המפוטרים מתבצרים בכיתן: "נבעיר את המפעל"

מחאת עובדי מפעל הדגל של דימונה מתרחבת: 20 מעובדי מפעל כיתן בעיר שבנגב חסמו את הכניסה למקום וכמה מהעובדים החלו להתבצר הערב (יום ד') בתוך המפעל, שלושה שבועות לאחר ההודעה על סגירתו. כמה מהעובדים מתכוונים להעביר את הלילה במפעל. "בהתחלה היינו צנועים, האמנו להם שישלמו לנו פיצויים, אבל הסיפור נגמר. אי אפשר להאמין לאף אחד. נשאר לנו רק לשרוף צמיגים ולשים שרשראות", אמרה ז'ניה סולבר, אחת מחברות הוועד בכיתן.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet

מפעל הטקסטיל הוקם בשנת 1958 ובשנות השיא העסיק כ-1,700 עובדים. בשנתיים האחרונות נקלע המפעל לקשיים ועשרות עובדים פוטרו ממנו. בתקופה האחרונה עבדו בו 40 איש, ובתחילת דצמבר הודיעה מנכ"לית המפעל, אסתר אלדן, על סגירתו בסוף החודש. מחר בבוקר צפויים העובדים הנותרים להתכנס במפעל ולהחריף את צעדיהם. "בוקר חדש", אמר חנניה, "נשקול את צעדינו".

חברת הוועד סולבר סיפרה כי כל העובדים פוטרו, "ואנחנו ממשיכים במאבק ומחכים להנהלה. אנחנו רוצים את הפיצויים שלנו, אבל ההנהלה לא רוצה לתת לנו את זה. המנכ"לית אמרה שהיא לא תיתן לעובדים גרוש. לא יכול להיות דבר כזה. אנשים השקיעו פה את זיעת אפם. הם עבדו כל כך קשה לאורך שנים ולא ייצאו עם כלום".

מתכוונים לשרוף צמיגים(צילום: הרצל יוסף)

מחאת המפוטרים(צילום: הרצל יוסף)

מפעל כיתן, הערב(צילום: הרצל יוסף)

חנניה אוחיון, יו"ר ועד העובדים, הסביר כי העובדים "נתנו להנהלה אולטימטום. דיברנו איתם, אבל הם לא זזים סנטימטר מהעמדה שלהם ולא רוצים להתפשר. נשאר לנו כמה ימים עד סוף השנה, מועד הפיטורים, אז נבעיר את המקום. אף אחד לא ייצא או ייכנס לפה. ניסיתי לדבר עם ההנהלה, עם המנכ"לית, אבל זה לא עבד. אנחנו נמצאים בסכסוך עבודה וזה המוצא האחרון שלנו. בוא נראה מי יישבר. אנחנו או הם. לנו אין מה להפסיד. את החיים שלנו הפסדנו בכיתן".

הוא אמר כי העובדים יילחמו "עד טיפת הדם האחרונה". לדבריו, "יש כאן אנשים בני 60 פלוס, מה נשאר להם? לאן הם יילכו? ביקשנו רק פיצוי, מינימלי, והם לא רוצים". יו"ר הוועד ומספר עובדים נוספים צפויים לבלות את הלילה במפעל עצמו.

מחזיק תיק כיתן בהסתדרות, דני שטרית, אמר כי בארגון העובדים דורשים כי עובדי כיתן יפרשו בכבוד הראוי. "מה שהנהלת כיתן שילמה עד עכשיו לעובדים שעבדו עשרות שנים, ושהלכו מרצונם הטוב, זה בסדר. הקבוצה האחרונה שנשאה בנטל עד סגירת המפעל, ולא קיבלה את הצעות ההנהלה לפרוש, עומדת על כך שתקבל תנאים עדיפים בפרישה. רוב האנשים הם מבוגרים, ויש סבירות גבוהה שלא יוכלו להיקלט במקום עבודה אחר. הם מבוגרים ו'עשו את שלהם'. עם האנשים האלה ההנהלה צריכה להיטיב".

לדברי שטרית, קיימים פערים קטנים בין הצדדים. "עם קצת מאמץ ורצון טוב אפשר לסיים את הסיפור הזה", הוא העריך. העובדים מבקשים כי ההנהלה תעניק פיצויים בדומה למפעל שנסגר ב-2008 בנצרת. ותיק העובדים קיבל אז 170 אחוז - תוספת של 70 אחוז לפיצויי הפרישה. כיום מבקשים העובדים 140 אחוז פיצויי פרישה ל-36 העובדים האחרונים שנותרו.

גורמים אחרים אמרו כי במפעל נותרו 15 עובדים בלבד, ולא 36 - כפי שאמרו בהסתדרות. מכיתן לא נמסרה תגובה.