זעקה שנותרה אילמת

לפני כשנה וחצי, בעיצומה של המחאה החברתית, כשעוד הייתי צעיר ופעלתן, בן למעמד הביניים הנשחק, כתבתי מעל במה זו על חבר שלי בכור שהחליט לעזוב הכל, לארוז את המשפחה, לדחוס את החיים לתוך קונטיינר, לרדת מהארץ ולעבור לאיזה חור ליד פרנקפורט. הוא לא הפסיק לדבר אז על מדיניות הרווחה בגרמניה, על הדירה שיוכל לקנות שם במחיר סביר, על מוצרי המזון הזולים בהשוואה לישראל, על התנאים הסוציאליים ועל השאיפה להזדקן שם בכבוד.

לטורים הקודמים:

• מקלחת קרה לקשיש
• להזדקן בסילבסטר
• "אצלנו כבר מחכים לסוף, אבל אתה יש לך עוד זמן"
  

מאז הקיץ חלף לו, המחאה פסקה והרבה מים זרמו בנהר המיין שבפרנקפורט. בכור כבר הספיק ללמוד גרמנית, לקנות דירה ולהסתדר על החיים שלו, ואני שמעולם לא חשבתי לרדת מהארץ, הזדקנתי בחמישים שנה והפכתי באחת לקשיש ממוצע שחי מקצבה של 2,700 שקל בישראל 2013. מוצא את עצמי חוסך במים,

בחשמל, בנסיעות, באוכל במה לא בעצם.

עכשיו הרשו לי להכות על חטא, כי בקיץ ההוא כשמחאת הצדק החברתי פרצה לאוויר העולם, מי חשב בכלל על אוכלוסיית הקשישים.

המחאה החברתית של קיץ 2011 הייתה המרענן הרשמי של הקיץ, הובילה אותה הנהגה שהורכבה רובה מחבר'ה צעירים שהתמקדו בעיקר בצרות של מעמד הביניים, הם דרשו להוריד את מחירי הדיור והשכירות, הם ביקשו חינוך חינם מגיל אפס, הורדת מיסים, אבל את הקשישים מה לעשות, הם ואנחנו קצת שכחנו.

את הזעקה שלהם איש לא זעק, רובם לא יצאו לרחובות, לא החזיקו שלטים שנונים, לא ישנו באוהל בשדרה, לא צפו בהופעות המחאה (עלק) של שלמה ארצי ואייל גולן.

זה לא שהם לא רצו להיות שם, הם פשוט לא היו מסוגלים, הקיץ חלף, הם השאירו לנו את המלחמות והלכו להתחמם ליד הרדיאטור.

בישראל שיעור העניים מעל גיל 65 הוא פי 11 מהולנד

השבוע דיברנו בכור ואני, הוא התקשר לפרגן לי על הטור, סיפר שקרא אותו, שמדובר בנושא חשוב ושהוא מקווה שזה יוביל לשינוי. על הדרך סיפר לי שהוא עושה מאמצים גדולים כדי לשכנע את ההורים שלו להצטרף אליו בגרמניה, "קשה לי להאמין שהם יסכימו", אמר לי, "אבל הלוואי שכן, להזדקן כאן זה סיפור אחר לגמרי".

הסכמתי אתו, מה לעשות שבפרספקטיבה של 50 שנה, כנראה שבכור צדק, לא סתם - צדק בגדול.

מנתונים שפורסמו השבוע עולה כי ישראל מדורגת במקום ה-24 בארגון המדינות המפותחות באחוז הקשישים העניים כ-20.3 אחוז!

אם פורטים את הנתון המביך הזה למספרים מדובר ב-185 אלף קשישים כמוני שמתקיימים על קצבת זקנה והשלמת הכנסה בלבד, 3 מקומות מתחת לממוצע מדינות ה-OECD.

ההפרשים העצומים בין מדינת ישראל לבין המקומות הראשונים במדינות ה-OECD משקפים תמונה עגומה. בישראל שיעור העניים מעל גיל 65 הוא פי 11 מהולנד, המדינה שמובילה את הטבלה, או פי 7.6 מסגניתה לוקסמבורג.

גרמניה של בכור אם כבר שאלתם, מדינה של 82 מיליון בני אדם, ממוקמת במקום טוב באמצע עם 10 אחוזים של קשישים עניים - מחצית מכמות הקשישים העניים ממדינת ישראל הקטנטונת.

רגע לפני שבכור ואני סיימנו את השיחה, הוא סיפר לי שהוא מתכנן בעוד שבועיים לקחת את האוטו ולקפוץ לסוף שבוע באמסטרדם, "יאללה אולי תיקח קצת חופש ותצטרף אלי" הציע, "אתה נשמע לי קצת בדיכאון ואין כמו כמה ימים בהולנד כדי להעלות לך את המורל, מה גם שמצב הקשישים שם מצוין", אמר לי בחצי חיוך. "אולי בפעם אחרת", התחמקתי, לך תסביר לו עכשיו שבגיל 81 עם תקציב של 2,700 שקל בחודש, אני אפילו לא יכול להרשות לעצמי לקחת מונית לנתב"ג.

• בימים הקרובים שוקו יחיה מקצבת זקנה, יתמודד עם הדילמות של סבתא שלו ושל כולנו וידווח כאן על החוויות שעבר.
  

• רוצים לסייע לקשישים לעבור חורף חם יותר? הצטרפו למבצע "מחממים בידידות " של ynet והקרן לידידות .
• ביום ד' ה-9/1/13 תמתין משאית המבצע בחניון פארק רעננה בין השעות 10:00-11:30 וברמת החייל בת"א בחניון ברחוב וולנברג בפיצול עם רחוב הברזל בין השעות 14:00-15:30. ניתן להעביר אליה שמיכות, תנורים שמישים, מעילים וציוד חימום לחורף.
• מתכוונים להגיע ולתרום ציוד? שלחו מייל ל- kyedidut@ifcj.org.il כדי שנוכל להיערך בהתאם לכמויות התרומות.