דור המשך: ילדי כוכבי הספורט שעשו זאת בעצמם

כשההורים עסקו בספורט באופן מקצועי הילדים ישבו ביציעים - ורצו גם. ואכן, כמה שנים אחר כך הם הלכו בעקבותיהם באותו התחום בדיוק, ולתעים אף הגיעו לאותה הקבוצה או מועדון. מדוע זה קורה והאם ישנה באותם בתים אווירה מיוחדת?

"ספורטאים שגם ילדיהם הולכים בדרכם זו תופעה טבעית למדי", מסביר ד"ר יאיר גלילי, סוציולוג של הספורט ממכון וינגייט. "ישנם חמישה גורמים עיקריים שמשפיעים על התפתחות הילד והם המשפחה, המורים, בני קבוצת הגיל שלו, התקשורת ומה שנקרא גורם משמעותי אחר, שזה בדרך כלל אדם שיש לו השפעה גדולה. זה יכול להיות רב, מפקד בצבא, מרצה באוניברסיטה וכו'.

עוד על ספורט וילדים בערוץ הורים:

באיזה גיל מומלץ ללמד ילדים שחייה? מדריך למים

איך לגרום לילדים להתמיד בחוגים? 10 עצות

כמה בריא אוכלים הילדים של דיאטניות ורופאים?

"אבל למשפחה יש את ההשפעה הגבוהה ביותר מכל ארבעת הגורמים, כי היא מגדלת את הילד מרגע הלידה ותהליכי למידה, כידוע, מתבצעים תוך כדי חיקוי. לכן אם יש עוד בן משפחה שמבצע פעילות ספורטיבית, זה גורם מאוד משמעותי".

גלילי מדגיש כי לא תמיד מדובר בתהליך חיובי. "לפעמים נוצר תסכול במשפחות של ספורטאים, כי אם ההורה היה ספורטאי ברמה מאוד גבוהה אז הוא והסביבה מצפים שהילד יגיע לפחות לאותה רמה כמוהו. לפעמים ההורה רוצה שהילד ילך בדרכו הרבה יותר מאשר הילד רוצה בעצמו. ולפעמים הילד לא מוכן לעבוד קשה כמו ההורה או שהוא פשוט פחות מוכשר. לעיתים ילדים של ספורטאים פונים לספורט רק כי ההורים או הסביבה מצפים מהם וזה מוביל למתח תמידי".

מ אומרים על כך הספורטאים? התשובות לפניכם. 

די.ג'יי ודרק שארפ: "צריך לקחת מהילדים את כל הטכנולוגיה" 

הבן: די.ג'יי שארפ, שחקן בקבוצת הכדורסל בני הרצליה

(באדיבות התאחדות הספורט לבתי ספר)

כיצד נבנתה בבית אווירה ספורטיבית?

די. ג'יי: "אני לא יודע לומר איך בדיוק, אבל אני שיחקתי כדורגל מגיל שמונה בערך. עברתי לכדורסל ממש במקרה כשהמאמן שלי בוינגייט לא הגיע לאסוף אותי ואמא שלי החליטה שאני לא מגיע יותר לאימונים. התחלתי לשחק ולהתאמן עם אבא בכדורסל ועם חברים בספורטק בהרצליה,

עד שבכיתה ה' נכנסתי למסגרת של קבוצה, בבני הרצליה. אבא עודד את האימון שלי בכדורסל, אבל לא לחץ עליי. זה בא ממני. מה שכן, הוא לימד אותי כל מיני דברים, כמו לזרוק לבד 1000 זריקות ביום".

דרק: "היה סל בבית ודי.ג'יי שיחק בחצר ממש מגיל מוקדם. זה פשוט היה כל הזמן ברקע. אני מאוד מאמין בכך שנושא הבריאות והספורט צריך להיות באחריות ההורים. צריך לקחת מהילדים את כל הטכנולוגיה: אייפון, לפ-טופ, איי-פד ופלייסטיישן,

וכמובן לא לתת להם אוכל לא בריא. 

איך תומכים בילד שעובר לעסוק בספורט באופן מקצועי יותר?

דרק: "הכי חשוב זה שהמשפחה תתמוך, כי זה ל פשוט. חוץ ממני גם האחים של די.ג'יי מאוד תומכים ומפרגנים וכמובן שגם אמא שלו. כדי לעודד אותו השתמשתי בכך שהיו מי שאמרו לו "אתה לא תהיה טוב כמו אבא שלך". זה הפך לכתמריץ לכך שהוא יהיה יותר טוב ממני. בעיני זה נהדר שהוא בחר להיות שחקן כדורסל".

די.ג'יי: "תמיד ידעתי שאני אעסוק בכדורסל באופן מקצועי וגם אבא תמיד אמר לי את זה. הוא אומר שיש לי שליטה יותר טובה בכדור ממנו. אני הטבעתי בגיל 15 והוא בגיל 16. הסביבה מאוד מפרגנת ותומכת, אם זה החברים ואמא שלי, שמגיעה למשחקים. אומרים לי שאני יכול להיות שחקן NBA".

אירנה ואולגה לנסקי: "הספורט יוצר מטרות בחיים" 

האם: אירנה לנסקי, אלופה ושיאנית ישראל בריצת 100 מטר משוכות, מכבי ראשון לציון

הבת: אולגה לנסקי, אלופת ישראל בריצת 100 ו-200 מטר, מכבי ראשון לציון

(באדיבות התאחדות הספורט לבתי ספר)

כיצד נבנתה בבית אווירה ספורטיבית?

אולגה: "מגיל קטן הייתי באיצטדיון וראיתי את אמא מתאמנת. החלטתי גם לנסות ומאוד נקשרתי לזה. יכול להיות שהייתי ספורטאית גם אם אמא לא הייתה, כי תמיד אהבתי לרוץ, אבל אין ספק שמאוד דחף אותי להיות ספורטאית כי ההורים שלי ספורטאים".

אירנה: "אני מאוד שמחתי כשאולגה נכנסה לתחום. אנחנו משפחה של ספורטאים. תמיד חשבנו שהילד שלנו יגדל ויהיה ספורטאי אך לא ידענו באיזה ענף ספורט, ואנחנו מאוד שמחים שבאתלטיקה משום שאנחנו יכולים לעזור לה. אני חושבת שההורים צריכים להביא את הילדים שלהם לספורט, כי זה לא רק טוב לבריאות, אלא גם יוצר מטרות בחיים, ובעזרת הספורט הילד מפתח קורדינציה ומשמעת".

איך תומכים בילד שעובר לעסוק בספורט באופן מקצועי יותר?

אירנה: "אצלנו זה די פשוט, כי אני גם המאמנת שלה ואני עוזרת לה לבנות את הקריירה שלה. אני בטוחה שהיא תגיע רחוק".

יגאל ובר אנטבי: "המשמעת מאוד חשובה"

האב: יגאל אנטבי, שחקן הפועל תל אביב בכדורגל

הבן: בר אנטבי, שחקן בנבחרת הנוער של הפועל תל אביב בכדורגל

(באדיבות התאחדות הספורט לבתי ספר)

כיצד נבנתה בבית אווירה ספורטיבית?

בר: "תמיד אהבתי לשחק בכדור, אבל התחלתי ממש לשחק כשהלכתי עם אבא לראות את האחיין שלו מתאמן. שם הודעתי לו שאני רוצה להתחיל להתאמן. זה היה בהפועל ראשון לציון, והשנה כבר עברתי להפועל תל אביב".

יגאל: "אני, כמובן, קיבלתי את זה בחיוב ובשמחה. תמכתי בו מההתחלה בכל מה שהוא היה צריך. עשיתי הכל כדי שהו ימשיך ויהיה לו טוב. אני לא מאמין שבר היה מתחיל לשחק אלמלא אני הייתי בענף".

איך תומכים בילד שעובר לעסוק בספורט באופן מקצועי יותר?

יגאל: "לדעתי התפקיד שלי כהורה הוא להבחין אם הילד רוצה או חושק בספורט מסויים, ופשוט לתת לו לעשות זאת ולראות בהמשך אם הבחירה היא נכונה. גם אם הילד לא מצליח אז המסגרת והמשמעת מאוד חשובה להמשך חייו. אני מעורב בכל מה שקורה איתו ובכל דבר שהוא עושה, גם באימונים וגם במשחקים. זה כיף לראות שהסביבה מאוד מפרגנת ושמחה על הבחירה".

מיכאל, דודי ועופר סלע: "לתמוך גם כשלא הולך"

האב: מיכאל סלע, שחקן טניס

הבנים: עופר סלע (הגדול) ודודי סלע, ניהם שחקני טניס

(באדיבות התאחדות הספורט לבתי ספר)

כיצד נבנתה בבית אווירה ספורטיבית?

עופר: "אצלנו התהליך היה הפוך. אבא התחיל לשחק ארבעה חודשים אחריי, כשהוא ראה שאני מתמיד ונהנה מאוד מטניס. זה היה כשאני הייתי בן תשע ווא היה בן 30".

דודי: "אני למעשה כבר גדלתי לתוך הטניס ובגיל ארבע התחלתי להקפיץ כדור ולשחק על הקיר בבית. אבא מאוד תמך בי. הוא נרשם לקורס מאמנים בווינגייט על מנת לעזור לי ולאמן אותי מעבר לשעות האימון שלי במגרש הטניס".

מיכאל: "אני חושב שהאווירה בבית גרמה לדודי ללכת אחרי עופר, כי הבית היה כבר עמוק בתוך התחרויות של עופר וגם שלי, שלמרות שהתחלתי בגיל מאוחר הצטיינתי בסניורים. אני מניח שדודי היה הולך לתחום הכדורגל אם אני ועופר לא היינו ספורטאים".

דודי: "אני לא חושב. לא הייתי בוחר בספורט אחר. אני חושב שההצלחה שלי בטניס הייתה מאוד מהירה. בגיל 10 הייתי בין שני השחקנים המובילים ובגיל 12 כבר במקום הראשון במשך כמה שנים וטסתי להתחרות בחו"ל".

איך תומכים בילד שעובר לעסוק בספורט באופן מקצועי יותר?

מיכאל: "הטיפ שאנחנו נותנים בתור משפחה ספורטיבית הוא לתמוך בילד גם כשלא הולך לו, לתת לו המון בטחון ולתת לו להאמין בעצמו".

עופר: "לא להראות לו אכזבה גם כשהוא מפסיד, וכל הזמן לעודד אותו לתת את המירב שהוא יכול".

המומחים מציעים: איך לגדל ילדים ספורטיביים

"רוב הילדים לא נולדים לתוך משפחה שבה אחד ההורים הוא ספורטאי, אלא להיפך", מסביר משה קונינסקי, מנכ"ל התאחדות הספורט לבתי הספר. "חלק גדול מההורים מהווים דוגמה אישית גרועה מאוד וכמו במקרים בהם אחד ההורים הוא ספורטאי ולילד יש נטייה ללכת אחרי ההורה, גם במקרה ההפוך הילדים הולכים בעקבות ההורים ולא מבצעים פעילות גופנית בכלל, שלא לדבר על ספורט תחרותי. את המעגל הזה ניתן לשבור אם כי זה הרבה פחות פשוט".

-מה ניתן לעשות?

"ההורים חייבים לסגל לעצמם הרגלים ספורטיביים כלשהם, כי הילד רואה בהם או באחים הגדולים מודל לחיקוי. סביר להניח שאם לא יעשו זאת יהיה להורים יותר קשה לכוון את הילד לספורט בכלל ולספורט תחרותי בפרט. את ההורים קשה לשנות, וכאן נכנס הגורם השני המשפיע על הילד - מערכת החינוך,

שמנסה לתת לילדים את הכלים הראשוניים שלעתים הם לא קיבלו בבית.

"כל תלמיד מקבל שעתיים של חינוך גופני במערכת השעות והחל משנת הלימודים תשע"א התאחדות הספורט לבתי הספר, יחד עם משרד החינוך, משרד התרבות והספורט והרשויות המקומיות, מפעילים את תוכנית 'זוזו' לתלמידי כיתות ה'-ו' ב-460 בתי ספר יסודיים. במסגרת התוכנית הוסיפו לילדים שעה נוספת של פעילות גופנית, בה הם נחשפים לענפי ספורט שונים מדי כמה שבועות, כך שלכל ילד יהיה מגוון רחב של ענפי ספורט מהם הוא יוכל לבחור ולהתמחות.

"ההורים צריכים לסייע לנו ולתת לילד להתנסות בעוד ועוד ענפים, כדי שהוא ימצא בסופו של דבר את הספורט שהוא אוהב ולא יעסוק בספורט שהוא 'ברירת מחדל' עבורו, פשוט כי הוא לא יתמיד בו. אחרי שהילד מפגין התלהבות ניתן לרשום אותו לחוג רלוונטי אחד או שניים כדי שיוכל להתמקצע".

-האם לא ניתן לגרום לילד לאהוב ספורט גם לא באופן מקצועי? 

"בהחלט ניתן. הבסיס הוא לגרום לילד לאהוב פעילות גופנית וספורט מגיל צעיר וצריך לעשות זאת על ידי הטמעת המשוואה שספורט זה כיף - ואת זה ניתן לעשות על ידי משחקי הרחוב. בתוכנית 'זוזו', למשל, אנחנו מלמדים את הילדים חלק ממשחקי הרחוב של פעם. אך גם ההורים צריכים לנקוט יוזמה וללמד את הילדים בעצמם את משחקי הרחוב שעליהם הם גדלו, כי ילד שלא יתחבר לספורט מגיל צעיר יתקשה מאוד להגיע בהמשך לפסגה.

"בסופו של דבר אסור להרים ידיים. לכל ילד יש פוטנציאל ועלינו כהורים להתמודד עם הסביבה הטכנולוגית הרב ערוצית, לצמצם את שעות המסך ולהגביר את התודעה של הילדים לפעילות גופנית - וכמובן לשמש להם דוגמה".