"בגינה": טשרניחובסקי לקטנטנים
בקובץ שירי שאול טשרניחובסקי לילדים, ניתן למצוא את מחוזות ילדותו של המשורר ברוסיה ואת הכפר בו גדל. הטבע המתואר בשירים אינו מייצג את הנוף הארץ-ישראלי, אך זה בדיוק מה שהופך את אסופת השירים למיוחדת כל כך. ביקורת
אין מתאים יותר מלקרוא לקובץ שירי שאול טשרניחובסקי לילדים, "בגינה", על שמו של השיר החותם את האסופה שיצאה בהוצאת עם עובד, במסגרת סדרת שירים לקטנטנים. הסדרה מאופיינת בקו מינימליסטי: ספרי השירה קטנים בגודלם והאיורים המעטרים אותם מוקפדים ועדינים. ספרים נוספים שיצאו בסדרה הינם "העורב והלימון" מאת חיה שנהב אותו אייר דוד הול, ו"ציפור, לאן את נוסעת?" מאת שלומית כהן-אסיף אותו איירה גיל-לי אלון-קוריאל. את השירים של טשרניחובסקי איירה ברגישות ליאורה גרוסמן.
- שירה גפן על פחדים ומפלצות
- למה "קפטן תחתונים
" מצחיק אותנו?
- עינת ויצמן יורדת מהעקבים
- עינת ויצמן יורדת מהעקבים
שאול טשרניחובסקי נולד בחצי האי קרים במיכאילובקה, ואת ילדותו בילה בהווי חיי הכפר הרוסי. בכל בית אליו עברו אמו היפה והחברותית ואביו הישר והשתקן, היתה גינה. גינה זו וסביבותיה היו כל עולמו של הילד הקטן שאול. "לפני הבית, אל מול הרחוב, היתה גינה קטנה מלאה פרחים, שאמי היתה נוטעת, היא בעצמה, כל אביב", כך כותב טשרניחובסקי ב"מעין אבטוביוגרפיה" שכתב בשנים האחרונות לחייו, תוך שהוא מפרט את כל סוגי הפרחים והעצים שצמחו בגינתה של אמו. הילדות, חוויותיה, ובעיקר מראותיה של הגינה, משחקים באוטוביוגרפיה זו תפקיד חשוב.
"העולם/ בזכותו של מי קיים?" פותח ושואל השיר הראשון באסופה, ועונה בסופו: "בזכותם של קטנטנים,/ בכל מקום, ובכל הזמנים,/ ובזכות קטני עולם/ העולם קיים!" כך אנו ניגשים לעולם שירו של טשרניחובסקי דרך עיני הקטנים, עיני הילדים, שבזכותם העולם קיים. נקודת מבט זו שמה לב לכל המתרחש סביבה: ליופייה של השמש, רכותו של השלג הראשון, קולה של הרוח העייפה מלסעור, ציוצה של ציפורת הגן - והאגם החולם שהופך לקמטים. בדומה לשירתו למבוגרים, הטבע, על שלל תופעותיו ויצוריו, באים לידי ביטוי גם בשיריו לטף, בעוצמה רבה ומדויקת.
בקטן, וגם בגדול
דרך העיניים הפקוחות והסקרניות נפקח בפנינו עולם מופלא בו הדברים הקטנים מקבלים משמעויות גדולות. "ועולם מלא/ קטן, קט,/ שם מתרחש,/ נע ונד", כותב טשרניחובסקי על הסבך שבגינה. רבים מגיבורי שיריו הם בעלי החיים הקטנים: תולעים, צפרדעים, שבלולים, חרקים שונים ומשונים - שכולם חוגגים ומקבלים מקום שווה ערך לצד שאר תופעות הטבע הגדולות והבולטות יותר. נדמה כי תשומת הלב לפרטים הקטנים היתה חלק מרכזי בילדותו של המשורר: "העולם הסובב אותי לא היה גדול ביותר, אבל אני הכרתיו יפה יפה, על כך שיחיו ועציו, תעלותיו ובורותיו. והכל היה מעניין ולא מעניין", כתב באוטוביוגרפיה שלו.
הטבע המתואר בשירים הוא אינו הטבע הישראלי המוכר, אלא טבע מארץ אחרת, רחוקה וקרה. על הפער הנוצר בין נוף הילדות המתואר בשירים לבין נוף ילדותם של הקוראים, מנסה לעתים גרוסמן לגשר באיוריה. כך למשל בשיר "החמה" נדמה כי השמש הגדולה נחה על מה שניתן לזהות כקיבוץ או מושב ארץ-ישראלי. ובשיר "השלג הראשון", המתאר שלג ראשון שנופל על עיר, ניתן לזהות את הרחוב המאויר תחת השלג כרחוב תל-אביבי טיפוסי.
הזרות הניכרת בשירי האסופה, אשר לטעמי מוסיפה ואינה גורעת, באה לידי ביטוי לא רק
בנוף תחום המושב הרוסי אלא גם בשפה עצמה. השירים אמנם כתובים בעברית אך מדובר בעברית שונה לחלוטין מזו המוכרת לנו היום. ייתכן כי ההורה ולא רק הילד, יתקל במילים זרות ולא ידע את משמעותן לאשורה. כך, בלי כל כוונה, שיריו של טשרניחובסקי מעמידים את ההורה בעמדה יוצאת דופן של חוסר ידע אשר דומה לזו של הילד, עמדה ממנה מרבית הטקסטים לילדים ישתדלו להימנע.
טקסט המיועד לילדים, על פי רוב, מאשרר את מערך הכוח בין ההורה לילד - בו ההורה הוא בעל הידע, לעומת הילד נטול הידע. בספר זה, המילים דורשות מאיתנו תשומת לב הסודקת את מערך הכוח הברור. אנו מוזמנים לקריאה משותפת, מעניינת ושונה - המנחה אותנו לא רק לפקוח עיניים סקרניות, אלא גם אוזניים, ולתור יחדיו בשפתו השירית של טשרניחובסקי שהיא, יחד עם נופיו הרחוקים-קרובים, מוכרת ולא מוכרת בו-זמנית.
