חירשים הפגינו בת"א: "כולאים אותנו בבתים"
קיצוץ פוטנציאלי בסל התרגום לחירשים הוביל כ-250 בני אדם למחות מול משרדי הממשלה בעיר. משרד הרווחה הודיע על העברת שני מיליון שקלים, אך המפגינים טוענים: "לא ברור למה זה מיועד"
משרד הרווחה הודיע כי הצליח לפתור את סוגיית הקיצוץ המתוכנן בסל התרגום לחירשים, וכי העביר כספים שאמורים להעניק מענה לנושא, אך ארגוני התמיכה באכולוסייה זו הגדירו את המהלך כפתרון חלקי בלבד. בכפוף לכך, הפגינו כ-250 בני אדם מול משרדי הממשלה בתל אביב וקראו לקבלת התקציב השנתי כולו.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
"קיבלנו הודעה שיש תוספת של שני מיליון שקלים, אבל לא ברור איך ולמה זה מיועד", אמרה יעל קקון, מנהלת המכון לקידום החירש. "זה עדיין לא מספיק. אנחנו מקווים לחזור לשגרה עם תקציב ברור לפחות כמו ב-2012".
על פי תקנות המשרד משנת 2002, במסגרת "סל התקשורת" זכאי כל חירש ל-45 שעות בשנה שבהן הוא מלווה על ידי מתרגם לשפת הסימנים. המכון מתווך בין המתרגמים לאוכלוסיית היעד, וקיבל בשנים האחרונות סכום של כ-500 אלף שקל בחודש. "עכשיו אומרים לנו הפקידים שניאלץ להסתפק ב-1 חלקי 12 מהסכום, כשגם כך התקציב הקיים לא מתחיל אפילו לענות על הצורך", אמרה קקון בשבוע שעבר.
חירשים וכבדי שמיעה, מתורגמנים, חברים ובני משפחה שהגיעו למחות על הקיצוץ הפוטנציאלי הסבירו כי הוא מותיר אותם חסרי אונים ומונע מהם לנהל מערכת יחסים עם הסביבה והחברה. "תשתקו - עכשיו בחירות", נכתב על גבי השלטים, בעוד קקון עצמה הבהירה כי רק עם קבלת התקציב השנתי המלא "נוכל להגיד לציבור החירשים בארץ: הצעקה שלכם נשמעה, אפשר לשוב לחיים נורמליים".
יעקב ביבאס, חירש ועיוור שעובד במרכז לחירשים-עיוורים במכון "בית דוד", הסביר כי הקיצוץ בעצם כופה על האוכלוסייה חיים של בדידות וסגר תמידי בביתם. "הדבר נכון ומודגש אף יותר כאשר מדובר באנשים עם נכות כפולה כמו שלי", אמר.
"אם אני צריך להתפנות לבית החולים, אוכל להשיג מישהו שיסביר לפרמדיקים והרופאים את הבעיה הרפואית שלי, אולם במקרים אחרים - דיון בבית משפט, לימודים לתואר, עבודה וכדומה - אנשים ייאלצו להסתגר בביתם", הדגיש ביבאס.
"לשנות את המציאות"
ננה בר, בת 37 מתל אביב, היא חירשת שחברה ב"קבינט המחאה" - יוזם ההפגנה ומי שפועל לקידום זכויות החירשים בישראל. "גדלתי כילדה חירשת במשפחה שומעת. מערכת החינוך והבריאות לא השכילה להנגיש להוריי ואחיי מה זה אומר. ההתייחסות הלא ראויה, ואף המבטלת, מצד החברה לשפת הסימנים הביאה לפגיעה חמורה בהתפתחות הנפשית והקוגניטיבית", הסבירה.
"זוהי בעיה תרבותית חברתית שגרמה לי להרגיש בודדה אפילו באירועים משפחתיים. למרות שיש לי משפחה חמה ואוהבת, הרגשתי מנותקת. המכון לקידום החירש פתח לי את הדלת להשכלה גבוהה. הדיכוי של קהילת החירשים מביא אותה למצב של עוני כלכלי, עוני בידע, במשאבים, בחינוך, באהבה, קבלה והכלה. בבריטניה, ארצות הברית ואוסטרליה מכירים בשפת הסימנים כשפה זרה ומעניקים לחירשים נגישות לתרגום 24 שעות ביממה. כאן אנו מקבלים מהמדינה 45 שעות שנתיות בלבד. הגיע הזמן לשנות את המציאות האיומה שקיימת עבור החירשים בישראל, שחיים כציבור מדוכא".
לפנייה לכתב/ת 
