הבלתי מתורגמים: למצוא שפה משותפת
מספרו של הסופר האיטלקי דייגו מאראני "דקדוק פיני חדש", עולות תובנות מרתקות על הקשר בין עם לסיפורי-עם, ועל האופן שבו ההיסטוריה והגיאוגרפיה מחלחלות לזהותנו דרך נקבוביות השפה. וכל זה מתרחש בפינלנד של ימי מלחמת העולם השנייה
כל הגדרה של עם או לאום חייבת לכלול את רכיב השפה, החיוני לא רק לתקשורת בין חברי הקבוצה אלא גם ליצירת תרבות משותפת. באיטליה שימשו הרדיו והטלוויזיה לאיחוד דוברי דיאלקטים שונים לכדי אומה (ולכן, בין היתר, שפות אחרות מדובבות ולא מתורגמות), וגם בישראל התבססות הציונות היתה כרוכה במלחמת חורמה למען העברית. אבל מה לגבי הפרט? באיזו מידה השפה שאנו דוברים משפיעה עלינו כבני אדם? עד כמה היא מהווה חלק מזהותנו ומה היכולת שלנו להתקיים בלעדיה?
אלה השאלות שמעסיקות את הסופר האיטלקי דייגו מאראני. אמנם מדובר ביוצר מוכר שזכה לביקורות אוהדות ולפרסים, אך מאראני הוא בראש ובראשונה איש שפה, וליתר דיוק איש שפות. הוא עובד כמתורגמן בכיר באיחוד האירופי, והרקע הזה עומד גם בבסיס ספרו המפורסם ביותר, שמעניק לנושא טיפול ספרותי משובח.
רוצים לקרוא קטע מתוך "דקדוק פיני חדש"? היכנסו לכאן!
"דקדוק פיני חדש" (New Finnish Grammar) נפתח בשלהי מלחמת העולם השנייה, על ספינת צי גרמנית העוגנת בטרייסטה. בחירה לא ניטרלית זו, בחבל ארץ שהחליף לאורך ההיסטוריה ידיים, זהויות ולשונות, מלמדת משהו על מוקדי הרומן והכוחות המניעים אותו. אל סיפון ה"טובינגה" מועלה פצוע במצב קשה, שאיבד את זכרונו ואין אודותיו שום מידע מלבד תגית שם באפוד הימאי שלו: סאמפו קארֵיילַיֶינְן (הספר רווי שמות מרובי-הגאים ושוברי שיניים כאלה, כחלק מהאווירה הנורדית).
אבל רצה הגורל ורופא האוניה הוא פיני גולה, שחש קרבה מיוחדת אל הפצוע האלמוני. ד"ר פריאר לוקח את סאמפו תחת חסותו, ולצד השיקום הפיזי מבקש להקנות לו מחדש את כרטיס הכניסה הבסיסי ביותר לחברת בני האדם, ולמולדתו: השפה.
ה"טובינגן" ממתינה בנמל ליום פקודה, מסביב מתגלגלת מלחמה ועל הסיפון שיעורי הפינית מתקדמים לאיטם. דרכם אנו מתוודעים לחווייה הלא שגרתית בעליל של רכישת שפה מאפס, בגיל מבוגר ומתוך תודעה ריקה, נטולת זיכרון ורקע לשוני כלשהם. כשהאוניה יוצאת סוף סוף ליעדה בצפון אפריקה, הרופא מחליט לאפשר לסאמפו להתחקות אחר עברו, ודואג להעבירו להמשך הטיפול בהלסינקי.
אלכוהול, היסטוריה ודת
בבית החולים העירוני מאמץ את סאמפו פטרון חדש, הכומר אולוף קוֹסקֶלַה. לימודי
הפינית נמשכים, ובידי הכומר האקסצנטרי אף מתרחבים לכדי דרשות מוטרפות, אפופות אלכוהול וחומרים נוספים, שמערבות היסטוריה, מיתולוגיה ודת. לעומתם ישנה האחות אילמה ("אוויר" בפינית, ובמובן רחב יותר גם חופש), שבמקום לעזור לסאמפו נגד השכחה מנסה לבנות עמו זיכרונות חדשים.
את כל הפרשה מספר לנו סאמפו עצמו, כאשר "דקדוק פיני חדש" הוא למעשה היומן שכתב. מאראני לא מתעלם מהקושי הרעיוני והמעשי של מהלך כזה, וההתמודדות של סאמפו עם העדר-זהותו כרוכה בהתמודדות עם נפתולי השפה. כמו ביצירת המופת הידועה מטרייסטה, "תודעתו של זנו" של איטאלו סבבו (בעברית ראה אור בהוצאת "כרמל", מאיטלקית: אריאל רטהאוז), גם את היומן של המטופל הזה פרסם עבורנו רופאו. אבל ד"ר פריאר, בניגוד ל"ד"ר סבבו", הוא חלק מן העלילה ומוסיף לה ולרעיונות המלווים אותה נדבך חשוב.
למאראני יש תובנות מרתקות על הקשר בין עם לסיפורי-עם, או על האופן שבו ההיסטוריה והגיאוגרפיה מחלחלות לזהותנו - דרך נקבוביות השפה - אך זו לא מסה עיונית. הדמויות והאווירה מעוררים עניין והזדהות, והקצב המתון-במכוון הולם יפה את פינלנד של ימי המלחמה, עגמומית וקודרת תרתי-משמע. זו בחירה שמאפשרת להתוודע לזירה הספרותית המוכרת של מלחמת העולם השנייה מזווית שונה, שבה תפקידיהן של רוסיה וגרמניה שונים מאיך שנתפסו במערב.
אבל גם בסקנדינביה המלחמה מעוררת אותם פחדים, משברים ותחושה כללית של אין אונים. מאראני בורא עולם מלא ורווי תגליות, שמושך אותנו לגלות לאן ייקחו את סאמפו שיטוטיו ברחובות הלסינקי, בין מרחבי השפה הנרכשת לתודעתו האבודה. הסיום המפתיע מראה פעם נוספת, שלפני ואחרי ההיקסמות שלו מנושא השפה - את מאראני מעניין לספר סיפור. ובדרכו הפילוסופית והשקולה, הוא עושה זאת ביד מיומנת ואיתנה.
אירופָּאנְטו שוטפת
"דקדוק פיני חדש" זכה כאמור בתשומת לב רבה, גם מחוץ לאיטליה. ב"ניו-סטייטסמן" הוא הוגדר כיישום מלנכולי ואצילי של רעיון בורחסי, וה"לונדון ריוויו אוף בוקס" הקדיש סקירה נרחבת למאראני, שלוקח את העבודה כמתורגמן ואיש שפות הביתה, אל שולחן הכתיבה.
אבל לצד העיסוק הנוגה בחשיבות השפה בחיינו, והמשמעות הטרגית של אובדנה,
יש למאראני גם פנים עליזות יותר: הכירו את Las Adventures des Inspector Cabillot, הספר היחיד שנכתב אי פעם ב"אירופָּאנטו", שפה שמאראני המציא כשעשוע במשרד והלכה וצברה תאוצה. כפי ששמה מעיד, מדובר בבליל לשונות אירופיות שגם דובר עברית יכול להבין יחסית בקלות.
המפקח שלנו מופקד על משימות לא פחות היתוליות מהשפה שבה הוא נכתב, ובהן איתור תא טרור של מפיצי "הפרה המשוגעת", לאומנים פינים שרוצים לבטל את ריבוי השפות באיחוד האירופי ועוד. מבקרים רבים נענו למשחק של מאראני, וכתבו על ספרו באותו בליל לשוני שהוא עצמו המציא.
ברומן האחרון שלו שתורגם לאנגלית, The Last of the Vostyachs, חוזר מאראני לאותם נושאים בסגנון ובזווית שונה. הפעם אנחנו בהלסינקי של ימינו, ובלב העלילה עומד איוואן, שיוצא ממחנה כפייה רוסי. הוא צאצאו האחרון של שבט הוֹוסטיאקים העתיק, ולכן גם הדובר האחרון של שפתם. כשאולגה חוקרת הלשונות מגלה אותו, ונרעשת על שום התגלית של הקשר המשפחתי של שפתו לפינית, מתפתחת עלילה בלשית שמתובלת בלא מעט הומור, בין היתר על חשבון העיסוק האקדמי בְּבבת עינו של מאראני, הפינית, ולמעשה השפה בכלל.
New Finnish Grammar, Dedalus, 2011, 187 pp.
Las Adventures des Inspector Cabillot, Dedalus, 2012, 138 pp.
The Last of the Vostyachs, Dedalus, 2012, 168 pp.
