ורידים ברגליים: כל השיטות להעלים אותם
דליות ורידים ברגליים היא בעיה בריאותית ואסתטית כאחד, ואם לא מטפלים בה, היא עלולה לגרום לבצקות, דלקות ואפילו דימומים. מהן הסיבות להופעת הוורידים ומהם הטיפולים הכי חדישים שיכולים להעלים אותן? פרופ' סמי ניטצקי, כירורג לכלי דם, מציג את האפשרויות
דליות ורידים ברגליים היא בעיה נפוצה ומכאיבה. לפי נתוני המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, ב-41% מהנשים בגיל 50 ישנה בעיה ורידית. יתרה מזאת, בכ-60% מהאוכלוסיה (גברים ונשים) קיימת פגיעה בתפקוד הוורידי.
פרופ' סמי ניטצקי, מומחה לכירורגיה של כלי דם, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי דם הקפיים במרכז הרפואי רמב"ם, מסביר כי מעבר לבעיה האסתטית, מדובר בבעיה רפואית העלולה להסתבך אם לא תטופל.
קיראו עוד על ורידים והטיפול בהם
- איך מטפלים בוורידים בולטים? מדריך מיוחד
תפקיד הוורידים
הדם זורם בוורידים אל הלב. בוורידי הרגליים קיימת זרימת דם מלמטה למעלה. משאבת שרירי השוק היא הדוחפת את הדם בדרכו למעלה, בכל הנעת רגליים, למשל בעת ההליכה. כל 10–15 ס"מ ממוקמים מסתמים בתוך הוורידים, המונעים מהדם לדלוף חזרה לכיוון הקרסוליים.
פרופ' ניטצקי מסביר: "כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה, אולם כאשר המסתמים אינם תקינים (אי-ספיקה) זרימת הדם ללב עדיין מתקיימת כסדרה, אך חלק מהדם, ברגליים, דולף חזרה לכיוון הקרסוליים. כך נוצר עודף דם (הצטברות של דם) ולחץ מקומי גבוה, שגורם בהדרגה להרחבה של הוורידים ולהתבלטותם כלפי חוץ (דליות)".
הוא מוסיף כי הסיבות השכיחות להופעת הוורידים הינן תורשה והריונות. "ההשערות כאילו התופעה נגרמת בגלל השמנת יתר, עמידה ממושכת, מאמץ פיסי קשה, או הליכה בנעלי עקב, ובעיקר שהתופעה גורמת לקטיעת רגליים, לא נכונים בעליל", הוא מסביר.
התסמינים והאבחון
בדרך כלל לפני הופעת דליות הוורידים יש הרגשה של חום וגרד ברגל, נפיחות וכאבים והרגשה של רגל כבדה ועייפה. התופעות מחמירות בקיץ (לעומת החורף), בערב ובעת עמידה ממושכת במקום אחד. אצל נשים חלה גם החמרה בימי המחזור.
אם הבעיה לא תטופל, התופעות יחמירו וייווצרו, במשך הזמן, בצקות ושינויים בצבע עור הרגל (לצבע חום - פיגמנטציה). בהמשך סיכון לסיבוכים חמורים יותר, כמו דלקות וסתימות בוורידים, דימום וכיבים.
האבחון נעשה אך ורק באמצעות אולטרה-סאונד דופלקס, שבאמצעותו ממפים את כל ורידי הרגל. מיפוי זה מאפשר לאתר את הוורידים שנפגעו ולהציע את הטיפול המתאים. בעבר, נעשה האבחון רק על סמך התבוננות הרופא ברגל, דבר שהביא לטעות באיבחון בשיעור של כ-45%.
סוגי טיפולים - מכני, פולשני וניתוחי
טיפול מכני. פרופ' ניטצקי מסביר כי יש להבדיל בין טיפולים מכניים לא פולשניים, לבין טיפולים פולשניים. הטיפולים המכניים כמו הליכה מרובה, הפעלת שרירי השוק: בעמידה ממושכת העברת משקל מרגל לרגל או הליכה במקום, הפעלת הקרסוליים בישבה וגריבת גרביים אלסטיים הם טיפולים משמרים בלבד והם מקלים על הכאבים ואי הנוחות.
טיפול פולשני. בטיפולים פולשניים לעומת זאת, יש ניסיון למנוע זרימת דם דרך מסתמים שאינם תקינים.
הביצוע על ידי ביטול המערכת השטחית (למעשה מערכת רזרבית). כך, הדם הורידי ברגליים יזרום רק דרך המערכת העמוקה וגם נבטל את (הדליות) כיסי הדם הגדולים.
לטיפול פולשני מספר מטרות: ביטול הדליפה כלפי הקרסוליים ויתר הלחץ הורידי וסילוק הדליות. והתוצאות המצופות הן חזרה מהירה לתפקוד מלא, תחלואה ורמת הישנות נמוכות וגם תוצאה קוסמטית משביעת רצון.
ניתוח שליפה. מדובר בטיפול הוותיק ביותר (כבר 108 שנים) וגם הפולשני ביותר. הוא מבוצע בהרדמה כללית או אפידורלית. מתבצע חתך באזור המפשעה וחתך נוסף באזור הברך. במהלכו תולשים (שולפים) את הווריד הספון הארוך על ידי תיל מיוחד (סטריפינג). בשוק מוסיפים עוד חתכים קטנים באזורי צבר דליות לתלישה מקומית.
מספר החתכים תלוי בכמות צברי הורידים. הניתוח נמשך כשעה וחצי ואיננו מבוצע במקביל בשתי הרגליים. החסרונות בניתוח: זהו הליך פולשני, מותיר צלקות, החלמה ארוכה וקיימת הישנות דליות יחסית גבוהה.
טיפולים חדשניים מאפשרים תוצאות טובות יותר(צילום: אור דרם)
הטיפולים החדשניים
טיפול בלייזר תוך ורידי: מבוצע בהרדמה מקומית. דרך חתך זעיר בעור מתחת לברך משחילים את סיב הלייזר אל הוריד הספון הארוך. החימום הפנימי גורם לכיווץ הווריד והרס דופנו ומונע בו זרימת דם. ענפים קטנים ודליות בשוק התחתונה מסולקים, בחתכי-דקירה קטנים דרכם נתלשים הורידים תחת הרדמה מקומית.
זמן ההחלמה קצר, והתוצאות טובות יותר מאשר בניתוח הרגיל. שיעור ההצלחה המיידי כ-98% והסיכוי להישנות הורידים, לטווח ארוך - עד 15%. הטיפול מבוצע בחדר ניתוח ואיננו ניתן לביצוע לאחר ניתוח ורידים קודם.
טיפול בגלי רדיו תוך ורידי (RF): זהה לטיפול בלייזר אלא כאן השימוש בסיב של גלי רדיו. הלייזר "שורף" רק בקצהו ומתקדם במהירות קבועה של 0.5-2.0 מ"מ לשניה. סיב גלי הרדיו "שורף" מקטעים של 7 ס"מ למשך 20 שניות.
יתרונו בעיקר בדליות מאוד גדולות ושטחיות אז יש פחות פיגמנטציה וכאב בשל טמפרטורת ההפעלה הנמוכה יותר (לעומת לייזר). הטיפול מבוצע בחדר ניתוח ואיננו ניתן לביצוע לאחר ניתוח ורידים קודם.
טיפול בקיטור (SVS): דומה לקודמיו. בהרדמה מקומית מוכנס סיב ודרכו מוזרם קיטור בלחץ גבוה. יתרונו: ניתן לחבר למחט ולא רק לקטטר ולכן ניתן לביצוע גם לאחר ניתוח ורידים קודם ולטפל גם בענפים קטנים. חסרונו: הטיפול דורש טשטוש כי מכאיב יותר מאשר קודמיו. יתכנו כוויות בעור בעת טיפול בענפים קטנים.
טיפול בקלאריוויין: סיב בעל זוית בקצהו המוחדר לווריד הספון הארוך. נמשך לאחור תוך כדי סבוב מהיר (הגורם נזק לדופן הפנימית של הוריד) והזרקת נוזל מטרש. הנזק בוריד נגרם מיכנית ולא על ידי חום גבוה. בעצם משלב החדרת סיב והזרקת חומר מטרש. יתרונו על הקודמים שאיננו דורש הרדמה מקומית מסביב לוריד ולכן ניתן לביצוע במרפאה (ולא בחדר ניתוח).
טיפול בקצף (הזרקת קצף מונחית באולטרא-סאונד): מבוסס על תרופה מטרשת שמסוגלת להרוס את הדופן הפנימי של הוריד על ידי יצירת דלקת כימית, כדי שלא יזרום בו דם. התרופה מוחדרת לתוך הוריד על ידי מחט (כמו בבדיקת דם).
התרופה מוחדרת כקצף סמיך (דמוי קצף גילוח) הדוחה את הדם ומאפשר לתרופה לפעול על דופן הוריד מבלי שהתרופה תימהל ותישטף בדם. הקצף הוא אחיד וסטרילי ונוצר מעירוב התרופה עם אוויר.
ההזרקה מבוצעת רק תחת אולטרא-סאונד. הקצף מוזרק לשורשים בעומק ולא לוורידים הנראים לעין, משם הוא מתפשט. בריכוזים ונפחים שונים ניתן לטפל בכל הורידים. הטיפול מתבצע במספר פגישות עם מרווח של כחודש לפחות בין המפגשים.
יתרונות הטיפול: מבוצע במרפאה ולא בחדר ניתוח. ניתן לביצוע לאחר כישלון טיפולי קודם (ניתוח,לייזר או גלי רדיו). הטיפול היחידי לדליות בשוק. זול וניתן לחזור עליו בקלות. חסרונות הטיפול: טיפול ארוך יותר הדורש מספר פגישות ותחזוקה (2-6). תיתכן פיגמנטציה בעור.
לפנייה לכתב/ת 
