כך הבנקים מפתים אותנו לקחת הלוואות

למה אנחנו מייצרים? למה יש לנו תעשיה בכלל? ומה תפקיד המערכת הפיננסית במערכת הזאת? שאלות טובות. במהלך ההיסטוריה של הכלכלה עלו תשובות רבות. אני חושב שרוב הכלכלנים של הזרם המרכזי חושבים שמערכת פיננסית טובה; בנקים ובורסה חיוניות לפעילות של ייצור וצריכה.

• לקריאת טורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
  

אבל לא כולם חושבים ככה. אציג כאן שתי דוגמאות שטוענות טענות הפוכות, אבל שתיהן מתנגדות לאנשי הפיינסים והבנקאות. נתחיל.

הכלכלנן בן המאה ה-19, תורסטן וובלן, חשב שבעקבות תקלה, אנשי פיננסים השתלטו על שוק הייצור. ההתחלה היתה מבטיחה. תמיד מתחיל את העסק יזם, איש תעשיה בנשמתו, מהנדס או ממציא והאיש הזה רוצה, בדרך כלל, לשפר את החיים של כולנו.

אבל אז, בשלב השני, משתלטים על העסק אנשי הפיננסים, ואלה פועלים בהגיון שונה; ההגיון הפיננסי מכוון אותם לפעול כדי להשיג כמה שיותר רווחים שנמדדים בכסף. הם לא מתעניינים בשיפור המדע, הטכנולוגיה או החברה.

וכך פועלת המערכת. בגלל האינטרס של אנשי הפיננסים ברווח, יש להם אינטרס שכל סחורה תיוצר בכמות שאינה מספיקה לשמש את הצרכים של בני האדם בחברה. כלומר, יש להם אינטרס לייצר מחסור מדומה בסחורות.

הנה, אם לא יהיו מספיק מטריות, ככה וובלן חושב, המחיר שלהן יעלה. לאנשי הפיננסים לא איכפת אבל שאנשים נרטבים וחולים. בעצם, הוא אומר, האנושות מסוגלת לייצר לעצמה, מבחינת הטכנולוגיה, הידע וחומרי הגלם, מספיק מטריות לכולם ובזול, אבל אז המחיר שלהם יהיה נמוך והמפעלים ירוויחו פחות.

הפתרון של ובלן הוא מתן השליטה בחברה למהנדסי הייצור, שיחליטו כמה לייצר וישרתו את הציבור. במקום דמוקרטיה, הוא מציע משטר של טכנוקרטיה (שלטון אנשי הטכנולוגיה והטכניקה; המהנדסים). בכך הוא היה אבי התנועה האוטופיסטית של הטכנוקרטים שפעלה בשנות השלושים בארצות הברית.

כתבתי עליהם פה:

• דמוקרטיה ללא פוליטיקה?! נפלאות הטכנוקרטיה
• עזבו אתכם מפוליטיקאים - הטכנאים לשלטון
• גן עדן או גיהנום? עולם בלי כסף
  

אשראי חברתי

אנשי תנועת האשראי החברתי שפעלו בשנות השלושים באנגליה, ארצות הברית וקנדה חושבים דומה, אבל לגמרי אחרת.

הם מסכימים לכך שהבעיה נעוצה במעין "השתלטות" של אנשי פיננסים על הכלכלה (אגב, חלק מאנשי החבורה לא היו רחוקים מגילויי אנטישמיות, כשהם מדברים על בנקאות אפילה ורומזים לבני העם שלנו ששולטים בה, אבל אנחנו ננסה לבחון את הטענות היותר רציניות שלהם לגופן ולא נרחיב בנושא הירוד הזה), אבל הם חולקים על תפישתם של הטכנוקרטים.

הבעיה, הם חושבים, אינה בכך שאנשי הפיננסים גורמים לתעשיה לייצר פחות ופחות כדי להרוויח יותר ויותר. להפך. בדיוק להפך.

הבעיה היא שבגלל מבנה המערכת הכספית בזמננו, הם גורמים לתעשיה לייצר יותר ויותר, גורמים לנו לצרוך מוצרים שאותם אנחנו בכלל לא צריכים, וגורמים לכולנו נזק, בכך שאנחנו משמידים ומבזבזים לשווא את משאבי כדור הארץ. בעצם, מה שמייחד אותם מכל מני תנועות מחאה הוא הניתוח המוניטרי: הם היו חלוצים בתפישה שגורסת ששיטה מוניטרית (שיטה של אופי של כסף) מאוד משנה בכלכלה.

שני סוגי עושר ושני סוגי הון

נתחיל במושגים בסיסיים. אם אצל אנשי כלכלת המיין סטרים (הזרם המרכזי) ההון מקביל לסחורות וטכנולוגיה המבוטאים בכסף, אצל אנשי האשראי החברתי הון הוא היכולת הפוטנציאלית של אנשי הקהילה לייצר עבור עצמם עושר.

ומה זה עושר? אצל רובנו, עושר הוא כסף וזה מזכיר לנו יאכטות ווילות. אך בשביל אורייג' ודגלס מדובר במשהו בסיסי, צנוע אבל איכשהו מרשים הרבה יותר; מדובר בסיפוק הצרכים הבסיסיים של האנושות.

נחזור להון. בחברה שלנו (חברה במובן של קהילה ולא של חברה עסקית) יש הון פיננסי (של כסף) והון במובן "הנכון"; כלומר פוטנציאל לייצר טובין (מוצרים ושירותים) לטובת החברה. הבעיה היא שמערכת הכסף, מערכת ההון הפיננסי, היא זו ששולטת בייצור. והיא עושה את זה בשני אופנים.

האופן הראשון הוא מבנה הכסף. הכסף, כך טוענים אנשי האשראי החברתי, מיוצר על ידי הבנקים כחוב. וגם, הוא מיוצר יש מאין וכמעט ללא עלות. בעצם, הם טוענים, בנק מייצר כסף מכלום, כשהוא נותן הלוואות, מאפשר מינוסים וכדומה לכל מיני אנשים.

כתבתי על זה כאן.

איך מייצרים כסף יש מאין?

האם הבנק המרכזי הוא אימפוטנט?

עכשיו, לבנק יש אינטרס לייצר כמה שיותר כסף, כי הוא מרוויח עליו כסף. הוא כאילו מייצר מוצר שנקרא כסף, אבל המוצר הזה מיוחד בכמה אופנים. קודם כל לבנק, כייצרן שלו, כמעט אין עלויות ביייצור שלו. הוא פשוט נותן הלוואה והנה, קסם, הכסף נוצר. ייחוד שני של מוצר הכסף הוא שניתן לקנות בו מוצרים אחרים, של החיים; אוכל, בילויים, מגורים.

הבנק מייצר כסף, ונותן אותו תמורת כסף, תמורת ריבית. (זוכרים? אני מסביר את אורייג' ודגלס) לכן כדאי לו להלוות יותר ויותר.

אבל למה לנו ללוות? הסיבה העיקרית שיש לנו לקחת את הנקודות האלה (שנקראות כסף) מהבנק היא כדי לקנות, ולכן, ככל שיווצר יותר בקהילה שלנו, כך נקנה יותר ונזדקק ליותר כסף.

המרכיב השני במצב הלא טוב שבו אנחנו פועלים בא לידי ביטוי במה שמכונה משפט A+B

תיאוריית A+B

כל עסק יצרני, כך דגלס ואורייג', פועל גם כסוכן פיננסי וגם כגוף יצרני. העסק מקבל הלוואה מהבנק (או מביא כסף מהבית) ומחלק אותו לעובדים בצורת משכורת. בעצם, הם שואלים, מה מחלק העסק לעובדים? מה זה הכסף הזה?

הנקודות האלה שהבנק ממציא ונותן לעסק הן כוח קניה טרי. אלה נקודות מיוחדות (כסף, אני מזכיר) שאיתם קונים מוצרים. כלומר, כל עסק הוא מכשיר לחלוקת ופיזור של כוח קניה לציבור.

תחשבו על כל אחד ממקומות העבודה שלנו כתחנה להפצת נקודות (תמורת עבודה) שאיתן אנחנו קונים מוצרים. אלה נקודות לפיזור כוח הקניה שלנו על פני כל החברה.

עכשיו כשאני, כבעל עסק, מייצר מוצר, הייצור שלו עלה לי כסף, והכסף הזה נחלק לשניי סוגים: תשלומים מסוג A, אלה המשכורות שאני משלם לפועלים והרווחים שאני מחלק למשקיעים שלי בצורת דיבידנדים.

אבל כדי לייצר כפיות למשל, אני צריך עוד דברים: מוצרים שנקראים מוצרי ביניים, כאלה שהקהל לא קונה בסוף אבל הם הכרחיים לייצור. הנה: במקרה של יצור כפיות, מכונות להמסת מתכת, מכונות יציקה וכמובן מתכות, או חומרי גלם. אלה תשלומים מקבוצת B.

כלומר, אומרים לנו השניים, עלות כל מוצר ליצרן היא A+B. שוב, יצרתי כפיות. כדי לייצר כפיות קניתי מתכות ומכונות בערך של 10 שקלים (B) ושילמתי 5 שקלים לעובד שתפעל את המכונות (A). סך הכל עלה לי לייצר 15 שקלים.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שהעסקים שלנו הם אלה שמפיצים לשוק את כוח הקניה של הציבור. הרי העובדים הם אלה שגם קונים את המוצרים שמייצרים במשק. אבל לעובדים יש כסף בערך של A בלבד. אז איך הם יכולים לקות מוצרים בערך של A+B?

שוב. אני פועל והרווחתי A, כאן בדוגמה רק 5 שקלים, אבל הכפית עולה 15. איך אקנה? התשובה של אורייג' ושל דגלס: אני אלך לבנק ואקבל הלוואה.

בעצם מה שהם אומרים הוא שההווה שלנו שבו אנחנו קונים מוצר במחיר, שמורכב מתשלומי A, כלומר כל מה שכולנו, העובדים בחברה, הרווחנו, הולך לקניות של דברים שיוצרו קודם במחיר יקר יותר ממה שאנחנו מרוויחים, ולכן, באופן מבני ושיטתי, אנחנו חייבים, כקהילה, לקחת כל הזמן הלוואות ולקבל כסף שיגדיל את כמות החובות, וחוזר חלילה.

ומה מציעים השניים לתיקון המצב? הם מציעים "מחיר הוגן" וכמובן את הדיבידנד החברתי שעליו דיברנו לפני שבועיים.

לכל מי שרוצה להרחיב, אני ממליץ על הספר הזה.

ומילה אחרונה: לפני שבועיים יצאה לאור גרסה אינטרנטית של הספר החדש שלי "החור שבבייגל – מבוא ידידותי לפילוסופיה". זהו מבוא מדליק (אם מותר לי להגיד) וכל מי שסגנון הכתיבה שלי מוצא חן בעיניו ופילוסופיה מעניינת אותו יוכל למצוא בו עניין. הספר חינמי. מותר לקרוא, להעביר, לשלוח, להעתיק, ללמוד וליהנות באופן חופשי. הנה, זה הלינק . תורידו ותהנו!