נכנעה לנשמות הטובות

האמת היא ששלי יחימוביץ' מנסה כבר כמה שבועות לשכנע את כל מי שמשוחח עמה כי היא לא תשב בממשלה הבאה של נתניהו. הסיכויים אפסיים, אמרה פעם אחר פעם למי שתהה מה תעשה ב-23 בינואר. אני לא יכולה לשבת בממשלה הבאה, לא יכולה לתת יד לקיצוצים שמתכנן בנימין נתניהו, לא רואה עצמי חלק מממשלה קיצונית כל-כך.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם -

אך הנשמות הטובות, כולל במפלגתה, טרחו לפקפק באמינות דבריה, להיאחז דווקא בקריצה הקטנה, שאולי היתה ואולי לא, ולהתייחס אל החברות האישית שלה עם שר החינוך, גדעון סער,

כאל הציר הסודי של המשא ומתן הקואליציוני. ואז החלו להגיע השאלות מן הציבור, מן המצביעים, שהחלו לפקפק בכנות כוונותיה. זה כבר נהיה מסוכן.

אמש הגיעו האלמנטים האלה לכדי מסה קריטית. בהתייעצות שקיימה החליטה יחימוביץ' לעשות צעד שיטלטל את המערכת הפוליטית ואת מערכת הבחירות המשמימה, ולנסות, על הדרך, להחזיר את העבודה לאזור 19 המנדטים. הסקרים האחרונים הצביעו על מגמה של היחלשות לעבודה, ואם לדייק - הם אותתו לאנשי הקמפיין כי הציבור מתחיל לפקפק ביושר האישי של היושבת ראש. או במילים אחרות: ברור שהיא צועקת בבחירות, אך אחריהן, היא תנהג בדיוק כמו אהוד ברק לפני ארבע שנים, ותדהר לממשלה.

יחימוביץ' חששה שהשמועות יהפכו לכותרות, ואחריהן לעובדות מוגמרות. לכן הייתה חייבת לעשות צעד שיבלום את ההידרדרות. את זה לא ניתן היה לבצע ללא דרמה שתטלטל את המערכת כולה ותחסל את סימני השאלה בנוגע לישיבה בקואליציה הבאה.

למעשה, זה היה צעד מתבקש, בעיקר לנוכח העמדות החד-משמעיות של יו"ר העבודה בנושאים הכלכליים. מי שמחזיק בעמדות כמו של יחימוביץ', לא יכול לשבת בממשלה של בנימין נתניהו, לא יכול לקרוץ ולא יכול לשחק משחק כפול. הוא חייב להיות אלטרנטיבה.

"ביבי ממולכד בצורה מוחלטת", אומרים בכירים במטה הבחירות של העבודה. "בשלושה שבועות יכולים לקרות דברים שישנו את התמונה הכללית, כי הציבור חי בתחושה דכאונית

כאילו שהבחירות כבר הסתיימו והוכרעו. לכן היינו חייבים לעשות צעד דרמטי. אנשים חייבים להבין שביבי תקוע בכל נושא. הוא שבוי של הפייגלינים בליכוד ובבית היהודי, שבוי של ש"ס בנושאים אזרחיים ושבוי של של עצמו בתחום הכלכלי. הוא בדרך לממשלה של משיחיים. זה הזוי"..

עובדתית, בעבודה צודקים: הליכוד ונתניהו מתנהלים בדרך שאנשי מקצוע יגדירו כסכיזופרניה. מצד אחד, הם סתמו לכל חברי הכנסת והשרים את הפה. אסור לאף אחד להתראיין ללא אישור - כדי שחלילה לא יפלטו משהו שהוא קרוב למציאות. מצד שני, נתניהו מנסה להתחנף לאנשי הימין והימין הקיצוני, ומשגר את אנשיו לפזר הבטחות ביזאריות על סיפוח השטחים. ומצד שלישי, בגלל ההיסטריה שנוצרה בשל הירידה בסקרים, הליכוד גם קורץ למצביעי המרכז המתונים, ומאשים את הבית היהודי בשוביניזם וקיצוניות ימנית. נסו למצוא את הליכוד האמיתי, מה דרכו ומה ותכניותיו לשנים הקרובות - חוץ מלנסות ולספר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע.

הדילמה של לפיד ולבני 

המהלך של יחימוביץ' מעמיד גם את יאיר לפיד ואת ציפי לבני בפני דילמה. הם ייאלצו, כבר בימים הקרובים, להבהיר את עמדתם. בינתיים, אף אחד מהם לא ממהר ללכת בדרכה

של יו"ר העבודה - אולי מתוך הבנה שגם יש עתיד וגם התנועה הן מפלגות מצב רוח. הישארותן מחוץ לממשלה עשויה להביא למחיקתן ולהיעלמותן, וציפי לבני לא חזרה לפוליטיקה כדי לשבת בספסלים האחוריים והמשמימים של האופוזיציה. היא באה כדי להשפיע, כדי להיות חלק מן הממשלה.

לפיד, מצדו, מודע גם הוא לסכנה הגדולה שבישיבה הרחק ממוקדי קבלת ההחלטות. לכן הוא מעדיף כעת לתקוף את יחימוביץ', ולהשאיר פתח לישיבה בממשלה. ההססנות הזו של לבני ולפיד, אגב, עשויה להביא לאיבוד מנדטים. מי שעשויה להרוויח מן המהלך הזה היא דווקא ש"ס, שהפכה לפתע לאלטרנטיבה החברתית הימנית היחידה. נכון שש"ס הופכת מדי ממשלה לחותמת גומי שנוח לאשר איתו קיצוצים לשכבות החלשות, אך בבחירות כמו בבחירות, רק מי שצועק חזק יותר מנצח את הקרב על הכותרות.