את חייבת לבוא למסיבה. אולי תמצאי שם אהבה?
"למה שלא תלכי, אולי תמצאי שם את האהבה שלך, לא מסרבים לאהבה", אמרה לי חברתי הטובה, ואני - שנתפשת כחיילת מרדנית, התקשיתי לסרב לפקודה. אז יצאתי למסיבת הסילבסטר ושרדתי כדי לספר
בשנים האחרונות אני פחות ופחות יוצאת למסיבות, אבל הכרחתי את עצמי ללכת למסיבה הספציפית הזאת. הרייטינג שלה הרקיע לשחקים ברחבי מדינת תל אביב, חברות שלי עבדו על העניין פסיכולוגית כמה חודשים מראש, וחוץ מזה, לפעמים אני מנצחת כשאני רבה עם עצמי.
עוד בנושא:
נשיקת השנה החדשה ו-4 נשיקות מיותרות נוספות
43% מהישראלים מתכוננים לנשיקת הסילבסטר
האמת היא שללכת למסיבה אחרי שלא הייתם באחת כזאת במשך כמעט יובל, ודווקא לזאת של הסילבסטר, זה יותר רעיון דביק מאשר טוב, אבל אבכה על החלב ששפכתי אחר כך. ואם אנחנו כבר פה, ברמן, תמזוג איזה שוט של ערק ותניח ברכות שתי קוביות קרח של אהבה בצד. הברמן הגניב חיוך של: "אני יודע למה באת לכאן, ולא, זה לא רעיון טוב, אבל לחיים!".
טוב, אז לחיים! הקשנו כוס בכוס. בתוך דקות ספורות המקום התמלא עד אפס מקום, אנשים נדחקו וזזו אחד אל עבר השני במין קצב לא מוסבר, שלמביט מהצד אולי נראה כמו ריקוד המוני של אהבה, אבל במציאות - אף אחד שם לא נדבק לשני כי הוא אוהב אותו, אלא פשוט כי לא היתה לו ברירה.
לא מסרבים לאהבה
תוך כדי שאני מהרהרת אודות אותה אינטימיות מזויפת שנכפתה על החוגגים, נזכרתי במשפטה הגאוני של חברתי: "למה שלא תלכי, אולי תמצאי שם את האהבה שלך, לא מסרבים לאהבה", ואני - שבדרך כלל נתפשת כחיילת מרדנית, התקשיתי לסרב לפקודה.
ואז ראיתי אותו, הוא נראה כמו זיקוק דינור המאיר את השמים בתוך העלטה של המסיבה הזאת. עיניי הביטו בו בהשתאות. הוא היה חמוד בדיוק כמו שאני אוהבת, למרות שאף פעם לא ידעתי מה זה בדיוק מה שאני אוהבת. לרגע אחד של חסד, הבמאי שאג "קאט" והזמן נעצר. אפילו הבחור שנצמד אלי כשלגופו ערימת נצנצים שהתעקשה להידבק גם לגופי, קפא על מקומו.
תהיתי אם גם הוא לא אוהב שיחות חולין מעצבנות על כלום, והאם גם הוא לא נמנה על אלה שחורשים את העיר כל לילה מבר לבר כדי למצוא זיונים. קיוויתי שאולי גם הוא עדיין חושב על אהבה בצורה נאיבית כמוני, כי אז אולי נוכל להתאהב כאן ועכשיו, במסיבת הסילבסטר המזופתת הזאת.
ואם נהיה ביחד באמת, חשבתי לעצמי, האם הוא יתלונן על זה שאני לא כזאת מסודרת? ומה לגבי הצעידה המשותפת ברחוב? האם ייהנה להחזיק לי את היד בעודנו צועדים? ואולי הוא יחשוב שזה מקסים העולם הפנטזיונרי שלי, ויקרא לי למטה מידי פעם: "כדור הארץ לשרית 123", ולא יחשוב שזה לא ראוי לאשה לצפות בפורנו ולאהוב את זה, ויאהב בשר אבל יעריך גם פשטידות, וכשהוא יכעס עלי - אז שלא יכעס לאורך זמן.
ובבוקר לפעמים, הוא יקום קצת לפני ויכין לי קפה בדיוק כמו שאני אוהבת, ולא יהיה אכפת לו שאני רגילה להתעורר עם מוזיקה, ומידי פעם הוא יכיר לי צלילים חדשים שלא הכרתי קודם, ויביט לי בעיניים כשהוא מדבר איתי, מה שיגרום לי לשחק בתלתלים שלי מבלי שאשים לב. אני מקווה גם שהוא יתחשב בי כשנצא ביחד ויסנן טלפונים "חשובים" מהעבודה, ולא ידבר על מערכות יחסים קודמות שהיו לו, ויכתוב לי פתקים מטופשים אבל מתוקים, שאתנחם ואתרפק עליהם לפעמים.
ושיבין את השפה שלי, למרות שלפעמים היא קצת "HARD CORE", שעדיין יחשוב שאני מרתקת באופן מפתיע גם אחרי שנכיר קצת יותר, ושלא יפחד אם אקשר אליו. והכי חשוב, שיאהב אותי ככה, כמו שאני!
את באה לפה הרבה?
הוא כנראה קרא את המחשבות שלי, חשבתי לעצמי כשהוא פילס את דרכו אלי בתוך נחיל האנשים המטורף, נעמד מולי ושאל: "את באה לפה הרבה?", בקול קצת מוזר כזה. לא הספקתי להשיב כשהוא מיד הוסיף: "כי אני כן", בקול עוד יותר מוזר.
תהום נפערה בינינו בחלקיק של שניה. המרחק היה אדיר, אז הלכתי. זה בדיוק המרחק הזה שעוברות אותיות כשהן משתוללות במוחי עד שנולדות החוצה לנייר הסופג, לובשות צורה של מילים ומשמעות. זה בדיוק המרחק הזה בין מה שרצינו שיהיה לנו לבין מה שיש, אלו הכוסות המדודות אליהן נמזגת בדידות במקום משקה אלכוהולי.
זה בדיוק המרחק בין הבנה לקצר בתקשורת, או המרחק שעובר בין אהבה לאדישות. כך הן עפו לי בראש המחשבות של מה שרציתי שיקרה במסיבה הזאת, לבין מה שבאמת קרה. המסיבה הזאת היתה רק עוד פרק נוסף בספר על חיי. עוד לפני שהספקתי להצטער החל הפרק הבא, ולגבי הבחור ההוא, הוא לא נראה כמו אחד שיפספס הזדמנות להתנשק בחצות. אחרי הכל הוא "בא לכאן הרבה".
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
