כבוד אחרון לשפר
גלעד שליט ואריק הניג מודים לעמנואל שפר על המורשת שהותיר אחריו, ומנסים להבין למה אפי בירנבוים נזרק מראשל"צ
גלעד: כמי שלא גדל בתקופתו של עמנואל שפר ורק יכול לקרוא ולשמוע סיפורים עליו (שאותם אני משאיר לידידי אריק), אני רק יכול להגיד שמדובר במאמן ייחודי בנוף ארצנו, הראשון שניסה להביא לישראל את שיטות הכדורגל האירופי. זו כנראה גם הסיבה שלא המשיך הרבה זמן בנבחרת, למרות ההעפלה למקסיקו 1970. שחקנים רבים לא אהבו את שיטות האימון והמשחק שלו, שלא היו מקובלות אז. גם כיום יש למאמנים הישראלים הרבה מה ללמוד מעמנואל, שדגל במקצוענות, במשמעת ובשאפתנות בלתי מתפשרת, שחסרים כיום כל כך בכדורגל הישראלי.
עוד ב-ynet ספורט:
- אבוקסיס עונה על כל השאלות בראיון מיוחד
- ואן דר וארט מסעיר את הולנד
- בן 71, ועדיין הגדול מכולם - השיאים של אלכס פרגוסון
- ארקדי גאידמק שובר שתיקה
- ומי הבועט האדום שעובר לצהוב של מכבי?
אריק: ללא ספק מדובר במיתוס של הכדורגל הישראלי. לנבחרת היו עוד מאמנים מצליחים, מגיולה מנדי ההונגרי דרך דוביד שווייצר, אברם גרנט, שלמה שרף ודרור קשטן, אבל שפר היה הגדול מכולם, לאו דווקא בגלל שהביא את ישראל למונדיאל. הוא היה יוצא דופן בדרכו ובגישתו לכדורגל, הראשון לצאת ללמוד אצל הענקים בגרמניה, ביניהם הנס וייסווילר שעמד מאחורי ההצלחה של מנשנגלדבאך. לא בכדי הביא את הנבחרת למונדיאל. הוא פשוט עשה את זה נכון. הוא אסף שחקנים מכל הסוגים – וירטואוזים ולוחמים. כשכולם חשבו ששחקנים כמו שפיגל ושפיגלר לא יכולים לשחק בכפיפה אחת, הוא דווקא נתן להם את כל הכבוד.
אחר כך הוא לקח את כל התלכיד הזה לשבועות ארוכים ומתישים באלפים של סנט מוריץ ובהרים בקולורדו כדי להתכונן לגבהים של מקסיקו. עצם ההעפלה לא הספיקה לו, הוא רצה עוד, והשיג תיקו מול שבדיה ואיטליה, שהגיעה אחר כך לגמר מול ברזיל. הרגע הכי אופייני לו היה בהפסקה מול איטליה. כל מאמן היה מתפתה לעשות בונקר, אבל הוא קרא לדניאל (שמילו) שמולביץ', הידוע במהירותו המסחררת. הוא שיגע את האיטלקים.
אחד הסממנים הבולטים אצל שפר היה השפה, מעין ג'יבריש של עברית, יידיש וגרמנית, מה שהוביל לבדיחות לא נורמליות. אחת מהן מספרת שהוא הודיע שהאימון הבא יהיה בחצי שמונה, בגרמנית וביידיש הכוונה היא לשבע וחצי בבוקר. חלק מהשחקנים חשבו שהוא מתכוון לארבע בבוקר...
הצגה צהובה
גלעד: אריק ואני הגענו השבוע למשחק בין מכבי ת"א והפועל חיפה. לשמחתי, וכנראה לצערו של אריק, זה היה המשחק הכי טוב של הצהובים ואחד המשחקים האטרקטיביים העונה בליגה. אפילו זכינו לראות שניים מהשערים היפים העונה. מכבי אמנם פגשה בקבוצה החלשה בליגה, אבל ניצלה את זה בצורה יוצאת מהכלל. הפועל ת"א, לעומת זאת, סיימה השבוע משחק רביעי ללא ניצחון. ההפסד לבני־יהודה מוכיח שוב עד כמה היא צריכה חיזוק, בעיקר בהגנה. בינתיים, מכבי חיפה ממשיכה במסע ההתאוששות, ובעידן בנאדו הפכה לקבוצה יציבה שכמעט אינה סופגת. בהתקפה היא עדיין לא מרשימה, אבל עדיין מדובר בשינוי טוטאלי לעומת תקופת עטר.
אריק: קצת מדכא לחזור מימי הזוהר לכדורגל של היום. צפייה בקבוצות צמרת מבהירה שעקב האכילס הן ההגנות. לא מזמן היו כאן שחקני הגנה ברמה עולמית, כמו פרימו, ליאון, לבקוביץ', רוזן ואבי כהן ז"ל. איך לא צומחים להם יורשים? השבוע שימשתי כמרגל מטעם עצמי אחרי מכבי ת"א. החוויה שלי הייתה אמביוולנטית. מצד אחד הייתי עצוב לנוכח ההצגה הגדולה של הצהובים. חלק מהאנשים טוענים שזו לא חוכמה להצטיין מול קונוסים. אני סבור שהשערים של זיו, דאבור ובמיוחד הבומבה של שרן ייני לחיבורים נובעים מכדורגל טוב, ולא חשוב נגד מי.
יריבתה הגדולה של מכבי החתימה השבוע לעונה נוספת את המאמן יוסי אבוקסיס, אבל מה הוא יכול לעשות כשלרשותו כמה שחקנים שאין להם מקום בהפועל אזור (סליחה, אזורים)? ואם מישהו מצפה לשינויים בינואר, קשה להאמין שיהיו. הבעלים לא מעניקים משאבים. נשגב מבינתי למה אנשים שאין להם מספיק כסף נכנסים לכדורגל.
אנשי השבוע
גלעד: איש השבוע שלי הוא ערן זהבי, שמתקרב לחתימה במכבי ת"א. זהבי היה אחד הסמלים והשחקנים החשובים בקבוצה הגדולה של הפועל ת"א בתקופת אלי גוטמן, שזכתה בדאבל ועשתה קמפיין מכובד בליגת האלופות. בואו הצפוי לקריית שלום מוכיח לנו שוב שרוב השחקנים כיום מוכנים לעבור ליריבה העירונית תמורת שכר נאה. התופעה עלולה ליצור משבר אמון עם האוהדים, שלא יודעים מהי רמת הנאמנות של השחקנים לקבוצה ולסמל.
אריק: אפרופו מאמנים גדולים, השבוע חגג סר אלכס פרגוסון את יום הולדתו ה־71. לדעתי, הוא המאמן הגדול בהיסטוריה. הרזומה שלו נשמע דמיוני: ב־26 שנות אימון הוא הוביל את מנצ'סטר יונייטד ל־12 אליפויות, חמישה גביעים ושתי זכיות בליגת האלופות – אחת מהן המלהיבה ביותר אי־פעם (עם השערים הדרמטיים של שרינגהאם וסולשיאר). אתמול הצהיר פרגי שימשיך עוד שנתיים בתפקיד. אם בשנתיים האלה יחזור לשחק אצלו כריסטיאנו רונאלדו, מצפה לנו חגיגה גדולה. כמתאבן, נסתפק במפגש ביניהם בשמינית גמר הצ'מפיונס.
אפי אנד
גלעד: פיטוריו של אפי בירנבוים, אחד המאמנים הוותיקים והמוערכים בכדורסל הישראלי, מעוררים תהיות. מספיק לראות את התנגדות אוהדי מכבי ראשל"צ. הגרסה המקובלת היא יחסים מתוחים עם היו"ר יצחק פרי, שבאו לידי ביטוי בעימות ביניהם בסיום ההפסד למכבי חיפה. זכותו המלאה של היו"ר לפטר את המאמן, אך הוא צריך לקחת בחשבון שיקולים נוספים, כמו תגובת האוהדים ואם המאמן החדש יביא תוצאות טובות יותר מאפי, שנחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה. במקרה הזה אני חושב שפרי טעה, אלא אם רוני בוסאני יוכיח אחרת ויגיע עם הקבוצה לפלייאוף העליון.
אריק: אני לא יודע מה בדיוק היה שם, אבל אני בצד של אפי. הוא אחד המאמנים המצטיינים בליגה, וללא ספק אחד הססגוניים שבהם, ואני מעדיף אותו אלף מונים על כל מנהל ובעל בית. אין שום הסבר לכך שמפטרים מאמן בגלל שאמר מילה לא במקום, אפילו קללה. מי שלוקח את אפי יודע איזו חבילה הוא מביא איתו. נקווה שיחזור במהרה לקווים.
פינת הנוסטלגיה
גלעד: השבוע בחרתי לכתוב על מכבי יפו, הקבוצה שמזוהה עם יהודי בולגריה. ימיה הגדולים היו בעיקר משנות ה־60 עד תחילת שנות ה־80, אבל ב־1999 היא ירדה ליגה ובהמשך שינתה את שמה ומיקומה. עקב כך, כמה מאוהדי הקבוצה המקורית הקימו מחדש ב־2008 את המועדון תחת השם "מכבי קביליו יפו", על שם השוער האגדי הרצל קביליו, ואפילו גייסו את יוסי אבוקסיס ומשה סיני כדי לשחק בה בימיהם האחרונים כשחקנים.
כיום היא משחקת בליגה א' דרום ונחשבת לאחת הקבוצות האהודות בליגות הנמוכות. בין שחקני העבר הבולטים שלה אפשר למצוא את הרצל קביליו, בובי קלמי, בוחוס ג'ג'וסיאן, ישראל אשכנזי, ציון דגמי, משה אוננה, צ'וצ'קו לוי, וגדול שחקניה בכל הזמנים ואחד הגדולים של הכדורגל הישראלי – המגן השמאלי האימתני מוצי ליאון.
אריק: הפועל מחנה יהודה היא אחת התופעות המדהימות שידע הכדורגל הישראלי. בשכונה תימנית בפתח־תקווה צמחה לה קבוצה שהאגדות והסופרלטיבים הציפו אותה. כמה כוכבים יצאו משם: בני רצון, שעם כל הכבוד לליגה שלנו אין היום אף שחקן שמגיע לווירטואוזיות שלו, אפילו לא כוכבנו גילי ורמוט; משפחת רצאבי האגדית; יוחאי אהרוני, ששיחק גם בנבחרת; והבלם אלקנה שמן. ומי היה המאמן? לא תאמינו. הכריש דוביד שווייצר ז"ל.
לפנייה לכתב/ת 
