנויות דיגיטליות והקשר בין מורים-תלמידים ברשת החברתית".
