הבלתי מתורגמים: הספרים הכי פוליטיים

אז למי שמתעניין במסגרת שבזכותה קיימות הבחירות, והרעיון הדמוקרטי שמאחוריהן, הכותר עב-הכרס הזה מציע פורטרט היסטורי רחב-יריעה של הפילוסופיה הפוליטית המערבית, "מהרודטוס ועד לימינו". למה הרודטוס? כי ההיסטוריון היווני הקלאסי היה זה שהדגיש את ההבדל בין הפוליס של יוון העתיקה לבין ממלכת פרס היריבה - אלה אזרחים השולטים על עצמם ואלה נתינים, שגם אם נהנים מממשל יעיל הם כפופים למרות המלך. שתי הגישות מייצגות בעיני המחבר, מרצה לפילסופיה פוליטית באוניברסיטת פרינסטון, דפוסים מקבילים שמאפיינים את כל התפתחות החשיבה הפוליטית במערב ומקבלים ביטויים שונים אצל הוגים שונים.

On Politics, Allan J. Ryan, , 2012, 1152 pp

המלוכלך: Anything for a vote

כמו שראינו ובטח עוד נראה בתשדירים, ביקורת על יריבים פוליטיים היא חלק מהותי בכל מערכת בחירות. מפלגות השמאל והמרכז תוקפות את נתניהו, שתוקף את בנט וב-1996 אף זכה עם הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". אבל גם כשמדברים על "מתקפה חריפה" או על אסטרטגיית בחירות "אגרסיבית", אין מה להשוות לימים שלפני עידן הפוליטקלי קורקט.

בחירות מלוכלכות. לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט

גם כאן יש סקירה של כל מערכת בחירות אמריקנית, אבל הפעם על פי מיטב ההשמצות וההשתלחויות שהן כללו. ב-1836 כתב הגנרל והגיבור העממי, דיוויד קרוקט, שהמועמד לנשיאות מרטין ואן ביורן "מתעטף במחוך כמו נשות העיר, ואם אפשר לובש אותו הדוק יותר מהן". ואן ביורן זכה בבחירות. יותר ממאה אחר כך אמר מי שהיה נשיא בעצמו, הארי טרומן, על ניקסון הרפובליקני שהוא "שקרן עלוב שמעולם לא דיבר אמת בחייו", וסיכם בפשטות: "מי שיצביע לו יילך לגיהינום". כך מי שמשוכנע שהמשחק הפוליטי נעשה מלוכלך וחסר מעצורים עם הזמן, יכול למצוא בספר הזה מקור לנחמה.

Anything for a Vote: Dirty Tricks, Cheap Shots, and October Surprises, Quirk Books, 2007 - 304 pp

האישי: Ten Letters

זהו ספר מקורי למדי שנותן משמעות מפתיעה למושג "קשר עם הבוחר". ביומו השני בתפקיד הורה אובמה להעביר אליו כל יום עשרה מכתבים אקראיים מאזרחים והשיב להם ("ערכת שיעורי בית", לדבריו). הקשר הבלתי אמצעי אפשר לו לקבל תמונה מהימנה של חיי המדינה שאותה הוא מנהל, וגם לתבל את נאומיו בסיפורים אישיים. המנהג היה מקובל מאוד גם בקרב נשיאים קודמים, אבל הספר הזה מתחקה דווקא אחר השולחים, ודרך הסיפור של עשרה מהם מציג את הקשיים הכלכליים ואי הוודאות עמה מתמודדת אמריקה מאז תחילת המשבר.

Ten Letters, Eli Saslow, 2012, 288 pp

הקמפיינר: From George Washington to George Bush

כדי להיות בקשר עם הציבור, צריך קודם כל להיבחר על ידו, והדרך לכך עוברת בקמפיין. הספר הזה מציע סקירה שיטתית של כל מערכות הבחירות בארצות הברית עד 2004, ודרך האנקדוטות, ההשמצות והסיסמאות המפורסמות, הוא מתאר את השינויים שחלו במוסד הבחירות האמריקני. כך למשל הנשיא האמריקני הראשון, ג'ורג' וושינגטון, כלל לא העמיד את עצמו לתפקיד אלא נבחר באופן אנונימי על ידי האלקטורים. בשנות ה-60 לעומת זאת, העימות הטלוויזיוני בין ריצ'רד ניקסון לג'ון קנדי שינה את פני ההתמודדות לעד, כאשר חזותו של ניקסון המזיע האפילה על דבריו. העימותים הטלוויזיוניים הפכו למסורת, וגם בבחירות האחרונות היה להם תפקיד מפתח. אצלנו, לעומת זאת, יחימוביץ' נאלצה להסתפק בדו-שיח עם וידאו של נתניהו בלבד.

Presidential Campaigns: From George Washington to George W. Bush, 2004, 480 pp

הוויזואלי: Presidential Campaign Posters

מערכות בחירות הן מקור ליצירתיות ופרנסה לא רק לאסטרטגים פוליטיים (שבדרך כלל אחראיים להשתלחויות הנזכרות), אלא גם למעצבים גרפים. תמונתו האדומה-כחולה של אובמה שהפכה לאייקון, מלמדת איזו השפעה עשויה להיות לכרזות במערכות בחירות, וגם מעבר להן. בספר הזה, שמלווה "200 שנות אמנות בחירות" ומוגדר כמושלם למכורים לפוליטיקה, יש מגוון כרזות על פי שנים והתמודדויות, והוא מספק הצצה לשינויים גם בתפיסה החזותית של הבחירות. כמו שמראה התמונה למטה - דיוקן מצודד של המנהיג על רקע הדגל לא תמיד היתה האפשרות היחידה.

אובמה בגרסת הפוסטר. אייקון מכונן

Presidential Campaign Posters: Two Hundred Years of Election Art, 2012

המופרע: Better Than Sex

עשרים שנה לאחר "פחד ותיעוב במערכת הבחירות 72'", הופיע ספר פוליטי נוסף של האנטר ס.תומפסון, אבי הניו-ג'ורנליזם ומי שחתום על "מסמכי הגונזו" (שהמפורסם שבהם הוא "פחד ותיעוב בלאס וגאס", שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות בתרגום אורי לוטן). 

"יותר טוב מסקס". ססגוניות וצבע בעונת הבחירות(עטיפת הספר)

הפעם תומפסון לא יוצא לשטח כפי שעשה בוועידת הבחירות הדמוקרטית שני עשורים קודם לכן, אך כהרגלו משלב בסגנונו הייחודי אמיתות ובדיון, תובנות על

 בוש וניקסון לצד פקסים שקיבל מאנשיו של קלינטון. יש המבקרים את איכות ולכידות המאמרים ביחס לשאר סדרת הגונזו, אך על הססגוניות והצבע שהוסיף תומפסון לסיקור הבחירות אין חולק.

בנוסף, תומפסון שוב מספר על הקמפיין הפוליטי המפורסם שלו עצמו, כשרץ לתפקיד השריף באספן, ומצעו כלל סעיפים כמו: "ההשקפה הכללית של משרד השריף תהיה שאף סם ששווה לצרוך לא יימכר בתשלום", או "הצעד הראשון שאעשה כשריף יהיה לשתול בחצר השריף אספקה כדי להעניש סוחרי סמים לא הגונים". שנאמר, עלה ירוק או עלה לניידת.

Better Than Sex: Confessions of a Political Junkie, 1995, 272 pp