אל תתנו לנשאים למות מבושה

אתמול הגיע למרפאת האיידס שלנו נשא חדש של נגיף ה-HIV, צעיר כבן 24 שנים. בקורס למסירת בשורה מרה אני מלמד את הסטודנטים שלי שאם לא נתנפל על המטופל שרק קיבל את הבשורה ישר עם מילות ההרגעה הרגילות (היום זו מחלה כרונית, ניתן לחיות אתה בשלום וכדומה) נוכל לדעת מה באמת מטריד את המטופל. ואכן, מקץ שתי דקות של שתיקה מביכה השאלה הראשונה ששאל אותי הבחור הייתה: "ד"ר, אני אהיה חייב לספר לרופאים אחרים שמטפלים בי?"

אם עד לפני כעשור השאלות העיקריות היו: "אני אחיה?", "יכאב לי?", "האם יהיו תרופות שיאריכו את חיי?" - כיום מוטרדים רוב החולים יותר מהסטיגמה החברתית ופחות מהבעיות הרפואיות הקשורות בנשאות ה-HIV, ולא בכדי. מחקר שפורסם לפני כמה שבועות בכנס החברה הישראלית לרפואת איידס הראה כי אחוז ניכר מסטודנטים לרפואה סבורים שכשהם יהיו רופאים, יהיה מותר להם לא לטפל בנשאים. חלק מהם אף סברו שאין להרשות לנשאי HIV לקיים יחסי מין, להינשא ואפילו להביא ילדים. כאשר פורסמו ממצאי מחקר זה, נרשמה תדהמה בקרב הקוראים משום שהמחקר נערך בקרב סטודנטים לרפואה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ישראל מתייבשת. בפקק / אבי שושן

ומה עם צדק משפחתי? / אירית רוזנבלום

אני חושב שהעובדה שמדובר בסטודנטים לרפואה רלוונטית פחות משום שמדובר בסטודנטים בשנים ה"טרום קליניות", כלומר בשלב שבו הם לומדים מתמטיקה, פיזיקה וכימיה ופחות וירולוגיה ובריאות הציבור. אני חושב שהממצא המדאיג הוא שדעות אלו משקפות את עמדותיה של החברה הישראלית, וסטודנטים אלו הם חלק מהחברה הישראלית שאינה מקבלת את האחר (מהגר העבודה כי יש לו שחפת, הומוסקסואל כי יש לו איידס ועוד).

כתוצאה מעמדות אלו, מסרבים רופאים רבים, ובעיקר רופאי שיניים ומנתחים, לטפל בנשאים. התוצאה היא שנשאים רבים נמנעים מלדווח על נשאות הנגיף לרופאים המטפלים בהם. הצורך בדיווח אינו נובע בשום פנים ואופן מהצורך להגן על איש הצוות הרפואי המטפל. לשם כך נוצרו כבר לפני יותר מ-20 שנה הנחיות כלליות שנועדו לארגן את צורת העבודה של המטפלים כדי למנוע מהם הדבקה במחלות מידבקות בכלל ובהן HIV.

הצורך לדווח נועד דווקא להגן על המטופל. למשל, כדי למנוע תוצאות הרסניות כתוצאה מקבלת טיפול שעלול להיות בקשרי גומלין שליליים עם תרופות נגד HIV שמקבל החולה. הדיווח המוקדם נועד גם למנוע בדיקות מיותרות כאשר לחולה יש מצב שברור שהוא קשור לנשאות הנגיף, וכדי לעשות אבחנות נכונות ומצילות חיים כאשר החולה סובל ממחלה הקשורה לנשאות הנגיף. אין ספק כי עפרה חזה הייתה חיה ושרה כיום לו הייתה מדווחת בזמן על מצבה לרופאים שטיפלו בה.

כדי להתגבר על מצב זה שבו חולים פוחדים לדווח לרופאים שלהם (כמו גם למשפחתם ולחבריהם), החברה הישראלית לרפואת איידס שהוקמה לפני כשש שנים והוועד למלחמה באיידס שמו להם למטרה להילחם בסטיגמה. כדי שאיש לא יתבייש במחלתו ובוודאי כדי שלא יימנע מלדווח על מצבו לרופא מטפל. אני חייב לציין שאפילו היו לנו כמה הצלחות בתחום זה.

זו אינה הרפואה שלימדו אותי

הוועדה האתית של ההסתדרות הרפואית (הר"י) עלולה להוריד לטמיון את כל המאמצים שהשקענו במיגור הסטיגמה. על-פי דיווח הבוקר, דנה הוועדה האתית בראשות פרופסור אבינועם רכס בסייגים לפיהם יכול רופא שלא לטפל בנשא HIV. אחר כך הבהירה ההסתדרות הרפואית שניהלה בסך הכול דיון "פילוסופי", אבל האמת היא שדי בכך להכשיר את השרץ ולמנוע טיפול נאות בנשאים.

כאדם וכרופא אני דוחה בשאט נפש אפילו את ההרהור על כך שיהיה מצב שבו רופא לא יטפל באדם משום שהוא נושא נגיף או חיידק כזה או אחר. כאיש מקצוע, הכי קל לי ליפול במלכודת של "איידס לא מידבק", אף שזו האמת. אבל אפילו אם יש סיכוי לרופא להידבק, האם אותו פרופסור רכס היה נותן אישור לרופא בצה"ל שלא להגיע לפצועים בשדה הקרב כיוון שהוא עלול להיהרג? האם אותו פרופסור רכס היה נותן אישור לרופא מוטס שלא להגיע לחילוץ פצועים בוואדי משום שהמסוק עלול להתרסק? וכבר וקרו דברים מעולם. מעולם לא נשמע עד היום מקרה שבו "הרשתה" ההסתדרות הרפואית לרופא שלא לטפל באדם בגלל סכנה לרופא. אז מה קרה עכשיו? זו אינה הרפואה שלימדו אותי בבית הספר לרפואה ולא ההתנהגות האנושית שאותה ינקתי מהמנטורים שלי במהלך חיי כרופא.

רופאים וההסתדרות הרפואית צריכים להוביל ולהנהיג דעת קהל נגד הסטיגמה, ולא להיכנע לכמה רופאים בעלי כוח. כך זה בכל העולם, וכך חייב להיות גם בישראל. אבל אולי קצת קשה לדרוש את זה במדינה שבה הדעה הקדומה והסטיגמה הן חזות הכול?

יום עצוב לי כרופא וכאדם.

ד"ר איציק לוי, מנהל שירות האיידס, המרכז הרפואי שיבא  

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il