נמלטה מהנאצים - וחזרה כדי לזכות בהערצתם
בגיל 16 שברה הילדה זאדק את שיניה של נערה שלעגה ליהודים. היא ברחה מגרמניה לפלסטינה והפליגה ממנה שוב כדי לפצוח בקריירת אופרה מצליחה בווינה. בגיל 95 היא עדיין מלמדת. "לא חשה אנטישמיות, מקווה ששיניתי את מה שחשבו על יהודים"
וינה, 1947. הילדה זאדק זוכרת את עצמה לוקחת נשימה עמוקה מאחורי הווילון. היא עמדה בפני הופעתה הגדולה הראשונה בתור זמרת אופרה, בתפקיד אאידה. הקהל היה קשוח במיוחד - נאצים שהצטיידו במשרוקיות כדי להראות "ליהודיה מפלסטינה" שהיא לא רצויה באחד מבתי האופרה החשובים בעולם.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
אבל המשרוקיות נותרו דוממות וזאדק חגגה את ניצחונה. "בסוף הם הריעו והפכו למעריצים שלי", נזכרת הדיווה בת ה-95 בחיוך. 65 שנים לאחר מכן, וינה הפכה ממה שזאדק מכנה "קן של נאצים" לעיר שמתאמצת להתמודד עם עברה ומכירה בכך שהייתה כר פורה לעליית היטלר ותומכיו.
עבור זאדק היא הפכה לבית שבו היא גאה, כזה שהמטיר עליה עיטורים ותוארי כבוד. "אני לא מרגישה שמץ של אנטישמיות. ואני כבר סלחתי מזמן – וינה הייתה קהל נהדר מהרגע הראשון".
אבל דרכה לכוכבות ולווינה הייתה קשה. ילדותה עברה עליה בעיר פוזנן, כיום בפולין, שהייתה אז בגרמניה. "לעתים קרובות הבהירו לי מה זה יהודי, כולל הסבר על כך שיש ליהודים מוחות מעוותים", סיפרה. באחד מטיולי בית הספר נלקחו הילדים לראות את הפיהרר. "נפלה בחלקי ה'זכות' לחזות בהר היטלר - איש קטן ומכוער שלא עשה דבר חוץ מלצרוח בפנים שהתעוותו משנאה!".
זאדק לא יכלה לסבול זאת. "שברתי כמה שיניים קדמיות של מישהי בבית הספר אחרי שהיא אמרה 'יש כאן סירחון של יהודים'", סיפרה. "מאותו רגע הייתי צריכה לעזוב את גרמניה, אחרת הייתי נכלאת". היא ברחה לברלין ושנה לאחר מכן, בגיל 17, לארץ ישראל – אז פלסטינה.
היא עבדה בבית יתומים ולאחר מכן הוכשרה כאחות ילדים. בינתיים, ב-1938, חנות הנעליים הענקית של אביה נהרסה בליל הבדולח. הוא נשלח למחנה ריכוז זמן קצר אחר כך. זאדק השיגה אשרות כניסה ארצה עבור משפחתה, והתאחדה איתם אחרי שאביה שוחרר. הוא פתח חנות נעליים קטנה והיא עבדה לצדו. בלילות למדה פיתוח קול. מוריה היו גרמנים ואוסטרים שברחו לפלסטינה.
לאחר המלחמה היא התקבלה לקונסרבטוריום ציריך. היא שילמה עבור המסע בים לאירופה על ידי כך ששרה לחיילים על סיפון הספינה הצבאית הבריטית. מציריך הגיעה לווינה. "הייתה לי רק מטרה אחת – להיות זמרת אופרה", היא נזכרת, "אבל באותו זמן סבלתי גם מסערת רגשות, לא רק בגלל הספקות שלי עצמי, אלא גם בגלל מה שמשפחתי וחבריי בפלסטינה אמרו. לכלכו עליי בלי סוף מפני שנכנסתי ל'קן הנאצים' הזה".
היום, היא מבינה שחזרה לא רק בגלל האופרה. "הייתי חייבת להראות שיהודים לא מסריחים, שאין להם גב עקום, אפים ארוכים או כל דבר אחר. הצעירים האלה, בני 17 ו-18 שגדלו תחת היטלר, לא ראו יהודי מימיהם. ואז עולה לבמה אישה צעירה ונאה ששרה יפה והם שואלים 'זאת יהודיה?' שכחו מהנאצים הוותיקים, אני מקווה שהצלחתי לשנות את הדימוי בעיניי הצעירים".
הקריירה שלה באופרה של וינה, שכללה הופעות בכל העולם, הסתיימה לפני 20 שנים, כשפרשה מהופעות. "היום? אני אף פעם לא מותקפת. אני זוכה רק לעיטורים".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
