חיים בעלטה: מי אחראי על תאורת הרחוב?

הסערה שפוקדת אותנו גרמה השבוע ללא מעט נזקים ברחובות, בין היתר להתמוטטות עמודי תאורה. אבל מה קורה כאשר יש מתחמים שלמים של בתים משותפים הכוללים "רחובות פרטיים" שבהם אין בכלל עמודי תאורה? מצב כזה מקשה על הדיירים לצאת מחוץ לבתיהם בשעות החשיכה, ונשאלת השאלה מי אחראי על התאורה במתחם - העירייה או הקבלן שהקים את הבתים המשותפים במקום, וכיצד ניתן לטפל בבעיה.

כתבות נוספות במדור שכנים שכנים :

• עוד לא בנו מדרכות בשכונה? דרשו הנחה בארנונה
• בית הקפה מרעיש לכם מתחת לחלון? יש פתרונות
• האם מותר לגרש מטרידים מחדר המדרגות?
  

לא מעט רשויות מקומיות, בשיתוף עם קבלנים ויזמים, מגדירות שכונות, סמטאות ומשעולים בתור "בית משותף" ואת המרחב במתחמים אלה בתור "רכוש משותף" של הדיירים. זאת אף שמדובר במתחם שיכול לכלול אפילו למעלה מ-10 בתים משותפים. קיימים גם מתחמים שבהם נסללו "כבישים פרטיים", כמו לדוגמא בבתי מלון או בבתי חולים.

בסמכותה של הרשות המקומית לקבוע היכן יהיו בתחומה רחובות ומאיזה סוג. היא גם אחראית על סלילת הרחובות, החל משלב התכנון וכלה בגמר הביצוע והסדרת הנגישות לרחוב, התאורה והנוי. סמכויותיה וחובותיה של הרשות המקומית בעניין זה מפורטות בפקודת העיריות, אשר אף מורה כי על הרשות המקומית למנוע ולהסיר מכשולים ברחובות שבתחומה.

אז מהו רחוב?

פקודת הפרשנות מגדירה כי בכלל רחוב נמצאים כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או להולכי רגל, כיכר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו.

יוצא מכך, שעל הרשות המקומית החובה לפקח ולהסיר מכשולים גם מרחובות "פרטיים", ככל שהם מיועדים לשימוש הציבור הכללי ולא לציבור מסוים ומצומצם. מאידך, פקודת העיריות המטילה על הרשות המקומית את האחריות לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב - מסייגת אחריות זו לרחוב "שאינו רכוש הפרט". מכאן, שאין חובה לרשות הציבורית להתקין תאורה ברחוב פרטי - גם אם הוא משמש את הציבור הרחב.

יתרה מכך, גם בתחום הסדרת התאורה במרחב הציבורי (ברחוב הרגיל), מקבלים בדרך כלל בתי המשפט את עמדת הרשות המקומית, לפיה היא זו שתחליט - בהתאם לסדרי הקדימות אותם קבעה ובהתאם לתקציב העומד לרשותה - היכן להציב תאורה והיכן לא.

בלשון בית המשפט, העירייה אינה חייבת לדאוג לכך שכל פינה וכל מתחם ברחוב ובמדרכה יהיו מוארים. יוצא מכך, שגם אם הרחוב אינו רכוש פרטי אלא רחוב רגיל - עדיין קיימת לרשות המקומית הזכות והחובה לשקול כראוי אם להציב ברחוב זה תאורה, על פי סדרי העדיפות שקבעה.

יחד עם זאת, אין באפשרות העירייה לפטור אותה מהאחריות לנזקים שעלולים להתרחש ממכשולים הנמצאים במרחב הציבורי, גם אם מדובר ברחוב שהוא רכוש פרטי הפתוח לשימושו של הציבור הרחב.

להקדים תרופה למכה

בתי המשפט נדרשים מפעם לפעם להכריע אודות חובתה או חבותה של הרשות המקומית, במקרה שבו אדם מעד ברחוב עקב תאורה חלשה. זאת כאשר עולה טענה של הרשות כי הכביש הוא רכוש פרטי.

במקרים כאלה בוחן בית המשפט את התייחסותה השוטפת של הרשות המקומית לאותו רחוב ובוחן אם הרשות המקומית היא זו שמנקה את הרחוב ומטפלת בגינות סביבו, ואם היא זו שסללה את הרחוב ופועלת לשמירתו ולתחזוקתו ומתקנת תקלות בו. כמו כן, נבחנת השאלה מה רמת "הבעלות" של הדיירים על הרחוב - והאם יכולים הם לקבל החלטה על סגירתו, לדוגמא.

חשוב לציין שככל שמדובר בשטח פרטי (רחוב פרטי), מומלץ לדיירים שלא לסמוך על הרשות המקומית או לחכות לפסיקת בית המשפט - אלא לבדוק כראוי בבעלות מי הרחוב (פרטי או ציבורי). זאת על מנת שלא ייווצר מצב שבו אדם שייפגע ברחוב יגיש תביעה נגד הרשות המקומית, אך גם נגד בעלי הדירות בבית המשותף שלא דאגו לתאורה בשטח הנמצא בבעלותם.

לפיכך, כדאי במצבים מסוג זה לערב את נציגות הבית ואת בעלי הדירות, לא רק לצורך הפעלת לחץ על הרשות המקומית להתקנת תאורה - אלא קודם כל על מנת לבחון את אחריותם ואת חבותם לאותו רחוב וכיצד מקדימים הם תרופה למכה.

המידע הראשוני לידיעה הגיע באמצעות הדואר האדום