אחרי שבץ מוחי: איך מחזירים את היכולת לדבר?
בפגיעת ראש, אירוע מוחי או לאחר ניתוח ניזוקים לעתים מרכזי השפה במוח, מה שעלול למנוע מהאדם לדבר, להבין את הנאמר לו, לקרוא ולכתוב. איך משקמים יכולות אלו ומה הסיכוי לריפוי של 100%? ראיון עם קלינאית התקשורת שטיפלה באיש התקשורת איל פלד, שסבל גם הוא משבץ מוחי
הם רוצים לדבר ולהוציא מהפה את המשפטים שכלואים בראשם, אבל במקרה הטוב מצליחים להוציא מילה אחת או שתיים ובמקרה הרע פשוט שותקים. אלה אנשים שעברו שבץ מוחי, פגיעת ראש קשה או גידול במוח, ומתמודדים כעת עם הפרעה בשפה ובדיבור הנקראת אפזיה.
אפזיה היא תסמונת המתבטאת בהפרעה בשפה בעקבות נזק מוחי. היכולת האינטלקטואלית של האדם עשויה להישמר במלואה, אך הוא יאבד באופן חלקי או מלא את יכולות הדיבור, הבנת הדיבור, הקריאה והכתיבה - ארבעה ערוצים של קלט ופלט אשר עלולים כולם להינזק או רק חלקם.
קראו עוד על פגיעות מוח:
- לא תמיד תדעו שהוא תוקף: הכל על שבץ מוחי
חלק גדול מהתסכול של הסובלים מאפזיה הוא חוסר יכולתם להביע את הרצונות, המחשבות והרגשות שהם חשים, משום שחוסר היכולת לתקשר הוא רק סימפטום של הפגיעה המוחית ולא פגיעה שכלית.
התסמונת עלתה לכותרות לאחרונה בעקבות חשיפתו של איל פלד, מגיש התוכנית "מסע עולמי" לשעבר, אשר לפני כארבע שנים וחצי לקה בשבץ מוחי חמור שבו נקבעה לו נכות מוחלטת, ובעקבותיו איבד את יכולת הדיבור.
כ-15 אלף איש לוקים מדי שנה בשבץ מוחי בישראל, גורם התמותה השלישי בארץ שממנו מתים כ-3,000 איש מדי שנה. זה קורה פתאום, לרוב בלי שום אזהרה, לעתים גם באישון לילה, ומוביל לשיתוק קבוע בחצי גוף. כמחצית מהחווים אירוע מוחי יסבלו מפגיעה ביכולות המוטוריות שלהם, ובכלל זה גם פגיעה ביכולת הדיבור.
איך משקמים שפה ודיבור, האם אפשר לחזור ל-100% מהיכולות הקודמות וכמה זמן אורך התהליך? מלי גיל, קלינאית התקשורת של בית לווינשטיין וחברה באגודה הישראלית של קלינאי התקשורת, מסבירה שמדובר בעבודה קשה במיוחד, "של הקלינאי והמטופל כאחד, במיוחד בגילים מבוגרים ואצל אנשים שהתפרנסו מדיבור. זו עבודה שמשלבת טיפול רפואי, שיקום ועבודה פסיכולוגית".
להגיד "תפוח" במקום "ספל"
"אפזיה היא תוצאה של פגיעה מוחית היכולה להיגרם מסיבות שונות", מסבירה גיל, אשר טיפלה גם בפלד בזמן שהותו בשיקום בבית לווינשטיין, "למשל חבלת ראש בעקבות תאונה, גידולים, ניתוחי ראש, דלקת קרום המוח ובשכיחות הגבוהה ביותר - אירועים מוחיים המתרחשים עקב קריש דם, שטף דם הפוגע בעורק, לחץ על כלי דם במוח או התכווצות של כלי דם (ספזם) שבעקבותיו נעצרת זרימת הדם".
כיוון שרוב המרכזים האחראים על השפה נמצאים בהמיספרה השמאלית, אפזיה מתרחשת כאשר הנזק מתרחש בחלק זה של המוח. נזק שנגרם לדיבור ניתן לזהות בקלות יחסית, אך קשה יותר לאבחן קשיים בהבנת הדיבור, למשל.
"יש שמונה תסמונות אפזיה עיקריות", אומרת גיל, "אשר שונות במהות שלהן ובסוג השגיאות שקורות. הדוגמה הקלאסית היא אפזיה שבעיקרה אקספרסיבית, שממנה סובל למשל איל פלד ובה הבעיה העיקרית היא ההבעה. שלושת הערוצים האחרים - הבנה, קריאה וכתיבה - פגועים גם הם במידה רבה, אך לא עד כדי כך.
"יש אפזיה שהיא בעיקרה רצפטיבית, זאת אומרת שהאדם יכול לדבר אבל אינו מבין מה שמדברים אליו, לכן הוא מייצר בעיקר תכני נונסנס כמו מילים מומצאות או חיבור משפטים ללא תוכן ממשי.
"ההבדל בין האפזיות הוא התחום שנפגע יותר מאחרים, ובתוך זה אילו סוגי טעויות נעשות. אדם יכול לרצות להגיד 'תפוח', למשל, ויצא לו 'ספל', וכל ניתוח שגיאה כזה יוביל אותנו לאפזיה אחרת".
-איך מאבחנים מאיזו אפזיה סובל המטופל?
"בקריאת התיק של המטופל אני בודקת מה הנזקים שלו. למשל, צריך לבדוק כל חולה שמגיע עם חבלת ראש רב-מיקומית, כדי לא לפספס נזק שנגרם לו.
"באירוע מוחי, לעומת זאת, אם נפגע חצי המוח הימני ואין דיווח על הפרעה בדיבור, אין צורך לעבור אבחון לאפזיה. אם הנזק הוא בצד השמאלי, בודקים אוטומטית את כולם כיוון שנדיר לספוג פגיעה כזאת ולהימלט מאפזיה, משם שאזורי השפה והדיבור תופסים שם מקום נרחב כל כך".
האבחון עצמו, שפותח במחלקה בבית החולים, אמור לזהות את הימצאות האפזיה, את הסוג המדויק שלה ואת מידת הפגיעה בכל אחד מהערוצים, מה שנקרא בעגה המקצועית "טסט כוללני". "הטסט לא יגיד מה הסיבה לטעויות ולשיבושים", אומרת גיל, "ולשם כך יש מבחנים נוספים ספציפיים שנבחרים על פי הטסט הכוללני ועל פיהם מוצאים היכן שורש הבעיה וממקדים את הטיפול בהתאם".
איך מחזירים את היכולת לדבר?
בניגוד לתפיסה שלפיה שיקום הוא לימוד היכולות מחדש כמו ילד, כאן המצב שונה. בעוד שילד אינו מחזיק בידע אבל יש לו מוח בריא, במקרה של אפזיה יש לאדם את כל הידע, אך המוח שלו פגוע ועקב חסימת הדם אין נגישות למרכזים הרלוונטיים.
"התפקיד שלנו הוא לייצר מחדש את האזורים הסמוכים לאזור הפגוע ולעורר אותם לקבל על עצמם תפקידים", אומרת גיל. "יש חלקים במוח שנמצאים במעין 'סטנד-ביי' ואפשר להכשיר אותם כדי לייצר מחדש את הקשרים הדרושים. למרבה הצער, את החלקים עצמם שנפגעו כבר אי אפשר להציל".
בפועל, יושב המטופל עם קלינאי תקשורת, עם נייר ועיפרון או מול תוכנת מחדש, ויחד הם מנסים לחדש את השדות הסמנטיים, להשלים משפטים, לעורר מחדש ייצוגים של מילה שנעלמו ולזהות קשרים בין אותיות וצלילים.
"כשחולים שלנו שומעים את המילה 'בית'", מדגימה גיל, "הם לא זוכרים שהצליל 'בה' הוא הייצוג הגרפי של האות בי"ת. וכשהם רואים את האות בי"ת, הם לא זוכרים את הפירוש האקוסטי שלה. לפעמים מהזיכרון האופטי הם מצליחים לזהות מילה פה ושם, אבל כשמדובר במילים פחות שכיחות או זמינות להם - הם לא מצליחים לעשות זאת. בעבודה קשה וסיזיפית אפשר להחזיר את היכולת הזאת".
-האם ישנו שיקום מושלם של היכולות?
"אין אפשרות להגיע לשיקום של 100% מהיכולות שהיו פעם, ואנו אומרים תמיד ש'השיקום הוא עם האפזיה, לא מהאפזיה'. מטופל אפזי קל יכול לחזור לתפקוד כמעט מלא, אבל משהו נשאר שם תמיד, וזה יבוא לידי ביטוי בזמנים של מחלה, עצבנות או דיכאון. זה יהיה עקב האכילס שלו.
"אצל מטופל שבשום אופן לא חוזר לו כושר הדיבור, עובדים על לוחות תקשורת המופעלים באמצעות מחשב".
-יש חשיבות למהירות שבה מתחילים בתהליך?
"יש משמעות גדולה למהירות, ומיד מתחילים לעבוד על שיקום השפה והדיבור. קודם יש החלמה של רקמת המוח עצמה, ועמה יש גם שיפורים פה ושם ללא טיפול, אבל אלה מינוריים יחסית.
"בשיקום המטופל נחשף לחומרים שפתיים שלעולם לא יהיו לו בבית, והוא מקבל שיטות עבודה כדי להשתפר כמה שיותר מהר ובצורה הנכונה.
"לעתים מטופל משתחרר הביתה ולוקח לו חודש-חודשיים עד שהוא מוצא קלינאי תקשורת, ובדרך נעשות טעויות נוספות. בצורה הזאת הכל קורה בצורה מאורגנת בשביל המרכזי, בהתאמה למטופל בכל רגע נתון - והוא תמיד יוצא עם משהו שלא היה לו קודם".
-מה יכול לסייע עוד לשיקום?
"תמיכה של המשפחה כמובן ועזרה של מישהו שיתרגל איתו במשך הרבה מאוד שעות כל יום. יש שיקומים מאוד יפים ואנו רואים אנשים שלא יכלו לתקשר כלל וחוזרים לעשות זאת.
"מסע שנכפה עליך באלפית שנייה"
אצל אנשים שאיבדו ברגע את היכולת לתקשר עם הסביבה, ההיבט הפסיכולוגי חשוב לא פחות. "יש תופעות של דיכאון ומצבי רוח", אומרת גיל, "במיוחד אם אותו אדם מבין אך אינו מסוגל לדבר. זו קומבינציה קשה. יש אנשים שההבנה שלהם כל כך גרועה, עד שהם אינם מבינים שהם לא מובנים לאחרים.
"בסך הכל יש תסכול, וצריך המון סבלנות ואיפוק כדי להתגבר גם על החלקים הרגשיים האלה. לפעמים מספיקות שיחות והרגעה, ולפעמים יש צורך בטיפול מעמיק יותר. ברוב המקרים אנו רואים תמיד נכונות לעבוד ולהתקדם.
"גם המשפחה היא גורם משמעותי בהיבט המורלי, והאופן שבו היא מקבלת את המצב משנה את התמונה. משפחה היא המנוף של כל העסק, והיא זקוקה לתמיכה לפעמים בעצמה. כל התגובות נורמליות".
-האם אפשר לצפות מה יהיה אורך השיקום?
"אי אפשר לומר מראש דבר על אורך התהליך. זה מסע ארוך מאוד, בין שנים לכל החיים. זה מסע שנכפה עליך באלפית השנייה, ועובדים שנים כדי לחזור למה שהיה.
"אצל אנשים מסוימים הדינמיקה מהירה יותר ואחרי שמונה-תשעה חודשים מגיעים לישורת ולצורך בטיפול משמר ללא קפיצות דרך נוספות, ויש מצבים שבהם המטופל מתקדם כל הזמן ומשתפר גם לאורך חמש-שש שנים של טיפול".
לפנייה לכתב/ת 
