ספורט נותן לך כנפיים
י' התחרה בטריאתלון, ש' הייתה מתעמלת, נ' עצר מכות 7 בכדוריד, ת' עסק בסקי מים ו־י' בכלל גלש על השלג. חמישה מבוגרי קורס טיס הקדישו את עצמם לספורט – עד שבחרו לגעת בשמיים. רגע אחרי שקיבלו את הכנפיים הנחשקות, הם מספרים איך הספורט שיפר את חייהם ומתווכחים מי יהיה טייס טוב יותר: מסי, פלפס או פדרר
במערכות של מדורי ספורט, כמו בכל מקום עבודה שיושבים בו שעות מול מסכים מהבהבים, מתפתחים לא פעם דיונים־ויכוחים שנעים על הציר הבלתי קיים שבין ההזוי לפילוסופי. אחד כזה עוסק בסוגיה: איזה ספורטאי על היה יכול להיות טייס קרב טוב? הפולמוס רותח, מענג ותמיד חוזר לאותם שמות: פדרר, ג'ורדן, שומאכר, מסי.
ים תקצירים ב-ynet ספורט:
- עיר ברמה משלה: 0:4 ליונייטד, 0:3 לסיטי / תקצירי אנגליה
- הפועל ת"א שוב מאבדת את הראש, בית"ר מגמגמת / תקצירי ליגת העל
- כדורסל: קטש חזר למלחה - והפסיד / תקצירי ליגת ווינר
- וכל המשחקים של מכבי ת"א ביורוליג
השבוע קיבלנו אפשרות לפגוש חמישה בוגרים טריים של קורס טיס, שעסקו בצעירותם בספורט ובשלב מסוים ויתרו על האהבה הגדולה כדי להתגייס לצבא ולממש את החלום לעוף. הזדמנות טובה לבחון את הסוגיה מהצד שלהם ולברר אם בכלל יש קשר בין פעילות ספורטיבית לפעילות אווירית.
אז בואו נכיר את החמישייה הפותחת. סגן י' מירושלים, טייס תובלה, היה שחיין עד גיל 15. כשהבריכה התחילה לשעמם אותו, החליט לעבור לטריאתלון – ענף שבו התחרה עד הגיוס לצה"ל. "חיפשתי משהו יותר מגוון משחייה, קראתי על טריאתלון באינטרנט והחלטתי לנסות", הוא מספר. "הגעתי לרמות הגבוהות. לא אלוף הארץ, אבל בין הראשונים. אני מקווה יום אחד לעשות תחרות 'איש הברזל', זו השאיפה. יש בזה משהו סיזיפי, אבל זה מספק. זו מחלה".
עוד ב-ynet ספורט:
סגן ש' מראש העין, נווטת קרב, הייתה בכלל על המסלול בדרך להפוך למתעמלת שמנסה להשיג את הקריטריון האולימפי. עד גיל 16 עסקה בהתעמלות מכשירים, הגיעה למקום הרביעי בארץ ואז החליטה לשנות כיוון: "התחלתי בהתעמלות כשהייתי בת חמש. גם קרקע, גם סוס קפיצות, מקבילים. הייתי בהמון תחרויות והופעות, השתתפתי פעמיים באליפות ישראל, אבל אז נפצעתי בגב".
סגן י' ממושב קטן בארץ (להלן "המושבניק"), טייס קרב, התאהב בגלישת סקי כבר בגיל חמש, הגיע לנבחרת ישראל (כן, יש דבר כזה), ובגיל 18 החליט לוותר על ההרפתקה: "גלשתי עד הצבא. ישראל לא ארץ קלאסית לסקי, אבל כשיש תנאים יוצאים לחרמון ורוב מחנות האימונים הם באירופה, במדינות כמו אוסטריה, איטליה, שווייץ וסלובניה. שבעה מחנות אימונים בשנה".
סגן נ' מרמת־השרון, טייס תובלה, התחיל בטניס, הגיש ורץ לרשת עד גיל 15, כולל גיחה קצרה לארה"ב, ואז עבר לספורט קבוצתי: כדוריד. "שלוש שנים הייתי השוער בנוער של רמה"ש ונהניתי מאוד מהמשחק", הוא מסביר. "זה ספורט אדיר שכיף לשחק בו. הוא גם פיזי ויש בו המון חשיבה".
סגן ת' מנווה־מונסון, טייס מסוקי קרב, עסק בסקי מים, השתתף בתחרויות, אבל אז סבל מפציעות והפך את זה לתחביב: "בסקי מים מה שמושך זה לא המהירות, אלא הקפיצות והתרגילים, רמת התחכום שאתה מגיע אליה. לפני הצבא הייתי יוצא שלוש־ארבע פעמים לכנרת. עכשיו בסופי שבוע אני עדיין נהנה מהתחביב".
אדרנלין, אגו ולאו מסי
אתם מזהים קשר בין הדחף להצליח ולנצח בספורט לבין טיס?
י' המושבניק עונה ראשון: "יותר מהדחף לנצח זה העניין של האדרנלין. אני לא מסוגל לשבת על התחת, חייב כל הזמן לזוז, להפעיל את עצמי, שיהיה לי אדרנלין בגוף ובמוח. לא חיפשתי מקום שבו אני יכול להתחרות ולהיות כמה שיותר הישגי ולנצח. חיפשתי את קצב הלב, את הדופק המהיר הזה. וזה בטח משהו שאתה יכול להשיג בטיס. פה יש לך חופשי אדרנלין. בסקי שלג מהירות זה אולי הדבר הכי חשוב. ברגע שאתה זז מהר ודברים קורים מהר ואתה צריך לחשוב בזמן שהאדרנלין רץ בגוף – זה אולי מה שמשותף. זה לא הדחף לנצח, זה הדחף למשוך אותך ואת הגוף שלך לקצה".
ת': "יש שני סוגים של תחרותיות. כשגלשתי תמיד רציתי להשתפר והדירוג חשוב. אתה הרי מתחרה כדי להיות ראשון. בקורס טיס התחרות היא יותר מול עצמך. אתה מתחרה כדי להיות הכי טוב שאתה יכול, לאו דווקא להיות טוב יותר מכל החברים שלך פה. בספורט אתה רוצה למתוח את הקצה כדי להיות המוביל בענף שלך. פה אתה רוצה למתוח את הקצה שלך כדי להיות הטייס הכי טוב שאתה יכול, אבל לא על חשבון האחרים".
טורים ב-ynet ספורט:
- יחי הפליימייקר החדש / הכל מקצועי
- שלילת התואר מנועם גרשוני / בעד ונגד
- כאן תמו שידורנו / פרידה מדני דבורין
הנווטת ש': "זה מאוד דומה העניין של ההישגיות, הרצון להצליח וההתרגשות מההישגים. יש גם את הנושא של עקשנות, התמדה ומשמעת עצמית, שהכרחיים בשני התחומים".
מה עם אגו?
"ללא ספק זה מצריך אגו ושיהיה לך את הרצון להצליח. כמובן שגם האגו דוחף אותך קדימה".
י' המושבניק: "יש אגו בכל מקום. אולי יש סטיגמה כזו על קורס טיס, אבל זה לא שבונים פה בקורס איזושהי תחרותיות בינינו כדי לדחוף אותנו לשיא. תסתכל עלינו כקבוצה שפועלת ביחד ושואפת למטרה, לא כיחידים. אנחנו כמו נבחרת והמטרה היא להביא את כל הקבוצה לרמה הכי גבוהה ביחד. זה לא עוזר שניצחתי מישהו אחר".
י' הטריאתלט: "בעיניי מה שחשוב זה התכונות שנטמעות בך כשאתה עוסק בספורט בצורה אינטנסיבית במשך שנים ארוכות. זה לא התחרותיות של לנצח את חבר שלך או להגיע למקום הראשון, אלא הלוחמנות וההתמדה. בסופו של דבר, מה שגורם לך לקום בשש בבוקר כדי לצאת לריצה או לשחייה זה גם מה שיגרום לך להיות טייס יותר טוב כשאתה לומד עד השעות הקטנות של הלילה. גם לזה אני קורא תחרותיות. תחרותיות זה לא רק מי מפיל את מי יותר טוב בקרב אוויר".
ת': "גם חלוץ בקבוצת כדורגל רוצה להיות הכי טוב כדי שייתנו לו הכי הרבה דקות משחק, וככה כל שחקן בקבוצה. כל טייס רוצה להיות הכי טוב שהוא יכול כדי שייתנו לו כמה שיותר משימות. בסופו של דבר, זה דוחף את כל הקבוצה קדימה. אגו זה טוב, אבל לא משרת מטרה".
י' הטריאתלט: "זה כמו שמסי רוצה להיות כדורגלן השנה אבל גם לזכות עם בארסה באליפות. אתה רוצה להיות הכי טוב שאתה יכול ושכל החברים שלך יסיימו איתך על מגרש המסדרים".
הקסדה של פטר צ'ך
חיתוך הדיבור הצה"לי וההתנסחות המדודה יכולים להשכיח ממך את העובדה שמדובר בסך הכל בבחורים צעירים בני 21. כשאנחנו יוצאים מהאולם בחצרים לטובת צילום משותף, הם טיפה משתחררים, זורקים דאחקות ("בוא'נה, עם הקסדה אני מרגיש כמו פטר צ'ך"), ופתאום אתה מזהה שסגן י' אפילו מזכיר קצת את עפר שכטר. כולל הקטע של ההומור העצמי על נושא הגובה.
כשהצלם טל מבקש מהם לעמוד בפוזה שנראית להם דרמטית מדי, אחד מהם זורק מיד: "פלא שאחר כך חושבים שאנחנו שחצנים?! איזה אנשים עומדים ככה". כן, הם מאוד מודעים לדימוי השחצני שיש לטייסים. ניכר בחבורה שזה מפריע להם. כשמבקשים מהם לעמוד זה מול זה עם ידיים על המותניים, הם צוחקים: "אין לך משהו יותר 'גיי' מזה?!".
איזה ספורט מתכתב טוב עם טייס?
נ': "אני שיחקתי טניס ועברתי לכדוריד, וזו בדיוק ההקבלה בין ספורט יחידני שבו ההצלחות שלך נמדדות לפי מה שאתה עושה, לבין ספורט קבוצתי. בלי לנסות לייפות, האווירה בקורס היא יותר של קבוצה מאשר של ספורט יחידני. אין ספק שהרבה מהמשימות וההחלטות שלך ברגע האמת הן לבד, אבל אפשר להקביל את זה לכדורגל, כשיש שחקנים שלוקחים עליהם את המשחק ובועטים את הפנדל האחרון. לפעמים כמו בקהאם ביורו 2004, הם מחמיצים אותו".
ש': "העובדה שהייתי מתעמלת חיזקה אצלי את ההבנה של ההתעקשות על הפרטים הקטנים, הדיוק, וזה מאוד חשוב בטיס. על כל דבר מורידים נקודות, את חייבת להיות מדויקת, וחוסר ההתפשרות על הדברים שנראים קטנים נשארת איתך".
מלירוי צעירי עד פדרר
מספיקים לעשות ספורט בקורס טיס, לראות ספורט?
ת': "מי שרוצה, מספיק. מעבר לזה, כולנו צריכים להיות בכושר מסוים ומדי פרק זמן מחויבים לרוץ עשרה קילומטרים. רוב החבר'ה יורדים מ־50 דקות".
י' הטריאתלט: "אין לי זמן ללכת למשחקים, אבל אני אוהד בית"ר ירושלים. האמת היא שזה בעיקר כי אני ירושלמי, אז אני עוקב אחרי בית"ר. אני יותר אוהד הפועל ירושלים כדורסל. פעם הייתי קונה מנוי באופן קבוע, הייתי מאלה שיושבים ביציע במלחה. בקורס עצמו יש הווי של לראות צ'מפיונס ליג ביחד. בגמר כולם מגיעים למועדון, מביאים פופקורן וברד. אווירה נחמדה".
ת': "אח של חבר טוב הוא כדורגלן, אז כל החבר'ה אוהדים את הקבוצות שהוא עובר אליהן. אני מדבר על לירוי צעירי, שהתחיל בבני־יהודה ועכשיו הוא במכבי חיפה. כשאני רואה שהוא ניצח או קורא עליו ביקורת טובה, אני מבסוט בשבילו. שולח לו הודעה 'מזל טוב', 'סחתיין'".
ש': "אני לגמרי התנתקתי. לא רואה שום תחרויות. הדבר היחיד שאני עוד יושבת לראות בטלוויזיה זה אולימפיאדה".
י' המושבניק: "אין לי קבוצה אהודה, אני לא עוקב אחרי ספורט ומעולם לא עקבתי. גם כשכל החבר'ה יושבים לראות צ'מפיונס ליג, זה לא מעניין אותי. אני מעדיף לעשות ספורט מאשר לראות אחרים עושים".
איזה ספורטאי מפורסם יכול להיות טייס טוב?
ת': "כל מה שדובר פה על צוות וקבוצה זה נכון, אבל בסופו של דבר מטייסים מצפים להיות מאוד עצמאיים ברמת ההחלטות שלהם. להיות מסוגלים לקבל החלטות קשות עם המון קור רוח. ברגעי לחץ, לפעמים תחת אש או אחרי ששמעת שחבר שלך נפגע, אתה חייב להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות בצורה קרה כמו בטיסת אימונים ולא להיות עם אצבע קלה על ההדק.
"לכן, אם אני צריך לבחור ספורטאי אחד שמתאים להיות טייס, אני הולך על פדרר. בנאדם שעל הפנים שלו אי אפשר לדעת אם הוא שמח או עצוב, לחוץ או רגוע. מאוד קר רוח. ועוד דבר: בטיסה לפעמים לא הכל הולך כמו שתוכנן. הרבה דברים משתנים. זה כמו שפדרר עולה למגרש ופתאום מובילים עליו 0:40, אחרי שכבר היה בטוח שהוא סוגר את המשחק ומנצח. הפסדתי גיים אחד, המשחק מתארך, וצריך לדעת לקום מזה. גם בטיסה, משהו משתבש ואתה צריך לדעת להתגבר על זה מכיוון אחר".
נ': "אני בוחר בלאו מסי. קודם כל, הבנאדם יודע לקחת החלטות לבד, לוקח על עצמו קבוצה לטופ העולמי. הוא קר רוח, יודע מה דרוש ממנו, וגם עונה על הדרישות והציפיות. זה משהו חשוב מאוד לטייס שימשיך במסלול. יש ממסי דרישות גבוהות, זה מלחיץ, והוא יודע לעשות אפילו מעבר למצופה ממנו ובכל פעם להדהים מחדש. מצד שני, הוא גם יודע איך לעבוד עם עוד אנשים".
י': "אני אומר מייקל פלפס. בהתחלה רציתי לומר שהספורטאי האולטימטיבי זה מי שעושה קרב־10 וצריך להתמקצע במספר תחומים. אבל אם רוצים מישהו מפורסם אז פלפס. היום טייס זה לא כמו טייס במלחמת העולם השנייה, שכל מה שהוא היה צריך זה להפיל מטוסים. בסופו של יום, בתור טייס אתה צריך להיות 'אול־אראונדר' כזה, להיות טוב בהרבה דברים. גם קצין טוב, להטיס את המטוס טוב, להיות איש צוות טוב, ובקורס אתה גם נדרש ללמוד טוב. אוסף של תכונות שבכולן אתה צריך להיות ברמה גבוהה, לא רק להפיל מטוסים. פלפס טוב בהרבה סוגים של משחים. הוא גם תמיד שואף לשבור שיאים. זה עוד משהו שנדרש מטייס".
טייס מצטיין, כמו ספורטאי גאון, רואה את הדברים באופן שונה? יש לו ראייה מרחבית אחרת?
י': "בטיסה אנחנו רואים את הדברים אחרת, בדברים אחרים לא. כמו שמי שמבין במוזיקה, קולט ושומע דברים שאנשים רגילים, במרכאות, לא קולטים. בתור טייס, ברגע שאתה מספיק מאומן, אתה יכול להבין סיטואציה יותר טוב. כמו שמסי מבין את המשחק הרבה יותר טוב ממני".
נ': "אנחנו לא סופרמנים. אנחנו לא אנשים עם יכולות מעל לאנשים אחרים. אולי יש לנו את היכולות הספציפיות האלה שנדרשות לטיסה, אבל אין פה אגדות".
לפנייה לכתב/ת 
