שיר קעקועים: על הכתף הלהקה, על היד המשפחה

קעקועים על הגוף, הם בכל מקום. בישראל 2013 האיורים על גופנו הפכו להרבה מעבר לטרנד. עבור המתקעקעים, הציורים מסמלים את הכל. את המשפחה והחברים הסובבים, את דרך החיים, התרבות, תחומי העניין, האהבה והרגשות. כמו בכל מקום בעולם, גם בישראל אפשר למצוא הרבה קעקועים על אנשים שמקדישים את חייהם למוזיקה.

בעקבות השילוב המתבקש הזה של הצלילים, המילים והאמנות הייחודית, יצרנו את "מתחת למחט": מדור קבוע שיוקדש כולו למוזיקאים ולעיטורים שעל גופם. את המדור חונך קובי פרחי, זמר להקת המטאל הישראלית "אורפנד לנד", שמזה שנים מסתובבת ברחבי העולם כמובילת סגנון המטאל האוריינטלי, עם אלפי מעריצים במדינות ערב ואינספור הישגים בעולם המטאל. בימים אלה עובדת הלהקה על אלבום חדש.

על גופו של פרחי קעקועים רבים. כשחשף אותם בפני המצלמה, החליט שלא במקרה לספר על הקעקוע שעל אמתו הימנית, המוקדש למשפחתו. "כל הסקציה של יד ימין מוקדשת למשפחה שלי, ואת המילה 'פמיליה' באנגלית קעקעתי יחד עם האחים שלי. קעקוע חדש, עדיין מתקלף", מסביר פרחי.

"בקעקוע המורחב מסביב לאמה, רשום 'פרחי' בעברית ובערבית וההשראה נלקחה מסידור תפילה בשם 'סידור פרחי', סידור שעשו אותו בחאלב, סוריה. כאשר היהודים שם התחילו לאבד זיקה לשפה עברית, תורגם סידור התפילה מעברית לערבית, אבל המילים נשארו בעברית. הפסוק: 'ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם' כתוב בערבית והסידור מכיל דף בעברית ודף בערבית, בשביל להקל על הקוראים.

"למתרגם קראו ד"ר הלל פרחי, והעשייה והמחשבה של ה'עברית-ערבית' מאוד מתקשרות ל'אורפנד לנד'. זו הדרך שבה אני פועל בחיי וכך גם אני כותב את המוזיקה שלי. זה נראה לי מעניין גם מבחינת הקונספט וגם בשל העובדה שיש לנו אותו שם משפחה. אז קעקעתי את היד כמחווה למשפחה שלי ולמשפחת פרחי בכלל. בקעקוע ישנה גם המילה 'אהבה' בעברית ובערבית, ואותו האיור מופיע גם בחוברת שבאלבום האחרון שלנו".

בצמוד לאותו הקעקוע, קיעקע פרחי את הפסוק: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה", והוא מסביר: "הפסוק במקור מתייחס לחורבן בית המקדש, אבל המשמעות אצלי שונה. לסבתא שלי ביפו היה בית ברחוב דרור ואני גדלתי אצל שתי הסבתות שלי ומאוד אהבתי את הבתים שלהן. הם היו עבורי בית לכל דבר. את הבית הזה ברחוב דרור הפסדנו בעקבות הסתבכות משפטית ויש לי עדיין איזושהי טראומה מכך. כאילו משהו בי תקוע ברחוב דרור ביפו  ועם המשמעות המקורית של הפסוק, התחבר לי הכל".

והכיתובים ממשיכים. פרחי קעקע על חזהו את הפסוק "שימני כחותם על ליבך" ועל אמתו הימנית את המשך הפסוק, "כחותם על זרועך". הפסוק המקורי משיר השירים ממשיך ב"כי עזה כמוות אהבה". "הפסוק מדהים בעיניי", הוא אומר, "ומבחינתי מדובר בבקשה של הכותב, שאם אהבתך לתרבות ולבורא היא עזה, שים אותה כחותם. וחותם עבורי - זה קעקוע. שמתי אחד על ליבי ואחד על זרועי".

על זרועו הימנית פרחי קעקע גם משפט של אחד מזמרי ומשוררי הרוק הגדולים בכל הזמנים, ג'ים מוריסון. "באחד מספרי השירה שמוריסון הוציא, הוא הקדיש את השירים לאשתו" מסביר פרחי, "ובדף הראשון של ההקדשה הוא כתב לה: 'Your Milk Is My Wine, My Silk Is Your Shine'. היתה לי חברה והיינו קרועים יחד על ג'ים מוריסון, כל הזמן היינו שומעים אותו והחלטנו ללכת ולעשות את זה ביחד.

לה יש את זה על הגב, בכיתוב אחר. אני החלטתי לכתוב את המשפט באותו הכיתוב שהשתמשנו בו באלבום שלנו 'מבול', כיתוב שמורכב מאותיות עברית הפוכות שכתובות אנגלית, וגם זה מאוד מתכתב עם השפה של 'אורפנד לנד' ועם שאר הקעקועים שלי. אני מת על הייחודיות הזו".

המשפט האחרון על גופו של פרחי שייך להשפעתו הגדולה, הזמר והמשורר לאונרד כהן: From Bitter Searching Of The Heart, We Rise To Play A Greater Part ("מהחיפוש המר שבלב, אנחנו קמים בכדי לגלם תפקיד גדול יותר", בתרגום חופשי). "אני מאמין בכך בכל ליבי", אומר פרחי.

ידו השמאלית של פרחי מכוסה במה שמכונה "חצי שרוול", כאשר הציור מתפרש מהכתף ועד למרפק, לפעמים גם בפנים היד ולפעמים לא. הציור הוא דמות של אדם זקן ועל מצחו הסמל של 'אורפנד לנד'. "בהתחלה קעקעתי רק את הסמל", מספר פרחי, "המקעקע אבי וענונו יצר אותו לפני מאה שנה. אחר כך הוספתי את האיש.

"אמנם הוא דומה לאל הנורדי ת'ור, אבל מבחינתי הוא סוג של משה. משה שיש לו על המצח 'אורפנד לנד'. בחרתי בו על אותו המשקל של משה והארץ המובטחת ('Promise Land') וכל המשתמע מכך. אם הזרוע היא של המשפחה, הקעקוע הזה - שייך ללהקה".

גם בגב יש קעקוע מבית היוצר של 'אורפנד לנד', המשולש המעוצב שנמצא על עטיפת אלבום הלהקה "מבול". "עשיתי את הקעקוע ב-2005 בבולגריה. המוצא שלי הוא בולגרי ועשיתי את הקעקוע בעיר של סבי וסבותיי. אני ואורי זילכה מהלהקה עשינו את זה יחד, הוא צייר את זה על החזה".

"חוץ מזה, יש לי גם  עכביש על הירך. עשיתי אותו כשהייתי בן 15, הוא מכוער ואני לא רוצה להראות אותו. בתור ילד רציתי ללכת ברחוב ולדעת שיש לי קעקוע, נדמה לי שזייפתי פתק אישור מההורים ומצאתי את עצמי מתקעקע. אחר כך עשיתי טרייבל על זרוע ימין, שהוא גם כבר מאוד דהוי.

"כשהייתי בצבא עשיתי על הכתף של אותה היד את דמות הגייגר (דמות חייזרית של המאייר האנס רודי גייגר שעיצב דמויות מפורסמות, בין היתר בסרט "הנוסע השמיני" - א.ב). בזמנו זה היה הקעקוע הכי משמעותי ויפה שלי. זה היה התפארת בגיל 19. זה היה כל כך מטאל לעשות, היינו מסתכלים בחוברות שלו כל הזמן, אהבנו את הדיאבוליות. פעם זה היה הכי טוב שיש. היום הוא ממש דרוש שיפוץ".

החלטת שלא לקעקע עלייך צבעים, רק שחור.

"אני מאוד אוהב את השחור. גם בביגוד. וקעקוע ביסוד שלו הוא שחור. לפעמים, כשהם צבעוניים, הם מרגישים לי קצת כמו ציורי קומיקס או מצועצעים. זה עניין של טעם, יש כאלה שזה יפה ומתאים להם. לצורך העניין לסגנון פאנק רוק וגלאם, זה מאוד מתאים קונספטואלית, אבל הקעקועים שלי מתאימים לי. הם מייצגים אותי כאישיות, את הדברים שאני יוצר, שאני כותב עליהם ואת הדברים שמעניינים אותי. אני גם מאוד אוהב לכתוב על עצמי דברים. אני חושב שלכתוב משהו על הגוף שלך זה אפילו משמעותי יותר מלצייר.

"אני מאוד מאמין בכוחה של המילה. למשל דיוקן של הילד שלך, הוא פחות חזק מהשם של הילד שלך. כתוב בקהלת: 'טוב שם טוב משמן טוב'. גם הרי מברכים 'שהכל נהיה בדברו'" או שכתוב 'ויאמר ויהי אור, ויהי אור'. אלוהים, לפחות על פי האגדה, ברא את העולם במילים. וגם המוזיקה בעצם, היא בסופו של דבר מעטפת גדולה, למילה".