טקס יקר, לא חייבים לחלק פרסים בכוח

מזל טוב לטקס פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, שחוגג השנה עשור. עכשיו, כשאתה כבר גדול, הגיע הזמן שתשמע את האמת: אף אחד לא רוצה אותך פה. האורחים שאתה מזמין לא מגיעים, ערוצי הטלוויזיה לא מעוניינים לשדר אותך, ואם אתה מתהדר בטייטל "המקבילה המקומית של טקס האמי" - אתה חי בסרט, ולא כזה המשודר על המסך הקטן.

ואלה המועמדים לפרסי הטלוויזיה 2012

בהתחלה זה עוד היה בסדר. משהו חדש עם ניחוח הוליוודי התחיל, אבל הפך מהר מאוד למשעמם כמו זכייתו של גיא פינס בפרס על מגזין התרבות הטוב ביותר. חוסר שביעות רצונם של חלק ממגישי תוכניות הטלוויזיה על כך שלא זכו למועמדות, דבר שהוביל להיעדרותם מהטקס, היה הסממן הראשון לעתיד לבוא.

לא תקבל פרס על "יום האם". קרן מור(צילום: רועי עידן)

הבעיה רצינית יותר צצה כשהחלטת לעבור לפריפריה. המניע ברור, התוצאה במקרה של הברנז'ה התל אביבית - גם היא ברורה. מי בדיוק יירד ביום שישי בצהריים לבירת הנגב כדי לחזור עם פסלון? לא חבל על הטוקסידו, עם כל גרגירי האבק האלה? עדיף שתאכל אותם אתה.

שנה אחר כך, עברת לירושלים. מי שכבר הגיע לעיר הבירה, גילה שהכנסת האורחים שלך לא משהו. כוס מים, אחרי שהחתימו דרכון ביציאה מתל אביב, לא קיבלו. ומי שרצה להתחמם באוויר הקר, נאלץ לשלם על כוס קפה. בשנה שעברה התפכחת והבנת שאין טעם לעזוב את העיר הגדולה, אבל אז הזכייניות כבר לא היו ממש מעוניינות לקחת חלק בחגיגה.

השנה כבר ממש הגעת לשפל המדרגה. בהודעה לעיתונות על קיומו של הטקס כתבת כך: "כמו בשנה שעברה, הטקס לא יועבר בשידור חי משום סירובם של הגופים המשדרים להרים את הכפפה ולהיות שותפים בהפקת האירוע, שהוא גם יום חגה של תעשיית הטלוויזיה וגם מהווה פלטפורמה לקידום היצירה הטלוויזיונית". אם כן, כל שנותר לשאול הוא, מדוע להמשיך ולקיים את הטקס?

צריך לחשוב גם על זה. מתוך טקס פרסי אופיר(צילום: אבישג שאר ישוב)

למי שלא מכיר, האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה היא גוף וולנטרי שמטרתו קידום ועידוד הקולנוע והטלוויזיה בישראל. בתחום הקולנוע, 900 אנשי מקצוע בוחרים את הסרט שייצג אותנו בקטגוריית הסרט הזר בטקס האוסקר. גם במקרה הזה יש לשקול את המשך קיומו של הפורמט, במיוחד כשמגיעים להקרנת אקדמיה ומגלים חצי אולם נוחר, וחצי אולם ריק. אבל אנחנו מדברים על תחום הטלוויזיה - וכאן, האשמה היא אך ורק שלך.

במדינה כל כך קטנה, קשה להבין איך במאים, מפיקים ושאר אנשי טלווזיה ביום, יכולים להפוך לחברי אקדמיה בלילה ולחלק פרסים לחבריהם, שגם הם עובדי מסך ביום וחברים בלילה.

גם ההחלטה להעניק פרסים בתחילת 2013 לתוכניות ששודרו בין החודשים אפריל 2011 ליוני 2012 היא מגוחכת. קחו לדוגמה את "יום האם", שתצטרך להמתין ל-2014 אם היא רוצה להיות הקומדיה הטובה ביותר ל-2013, למרות שהיא שודרה ב-2012. אכן, מבריק.

פרס מפעל חיים. מוטי קירשנבאום(צילום: מוטי קמחי)

חוסר המקצועיות לא נגמר פה. בכל שנה מפרסמת האקדמיה את רשימת המועמדים הסופיים ואת הזכיינית המובילה בקטגוריות השונות. אפילו הספירה

לא נעשית כמו במקבילה האמריקנית ושחקנים, במאים ותסריטאים אינם נכנסים תחת קטגורית הרשת המשדרת.

גם פרס מפעל חיים המוענק מדי שנה לאישיות תקשורתית בכירה, נראה כמו משהו שאבד עליו הכלח. השנה הזוכה הוא מוטי קירשנבאום. אז מה אם יש לו על המדף כל הפרסים האפשריים, כולל פרס ישראל. אף אחד לא ישים לב שרק עכשיו החלטנו להעניק לו את הפרס, כי אף אחד גם לא יצפה בטקס. בקושי אנשי התעשיה יגיעו.

טקס יקר, הגיע הזמן לומר שלום ולהוריד את המסך. אם לא רוצים אותך - אל תידחף בכוח. אמרו את זה קודם לפני: "יותר טוב כלום מכמעט".