פחות 10 מידות במכנסיים - לימור רזתה 52 קילו
רק לאחר שחלתה במחלה קשה, עלתה עשרות קילוגרמים ואיבדה את יכולת התפקוד, הבינה לימור ראובן שהדרך לשינוי תלויה אך ורק בה. היא עברה ניתוח לקיצור קיבה, שינתה את הרגלי האכילה שלה והשילה 52 קילו ממשקלה. היום היא מאושרת
ירדה עשרות קילוגרמים ממשקלה וחזרה לאהוב את החיים: לימור ראובן, בת 39 מראשון לציון, ניסתה לאורך השנים עשרות דיאטות שונות כדי להתמודד עם המשקל העודף שממנו סבלה, אבל הקושי האמיתי הגיע לפני כשלוש שנים, עת חלתה בדלקת מפרקים שגרונית והגיעה למשקל שיא של 141 קילו.
זקוקים להשראה? עוד סיפורי דיאטה מדהימים:
"בתחילת המחלה שקלתי 110 קילו, ותוך פחות משנה עליתי 30 קילו נוספים", היא מספרת בראיון ל-ynet. "בקושי הצלחתי ללכת והייתי כבדה ונפוחה מכל הסטרואידים שקיבלתי".
תיאבון גדול ורחמים עצמיים
ראובן, נשואה ואם לשניים, חלתה זמן קצר לאחר לידת בתה השנייה. ברגע שבו התפרצה אצלה המחלה השתנו חייה מהקצה לקצה, והיא הפכה מאישה עצמאית ושמחה לאישה מדוכדכת שמתקשה לקום בבוקר מהמיטה ולטפל בשני ילדיה הקטנים.
"כמה חודשים אחרי הלידה התחלתי לסבול מכאבים חזקים במפרקי הלסת", היא מספרת. "הרופא שבדק אותי לא הצליח להבין מה מקור הכאבים והתחלתי לקחת סוגים שונים של משככי כאבים. במקביל, עברתי סדרה ארוכה של בדיקות, שבסופה אבחנו אצלי דלקת מפרקים שגרונית. משם המצב רק הלך והידרדר.
"היה לי קשה לקום מהמיטה והיו צריכים להרים אותי ממקום למקום, שלא לדבר על כך שלא הצלחתי אפילו להרים את הבת שלי שהייתה תינוקת באותה תקופה. הפכתי להיות סיעודית לגמרי וסבלתי מדיכאון מטורף".
בחודשי המחלה הראשונים התקשתה ראובן להתמודד עם המשבר הפיזי והנפשי. את מרבית ימיה היא בילתה בצפייה בטלוויזיה, תוך שהיא אוכלת ללא הכרה ומעלה עוד ועוד במשקלה. "התרופות שנטלתי הגבירו אצלי את התיאבון ואת הרחמים העצמיים", היא אומרת. "האוכל שימש לי מקור נחמה ומפלט מהדיכאון ומהכאבים".
ראובן חזרה לעמוד על הרגליים רק כמה חודשים לאחר מכן, לאחר שנחשפה במקרה לפרסומת לתרופה חדשה, טיפול ביולוגי בדלקת מפרקים. "הבנתי שאין לי מה להפסיד והחלטתי לנסות", היא נזכרת. "כעבור כמה ימים הפסקתי להשתמש בסטרואידים ונטלתי רק את התרופות החדשות".
דרך החברה שסיפקה את התרופה הכירה ראובן שתי נשים נוספות החולות במחלה, עינת אוסטרייכר והילי וואלך, ויחד הן הקימו את עמותת "מפרקים צעירים" המסייעת לחולים צעירים שסובלים מדלקת מפרקים שגרונית.
"העמותה קמה בשלב שבו הבנו למה אנחנו כחולות במחלה זקוקות במיוחד - בין היתר למידע נוסף עליה, לעזרה נפשית ולתמיכה כלכלית. את ההיבטים הללו אנחנו משיגות באמצעות מומחים וגם מתוך הניסיון שצברנו במהלך השנים", היא מסבירה.
אוכלת על פי הצורך
בזכות הטיפול הרפואי המוצלח והפעילות האינטנסיבית בעמותה, התגברה ראובן על המשבר ושינתה את אורח החיים שסיגלה לעצמה בשנתיים הקודמות. עם זאת, היא עדיין סבלה מעודף משקל משמעותי שסיכן את בריאותה ומנע ממנה לחזור לשגרה.
"הרופאה שלי הזהירה אותי שאם לא ארזה, אני עלולה לא ללכת יותר", היא מספרת. "התחלתי להיפגש עם דיאטנית והורדתי חמישה-שישה תוך חודשיים, אבל היה ברור שאני צריכה משהו נוסף".
כעבור שנה היא נשלחה על ידי רופאת המשפחה למומחית לניתוחים בריאטריים, שם הבינה כי ניתוח לקיצור קיבה הוא האפשרות היחידה שלה להיפטר מהקילוגרמים העודפים. "כשהגעתי לפגישה הייתי מפוחדת כולי", מספרת ראובן, "בעיקר מכך שהמערכת החיסונית שלי חלשה ולא הייתי בטוחה שאעמוד בניתוח מהסוג הזה. למרות החששות, הכירורגית הייתה מדהימה והרגיעה אותי מאוד, ובזכותה החלטתי ללכת על זה".
חצי שנה לאחר מכן החלה ראובן את מסע ההרזיה: היא עברה ניתוח לקיצור קיבה וסיגלה לעצמה הרגלי אכילה חדשים, שכללו ארוחות קטנות ומאוזנות כמה פעמים ביום, לצד פעילות גופנית מתונה כמו שחייה והליכה מהירה.
בתוך שנה וחודשיים היא השילה 52 קילו ממשקלה וירדה עשר מידות במכנסיים. "תמיד הרגשתי חריגה בכל מקום, ופתאום אחרי הניתוח התחלתי להיות כמו כולם ולהרגיש נוח עם עצמי", היא אומרת בסיפוק.
עם אילו קשיים נאלצת להתמודד בתהליך?
"הקושי העיקרי אחרי הניתוח היה לראות את האנשים שמסביבי אוכלים, ולהשלים עם העובדה שאני כמעט ולא יכולה לאכול משום שהקיבה שלי הצטמקה ולא מצליחה להכיל כמויות כמו פעם".
ראובן החלה להקפיד על תזונה מבוקרת ועם הזמן החזירה לעצמה את היכולת לשלוט באוכל ולא להיכנע לו. "לא פשוט להתמודד עם כל הפיתויים הטעימים שמסביב", היא מודה. "לכן חשוב להקפיד על עבודה עצמית ולאכול על פי הצורך ולא על פי החשק. עד היום אני נהנית מכך שבאירועים חברתיים אני לא נכנעת לעומס שיש על השולחן ואוכלת רק כמה שאני צריכה ויכולה ולא מעבר לזה".
האם הירידה במשקל הקלה את מצבך הבריאותי?
"ללא ספק, הירידה במשקל בשילוב הטיפול הנכון מקלים את הכאבים ומאפשרים לי לעשות דברים שלא הצלחתי לעשות בעבר או שנמנעתי מהם כי התביישתי. בין היתר לרכוב על אופניים, ללכת למכון הכושר ולעשות פעילויות עם הילדים מחוץ לבית".
"חזרה לי האהבה לחיים"
במשקל 89 קילו חזר לראובן החשק לחיים, ואיתו גם הרצון להיחשף בפני הסביבה ולקבל מחמאות על הגזרה החדשה. היא החלה לרקוד, לבלות וליהנות באירועים חברתיים מבלי להרגיש רגשות אשם על מראיה החיצוני.
"חזרתי לאהוב את החיים והתחלתי להיות פעילה ונמרצת. היום אני נהנית להתלבש ולקנות בגדים שיחמיאו לי, ולא את השקים השחורים שלבשתי בעבר ועזרו לי להסתתר מהעולם".
ראובן מדגישה כי מסע ההרזיה שאליו יצאה לפני 14 חודשים טרם הגיע לסיומו. "הצבתי לעצמי משקל יעד של 75 קילו, ועד אז אני ממשיכה לשמור על אותה שגרה אכילה", היא אומרת. "עם זאת, אני לא מונעת מעצמי אף מאכל ומקפידה להשאיר את המאפים והמתוקים לסוף השבוע.
"זה תהליך ארוך אבל אני נהנית לעבור אותו, וגאה בכך שאני מצליחה לעשות אותו בעצמי. בסופו של דבר, מעבר לירידה במשקל הייתה לתהליך מטרה נוספת, והיא לשנות את צורת החשיבה שלי ולא לאפשר לאוכל לנהל לי את סדר היום".
האם את מקבלת תמיכה מהקרובים אלייך?
"בוודאי, המשפחה שלי תומכת בי לגמרי ומפרגנת בלי סוף. אמא שלי חששה מעט לפני הניתוח, אבל זה עבר לה מהר מאוד והיא שמחה על הצעד שבחרתי לעשות. גם מערכת היחסים עם בן זוגי הפכה להיות מופלאה מאז שרזיתי. הם הבינו שהניתוח יגרום לי להיות מאושרת והלכו איתי לאורך כל הדרך.
"בן הזוג שלי כל כך תומך בתהליך, שמאז הניתוח הוא אוכל את האוכל שאני לא מצליחה לסיים. אנחנו צוחקים על זה שכל הקילוגרמים שהורדתי עוברים אליו עכשיו".
עצות הדיאטה של לימור
- להניח את הרחמים העצמיים בצד ולא לשקוע בהם.
- לאכול ארוחות קטנות מספר פעמים ביום גם אם לא רעבים במיוחד, כדי לחוש שובע ולא להגיע למצב של רעב בלתי נשלט.
- לא להישאר ליד השולחן כשמרגישים שבעים, אלא לקום ולמצוא פעולות שימנעו אכילה מתוך שעמום או חשק סתמי.
- לנסות להתחבר כל הזמן לתחושות שלנו כאנשים שמנים, להבין כמה היה לנו רע באותה תקופה ומה עלינו לעשות כדי לא לחזור אליה.
לפנייה לכתב/ת 
