יותם קושניר: "אין לי צורך בלימודי משחק"
"גדלתי בבית נורמלי. אבא שלי צוחק שאנחנו לא שמים זין על העבודה שלו. מי שאומר שאני בתעשיה בגלל פרוטקציה הוא טמבל". יותם קושניר, הבן של אבי שמככב בסדרה "אליפים" ובהצגות בהבימה, פותח דלת לחייה של המשפחה המפורסמת
לפני שנה, יותם קושניר תפס לשיחה את אביו, השחקן אבי קושניר. "זה היה באמצע צילומי העונה השנייה לסדרה 'אליפים'", הוא מספר. "באתי אליו ואמרתי לו שאני הולך להיות שחקן. הוא אמר שעמוק בפנים הוא ידע שזה מה שאספר לו. אם הוא ידע - הוא הסתיר את זה היטב. מצד שני, הוא אף פעם לא כיון אותי לשם, כי הוא רצה שאני אגיע למסקנה הזו בעצמי".
נשמע כמו סוג של שיחת יציאה מהארון.
"הרבה מאוד זמן לא ידעתי אם אני רוצה להיות שחקן או לא. הייתי תלמיד טוב, ובבית ציפו ממני לבחור במסלול של לימודים אקדמיים. נרשמתי לפסיכומטרי והבנתי שזה לא ממש מדבר אלי. זה היה השלב שנפל לי האסימון, שאין לי ברירה ושזה מה שאני באמת רוצה לעשות - לשחק".
עוד על ממשפחת קושניר בערוץ התרבות של ynet :
"כלוב הזהב": פנטזיה פשוטה על חפצים
הבימה שלו: 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' חוזר
"אני לא האיש לדבר איתו על טלוויזיה"
קושניר בן ה-24 נולד בתל אביב. למרות שגדל לצידו של אחד השחקנים הכי גדולים בישראל, הוא לא ממש חלם על עולם הבמה. הוא שירת ביחידת מודיעין ואת זמנו הפנוי בילה בחוג לפוטבול, בו הוא מאמן היום. אבל בדיעבד הוא מבין שהמשחק תמיד היה שם ברקע.
בגיל 17 השתתף בסצנה בסדרה "החיים זה לא הכל" בה כיכב אביו, ואחר כך הצטרף ללהקת "צופי תל אביב", בה שר ושיחק. אבל רק לאחר שהצטרף לסדרת הילדים "אליפים" (א'-ד', ערוץ הילדים ב-yes) נפל לו האסימון שמשחק זה היעוד שלו. מאז הוא גם הספיק לשחק בשתי הצגות בתיאטרון הבימה: "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"קוויאר ועדשים", בשתיהן לצד אביו.
"אני לא רואה את זה אבל מתברר שאני ואבא שלי דומים באופן מפחיד", הוא מספר. "אנשים מזהים אותי כבן שלו גם מבלי שהם יודעים מי אני. בעיקר בגלל איך שאני מדבר, אבל גם בגלל איך שאני נראה. אני לא יכול לראות את זה. לפני הצבא מלצרתי קצת ולקוחות היו שואלים אותי פעמיים ביום אם אני קשור לקושניר. בסוף הבנתי שאי אפשר לברוח מזה, ודווקא בגלל זה אני מנסה להיות יותם".
ספר קצת על איך זה לגדול בבית עם כוכב ענק.
"גדלתי בבית רגיל. אבא שלי ידוע כאדם שמפריד בין העבודה לחיים הפרטיים שלו, אז בארוחות שבת ראו אצלנו חברים שלו מהשכונה, או חברים שהוא צבר במהלך השנים מהמקצוע אבל לא שחקנים בעצמם. להורים שלי אין שום מניירות, הם מנקים את הבית כל יום שישי בעצמם. לא שזה מדהים, אבל זה מה שהיה.
"אני זוכר כילד שהוא היה הולך חמישה ימים בשבוע לעשות חזרות ל'זהו זה', ואז חוזר להיות איתנו בצהריים, ובערב הולך לתיאטרון. אף פעם לא הרגשנו שאנחנו חיים בעולם הזוהר. אני אסיר תודה על כך, כי אם זה לא ככה, זה יכול לדפוק את הראש ברמות קשות. אבא שלי תמיד צוחק שאנחנו לא שמים זין על מה שהוא עושה. נניח מ'החיים זה לא הכל', ראיתי רק עשרה פרקים מכל העונות".
ואת "כלוב הזהב" שהוא התחיל להנחות בשבוע שעבר?
"ישבנו בארוחת ערב משותפת בשישי, ואז אבא שלי קיבל SMS מיוצר התוכנית. הוא כתב שהתוכנית עולה ושיהיה לכולנו בהצלחה. זה היה השלב שכולנו נזכרנו שזה היום בכלל. שכחנו מזה. התיישבנו לראות את זה ואני חושב שזו תוכנית מדהימה. הקונספט מגניב לגמרי".
התייעצת איתו לפני שהחלטת להפוך שחקן?
"יש לי קשר מדהים עם אבא שלי. הוא גם אבא וגם חבר טוב. אני יכול לדבר איתו על הכל בגובה העיניים. ברגע שאמרתי לו את זה, הוא אמר לי שאני צריך לדעת ש'אליפים' זה לא המקצוע. שהיה לי מזל ושזה נחת עלי משמיים. הוא התכוון שלצלם סדרה של 60 פרקים זה לא המקצוע, זה הספא. המקצוע זה החלום שלך. זה מה שאתה רודף אחריו מגיל אפס. ללכת לבית הספר תלמה ילין ואז לתיאטרון צה"ל, ללמוד בבית ספר למשחק ואחרי שאתה מסיים אף אחד לא יורק עליך בכלל. אתה עושה חלטורות בהצגות ילדים ובסוף אם יש לך מזל אולי אתה עושה תפקידון קטן ב'הבימה'. זה המקצוע באמת".
אז למה לא הלכת ללמוד משחק?
"כשהבנתי מה אני רוצה לעשות כבר הייתי בן 23 ועבדתי בתיאטרון. אמרתי לעצמי - יש בקרוב עוד עונה של 'אליפים' ואני עושה שתי הצגות, אז למה צריך את זה? מצד שני, מאוד רציתי את החוויה של הלימודים. היו לי המון מחשבות על זה. כבר נרשמתי לבית ספר בניו יורק והייתי אמור להתחיל ללמוד שם עוד פחות משבוע. ואז התחיל הדיבור על עוד הצגה ב'הבימה', ופתאום אמרתי - לימודים זה כדי להיכנס לשם, אבל אני כבר בפנים ורוצים אותי, אני לא צריך את זה".
לא חשוב לך לקבל כלי עבודה מקצועים?
"אני מבין את המשמעות לפיה במאי רוצה לעבוד עם מישהו שיש לו כבר כלי העבודה הדרושים. סיימנו לצלם את 'אליפים' כבר לפני חצי שנה. בתקופה הזו שבין הצילומים לשידור חשבתי על זה. אתה מתחיל לאבד ביטחון עצמי. הטלפון לא מצלצל עם הצעות עבודה ואתה חושב לעצמך, אולי זה קשור לעובדה שלא למדתי.
"אבל אם העניין הוא שאני אהיה מוכן לתיאטרון אחרי הלימודים יותר ממה שאני עכשיו, אז לא תודה. אני לא רוצה להישמע שחצן, אבל אנשים שאני מעריך את דעתם בתיאטרון אמרו לי כל מיני דברים בסגנון 'אל תעז, חבל', או 'אל תכנס לתוך שבלונה'. אז אני ארכוש את הכלים בעשר שנים בעבודה במקום בשלוש בלימודים. יש לי משהו שאני כבר אוהב לעשות, ואני לא רוצה לוותר עליו".
יצא שחוץ מ"אליפים" שיחקת רק עם אבא שלך. בטח יהיו כאלה שיגידו שמדובר בפרוטקציה.
"שיגידו. תמיד יהיה מה להגיד, לא משנה מה אעשה. פרוטקציה טובה עד שמונה בערב, אבל כשהמסך עולה לאף אחד לא איכפת מי אתה. אם גרמת להם להרגיש משהו - אתה טוב. אם לא - אתה זבל. יש לי הזדמנות מדהימה לעבוד עם אבא שלי, שהוא שחקן מדהים. שאני אוותר על זה רק כי איזה טמבל יגיד שזה לא מתאים?".
הסדרה "אליפים" מבוססת על הספר אותו כתבה הסופרת אסתר שטרייט-וורצל. קושניר ג'וניור הגיע לסדרה אחרי שהמלהקת אסתר קלינג זכרה אותו לטובה מהופעה בצופי תל אביב. הוא מגלם שם את רוני, בנו הבכור של ראש הממשלה. הוא לא מעוניין שבבית ספר ידעו על היחוס המשפחתי, אבל סופם של סודות להתגלות. בסדרה הוא וחבריו מתמודדים עם קשיים של ילדים בגילאי התיכון: אהבות, בעיות משפחתיות והצקות בלתי פוסקות מילדים בשכבות מבוגרות יותר (תלמידי שכבת י"ב בעיקר שנקראים בסדרה: הדלידים).
"זו כנראה תהיה העונה האחרונה של הסדרה", הוא מספר. "הקפיצו אותנו שנה ועכשיו אנחנו הדלידים בעצמנו. כיוון שאנחנו מיוחדים, החלטנו שלא נעשה מעשי קונדס של הגדולים באליפים החדשים שמגיעים לבית הספר. אנחנו רוצים להשכין שלום ולעזור, אבל החבר'ה החדשים מכירים את ההיסטוריה של בית הספר והם מצפים למשהו אחר. אני קצת מבואס מזה שזה יורד, מאוד נהניתי לשחק בזה".
חשבת לעשות דברים אחרים, כמו ריאליטי?
"אם אדם התפרסם בזכות זה שהוא מפורסם אז יש בזה טעם לפגם. סלב זה לא 'דבר', אני בורח מזה. אוכל אותי שלהיות סלב זו פרנסה. אני לא מעוניין להיות במדורי הפפראצי. זה לא טוב לקריירה, בטווח הארוך. מה שיעזור לי היום בעיתון יפגע בי מחר, ואני רוצה שהדיבור עלי יהיה אפרופו מה שקורה במסך, ולא על זה שאני יושב לקפה".
אז אין סיכוי לראות אותך בתוכניות כאלה?
"לכי תדעי, אם ב'מאסטר שף VIP' יציעו לי מיליון דולר, אז אני רק בן אדם. אבל זה לא הכיוון שאני רוצה ללכת אליו".
גדלת עם שחקן כל כך מצליח. ביקשת ממנו עצות להמשך הדרך?
"הוא נתן לי שלושה טיפים שבעיניו הם עמודי התווך של המשחק. הראשון הוא שלפעמים במשחק יותר זה פחות. השני זה שצריך סבלנות במקצוע
הזה, והשלישי זה הטיפ הגדול מכולם, שאותו הוא קיבל אותו מיוסי בנאי או שייקה אופיר. לפי הטיפ, כשאתה משחק ובתסריט אתה לא אמור לעשות כלום באותו רגע, כווץ ותרפה את החור של התחת. את לא מאמינה עד כמה זה מדהים. חלקתי את הטיפ הזה עם כל חברי ויש עכשיו מלא שחקנים שעושים את זה על הבמה. זה מאוד יעיל. זה הטיפ שקיבלתי מאבי קושניר במשחק".
אתה עושה את זה עכשיו, נכון?
"כן. אבל רק בשביל להדגים".
