חילונים, שווה להקים קבוצת רכישה ולהצביע ש"ס

אבו סנאן, כפר בגליל. מכירים? על כביש עכו-כרמיאל, בצד שמאל כשבאים מעכו. האמת, למה שתכירו? אין אטרקציות, אין שוק מפתה, אין צימרים פסטורליים או כנאפה מהוללת. רק 14 אלף תושבים בערך, נוצרים ודרוזים וצ'רקסים ומוסלמים, דירוג 3 מתוך 10 במדד החוסן הכלכלי, שכר ממוצע שמגרד בקושי את שכר המינימום, אבטלה גבוהה יחסית ואחוז הזכאים לבגרות נמוך עד כאב. לקינוח, קבלו ביוב שוצף ברחובות מדי פעם. במלחמת שלום הגליל האחרונה חטפו גם הם טילים, כמו כולם.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet  

בתחילת החודש רגש הכפר: ש"ס ומנהיגיה קיימו אסיפת בחירות, 1,000 גברים התייצבו ורבים נשבעו שוב אמונים לאריה דרעי. לא, הם לא נהיו פתאום ספרדים שומרי תורה. רבים מהם בכלל יוצאי צבא שמקיימים (באופן חד צדדי) את ברית הדמים בין יהודים לדרוזים במקום להיהרג באוהלה של תורה.

כנס ש"ס באבו סנאן(צילום: גיל נחושתן, "ידיעות אחרונות")

(צילום: גיל נחושתן, "ידיעות אחרונות")

(צילום: גיל נחושתן, "ידיעות אחרונות")

הם באו מפני שאין דבר מצליח כמו ההצלחה, והם זקוקים להצלחה, וש"ס היא סמל של הצלחה, ואם תראו איך זה עובד אולי תרצו ללמוד מהם משהו על משמעותן של בחירות, מהי דמוקרטיה ומהם האינטרסים שלהגנתם היא מיועדת.

הברית ההזויה ביותר בימי הפוליטיקה הישראלית

לפני כמעט 30 שנה היה אריה דרעי, אז בן 27, למנכ"ל הצעיר ביותר בתולדות משרד הפנים. הוא זיהה כמעט מיד את האפליה התקציבית המתמשכת שממשלות ישראל לדורותיהן הנהיגו כלפי רשויות מקומיות ערביות, והוא היה הראשון שפעל באופן שיטתי לתיקונה. על הדרך, הגה גם רעיון כזה: מכיוון שש"ס פועלת לשימור ערכים דתיים מסורתיים, ומכיוון שש"ס הצליחה לשפר מעט את תזרים המזומנים של מועצות מוכות עוני, אבטלה והעדר תשתיות, צריך לפנות לנכבדי הכפרים הללו ולשכנעם להצביע ש"ס. עניין של אינטרס משותף. נו, וזה עבד? תתפלאו.

כל עוד אריה דרעי עמד בראש התנועה הוא היה יכול לזקוף לזכותו את הברית ההזויה ביותר בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית. אחר כך, כשנבעט מן השלטון, לא היה מי שישמר את הברית כמוהו, אבל הזיכרון של האיש הטוב והמיטיב ממשרד הפנים, זיכרון שיש בו סוג של תקווה לפחות לסתימת הביוב, עדיין קיים: מאחורי 1,000 הגברים שהתייצבו לאספה עומדות לפחות 1,000 נשים שלא התייצבו, ואבו סנאן אינו הכפר היחיד שבו זוכרים לדרעי חסד נעורים, והעיקר, מבקשים להצביע למפלגה שהישגיה בשיפור כלשהו בחייהם הם הישגים מוכחים.

בתולדות היחסים הפוליטיים בין בוחרים לבין נבחרים, ש"ס היא המפלגה שעשתה הכי הרבה למען אלה שהצביעו בשבילה. ש"ס פעלה ללא לאות לקידום האינטרסים של נאמניה, בהם דיור בר השגה, חינוך דיפרנציאלי ומקסום זכויות חברתיות. לא לכולם, כמובן. רק למצביעיה. לכן היא "סקטוריאלית" ולכן אפשר לבוז לה ממרומי השאיפה לנאורות ולקדמה.

אבל גם אם הבוז מוצדק מאוד, כדאי לפחות פעם אחת בחייו של בוחר לחשוב על האופציה הזאת: מפלגה שבאמת מצליחה לספק את הסחורה שלגביה התחייבה לפני הבחירות, או לפחות חלקים גדולים מן הסחורה. מפלגה שלא נתנה לקצץ בתקציבי נאמניה, שניצלה כל פרצה בכל חוק שהוא כדי להיטיב עמם, שנשכבה על הגדר עבורם. כולנו צריכים אחת כזאת, לא?

גם אם כן, בדיוק כאן טמונה הבעיה. יחסי התן-וקח שש"ס מקיימת עם מצביעיה תלויים בהזדהותם עם סקטור מסוים ומובחן. יהודים עולי אתיופיה, ערבים שמרנים, האלקטורט הרגיל: כולם מובחנים ומתויגים, ורק מי שיהיה מובחן ומתויג כך יוכל לזכות בטוב שהמפלגה תרעיף בשבתה בשלטון.

לא, אין טעם להצביע הצבעת יחיד לש"ס. צריך להתארגן כבלוק: להערכתי, מ-5,000 קולות ומעלה של בעלי אינטרס מובחן שאינו מתנגש עם אלה של ש"ס, ואתם בתוך המשחק: כמו קבוצת רכישה, כמו כרטיס מועדון.

במדדים של הצלחה, זה כדאי: עד כדי כך ששווה להשתעשע ברעיון להקים קבוצה חילונית שתצביע ש"ס כדי שגם לה יבנו עיר חדשה ובת-השגה. אמת, נתניהו אמר שש"ס לא תקבל את משרד השיכון בקדנציה הבאה, אבל: היי! הוא אמר כבר כל כך הרבה דברים, ממחשב לכל ילד ועד שתי מדינות לשני עמים. אז הוא אמר, ואפילו האמירה הזאת אינה מעיבה על רקורד ההצלחה המוכח של המפלגה הלא-דמוקרטית הזאת, שכל ייעודה הוא להביא לכינונה של מדינת הלכה. אבל עד שזה יקרה, למה לא ליהנות ממה שהיא מציעה בינתיים לבוחרים שלה? תנו לגברים של אבו סנאן להראות לכם את הדרך.