פסטיבל ג'אז החורף באילת: מדריך למשתמש

גיטרה שהיא פסנתר

אחת לכמה שנים הוא קופץ לביקור בישראל ומצליח בכל פעם מחדש להעיף את הגג. סטנלי ג'ורדן, הוא לא רק גיטריסט פנומנלי אלא תופעת טבע יוצאת דופן. יש לא מעט מוזיקאים נפלאים בעולם, רק על מתי-מעט אפשר לומר שהמציאו שפה משלהם, כזו שלא דומה לשום דבר אחר, כזו שאי אפשר שלא לזהות וקשה מאד לחקות. ג'ורדן הוא ללא ספק אחד מהם.

אפשר לכנות את מרכיבי הסגנון שלו בשמות כמו "טאפינג" או להתפייט ולומר שהגיטרה תחת אצבעותיו הופכת לווריאציה של פסנתר, אבל עדיף פשוט לרכוש כרטיס, להתרווח בכיסא ופשוט להתמסר. צניחה חופשית לעולם חפשי ומשוחרר שכדאי לגלות או לחזור ולבקר בו. לסקרנים שמוכנים לשחרר אחיזה מקונבנציות.

לשלב את הבלתי משתלב

גם חובבי הג'אז הטהור לא ישארו אדישים לחצוצרה של אריק טרופז. אולי אלה הזהויות שחיות בתוכו בערבוביה שהובילו אותו אל תוך מרחב אקלקטי, פיוז'ן מפתיע של צלילים וסגנונות שחיים בשלום מפרה זה עם זה. אולי זה פשוט הרצון להוכיח שהכל אפשרי, שהגבולות פתוחים, שסגנונות מוזיקליים משולבים, הם הצעה להרחבת המנעד.

על אף הנטייה המוזרה של כותבי טורים ומבקרי מוזיקה להשוות אותו למיילס דייוויס, אם יש נקודת חיבור בין השניים היא בעיקר הגרוב. טרופז לא מפחד לשלב את "הבלתי משתלב" ויש משהו מעורר אמפתיה ביכולתם של יוצרים לא לקחת את עצמם ברצינות יתרה ולפנות את המקום המרכזי ליצירה הרפתקנית. דיסטורשנים ושאנסונים צרפתיים, מוזיקה קלאסית והיפ-פופ שעבר עיבוד גנטי, מוזיקת עולם, רוק וסטנדרטים חיים בכפיפה ויוצרים קול מגובש של הרכב שיודע מה הוא עושה.

חיוך, פרובוקציה, הפתעה

ג'קי טרסון גורם לפסנתר לחייך. הנגינה שלו מרחפת, קלילה, בלתי מתאמצת ואי אפשר שלא להתמסר לה. "ג'אז היא מוזיקה רצינית שצריך לחגוג אם רוצים לְרַצוֹת אותה", הוא אומר - והקונצרטים שלו, בהתאם, הם חגיגה. עיבודים מחויכים, מקצבים פרובוקטיביים, קומפוזיציות מורכבות וגמישות מפתיעה הם סימני ההיכר שלו ובזכותם, זכה להערכה משני צדי האוקיינוס.

טרסון נע בין פריז לניו יורק ושתי הערים מקופלות בכתב היד המוזיקלי האקלקטי שלו. בין סוני רולינס, ניו אורלינס סאונד, ג'אז-פאנק ווריאציות ללהיטי פופ, טרסון לא מפסיק להפתיע. בקונצרט הנוכחי יש להניח שהטריו יבצע קטעים בעיקר מתוך Gouache, אלבומו האחרון שהקליט ביוניברסל והופץ בצרפת בקיץ.  

צ'לו חשוף ותופים

שנתיים אחרי שכבשה באופן רשמי גם את הפרונט של הבמה, הצ'לנית והזמרת מאיה בלזיצמן מגיעה לפסטיבל החורף בים האדום עם ערב של דואט מינימליסטי בינה לבין המתופף מתן אפרת. אם להסתמך על מופעים קודמים של הצמד, זה הולך להיות ערב חם של חומרים אינסטרומנטליים מקוריים וגרסאות כיסוי שיצאו לטיול והפכו את הדרך להרפתקה.

השילוב בין השניים הוא חוויה מתמשכת של גילויים בזכות הפרשנות המקורית שמשכיחה לפרקים את המקורות. רוקנרול ישראלי של שנות ה-90', מלודיה תיאטרלית, Mellowness מתרפק והרבה מעוף. זה הרכב חשוף מקורי ומסקרן שאם באורח פלא לא הצלחתם להיתקל בו עד היום, כדאי לא לפספס.

ברזיל - ישראל - ברזיל

הפסנתרן בנג'מין טאובקין נע בין מדינות וסגנונות אבל מגרש המשחקים הטבעי שלו הוא ברזיל. בפסטיבל יארח טאובקין את בנו, ז'ואו טאובקין - וגם חברים ישראלים כמו נגן כלי הנשיפה אמיר שהסר, הפרקשניסט איתמר דוארי, ונגן העוד עמוס הופמן.

אימפרוביזציות, ספונטאניות וחדשנות הם שם המשחק ומה שהופך את המפגשים עם מוזיקאים כמו טאובקין למסקרנים במיוחד. על פי מיטב המסורת גם המפגש הנוכחי בין טאובקין לבין הנגנים שלצדו והקהל, יהיה תן וקח מוזיקלי רב תרבותי וחד פעמי.