"ג'ני ומועדון החתולים": חתולה יוצאת מהשק
מביתה החמים והנעים, מביטה ג'ני בחבורת חתולים מגניבים שהיא ממש רוצה להצטרף אליהם. אבל איך הופכים לחלק מקבוצה כשאתה חתול מאוד ביישן? ספר ילדים חדש
- "בגינה" עם שאול טרשניחובסקי
- "קפטן תחתונים " קורע מצחוק
- עינת ויצמן יורדת מהעקבים
אוריל, סופרת אמריקנית אהודה, עבדה במשך שנים בספרייה הציבורית המפורסמת של ניו-יורק והקימה במקביל הוצאת ספרים קטנה משלה. את הרפתקאותיה של ג'ני לינסקי החלה לכתוב ב-1944 ומאז הפכו ג'ני וחבריה לאורחים אהובים ורצויים בספריות ילדים רבות ושונות ברחבי העולם כולו.
בספר "ג'ני ומועדון החתולים", שמיועד לקוראים בני חמש עד עשר, מקובצים חמישה מן הסיפורים המוקדמים אשר כתבה אוריל על החתולה הקטנה והביישנית, ולמרות שהם עובדים מצוין בתור ספר אחד שלם, ניתן בהחלט לקרוא כל אחד מהם גם כסיפור נפרד בפני עצמו. הפרקים השונים שבספר מתארים את הצטרפותה של ג'ני למועדון החתולים היוקרתי, את המסיבה הראשונה בה השתתפה ג'ני בחייה, את היום בו איבדה את הצעיף האדום שלה, את השתלשלות האירועים שהובילו לאימוץ דמקה ואדוארד - אחיה החדשים - ועוד סיפור אחד אחרון על ההצטרפות של האחים החדשים למועדון החתולים.
חתולים לא נובחים בירוק
בכל אחד מן הסיפורים הללו עומדים בפני ג'ני אתגרים לא פשוטים. מכיוון שהחתולה הקטנה הנה ביישנית כל כך, היא מהססת זמן רב לפני שבכלל מעזה לנסות להתקבל למועדון החתולים עליו היא משקיפה מדי לילה. אחד הכללים החשובים במועדון הוא שכל חתול או חתולה המצטרפים אליו, צריכים להיות בעלי כישרון מיוחד כלשהו וג'ני משוכנעת כי אין לה כישרון כזה. לפני שהיא מצטרפת לחבורה, היא חייבת לגלות את יכולותיה.
בסופו של דבר, כפי שמעיד שמו של הספר, היא מגלה את הכישרון הייחודי שלה ומפגינה אומץ ונחישות אל מול הבעיות השונות והמשונות שהיא וחבריה נתקלים בהם במהלך השיטוטים שלהם ברחובות ניו-יורק. האומץ שמפגינה ג'ני אינו קשור בהכרח למעשי גבורה במובנם המקובל, אלא לתעוזה הדרושה בכדי להשתלב בסיטואציה חברתית לא מוכרת או מפחידה במיוחד. בין אם מדובר באומץ לרקוד את ריקוד המלחים שלימד אותה קפטן טינקר - או באומץ לומר לאחיה המאומץ את האמת על שיר שכתב, מתגברת ג'ני על הפחד ובוחרת ליהנות מן החיים ולעזור לסובבים אותה, אך לא פחות חשוב מכך, לעזור גם לעצמה.
את עולמה של ג'ני וחבריה הססגוניים יצרה אוריל ברצינות נעימה ומזמינה. במהלך הסיפורים, נתקלת ג'ני בחתולים שונים מאוד זה מזה. היא מבלה עם פיקלז החתול הכבאי האמיץ, ועם פלוריו המקושט עד השעות הקטנות של הלילה. היא יוצאת למסע קניות מסובך עם מאדאם באטרפליי המעודנת, משוחחת עם התאומים רומולוס ורמוס הידידותיים ואפילו גורמת לקפטן טינקר לאמץ לביתם המשותף שני אחים חתולים הזקוקים לבית חם.
ציור נאמן למציאות
איוריה הנהדרים של אוריל מוסיפים רובד נוסף וחשוב להיכרות המשמחת עם חבורת החתולים המעניינת. באיורים העדינים בשחור, לבן, אדום וצהוב - מוצגים החתולים השונים בשמותיהם בכדי שנוכל להכיר כל אחד ואחד מהם באופן אישי. כמו כן, לצד חלק מן האיורים מופיעים טקסטים קטנים ומצחיקים שמספקים מידע חשוב לגבי ההתרחשויות השונות שבספר וכן לגבי הכללים וההתנהלות במועדון החתולים. האיורים של אוריל אינם מתקתקים או חמודים מדי, ואחרי קריאה בהקדמה שכתבה לספר, שם היא מתארת כיצד רבים מן הפרטים שבו מבוססים על מועדון חתולים אמיתי שהתכנס מתחת לחלון ביתה, ניתן אפילו לנחש ולומר כי הם מנסים, ברמה מסוימת, להישאר "נאמנים למציאות”.באמצעות הסיפור של ג'ני, בנתה הסופרת עולם שלם העשוי כולו קהילות של חתולים ובעלי חתולים אשר נענים לחוקים החברתיים של העולם שלנו. כך הופכות ההתמודדיות של ג'ני להתמודדיות שכמעט כל ילד או ילדה (וגם כל מבוגר או מבוגרת) מכירים היטב. בין אם מדובר באומץ לרקוד במסיבה או בהתמודדות עם רגשות של קנאה כלפי אחים או אחיות צעירים - נוגעת אוריל בסוגיות רבות אשר קשורות להתבגרות ולעצמאות, בעדינות ובדיוק מעוררי מחשבה.
האינטראקציות החברתיות שמוצגים בעלילות השונות, לצד הדגש ששמה אוריל על זכותה של ג'ני להיות נאמנה לעצמה ולאמץ גם את הפחדים והחששות שהיא חווה, הופכים את הספר למיוחד במינו. לאורך הקריאה נגלה כי ג'ני זוכה להערכה ולקבלה לאו דווקא בגלל הכישרונות המיוחדים שלה או הוותרנות והסבלנות שהיא מפגינה, אלא בזכות ההחלטה לנסות להיות הגרסה האמתית ביותר של עצמה - או כפי שאומר לה יושב ראש מועדון החתולים "אנחנו חולקים לך כבוד מהסיבה הזאת: אף על פי שאת קטנה ובישנית, את תמיד עושה את המיטב שביכולתך".
"ג'ני ומועדון החתולים". כתבה ואיירה: אסתר אוריל. הוצאת אוקיינוס בשיתוף עם מודן. 159 עמ'.
לפנייה לכתב/ת 
