אני לא חנין זועבי. הכירו את יו"ר מפלגת דעם
"דעם - מפלגת פועלים" מבדלת עצמה מ"השיח הלאומני". בראשה עומדת אסמא אגבאריה-זחאלקה, שנאבקת בלהט ומבטיחה לתרום את רוב המשכורת כח"כית. ומה אומר בעלה?
בזמן שחברי הכנסת הערבים בולטים בעיקר בהקשרים של עימותים על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש אשה ערבייה שרואה את הדברים קצת אחרת. יחד עם חברים יהודים, אסמא אגבאריה-זחאלקה מובילה את "דעם", שמוגדרת "מפלגת פועלים". והיא רוצה להעביר את הדיון למישור שונה לגמרי ומבקשת: פועלי כל המגזרים התאחדו.
- כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
- הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
"אנחנו משלבים אג'נדה מדינית עם אג'נדה חברתית", היא אומרת. "הרצון הוא לתת ייצוג בכנסת לעובדים יהודים וערבים, למובטלים משני העמים ולנשים וצעירים שמתנהלים תחת חסמים של הפרד ומשול שהממסד והממשלות מובילים כדי שלא יהיה שיח אמיתי בין יהודים וערבים על בסיס חברתי ומעמדי. שיח שיחליף את השיח המתלהם, הלאומי, הבדלני והקיצוני שהשתלט על חיינו".
היא מתנגדת ל"רדיפה הפוליטית" נגד חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד, ויחד עם זאת "חולקת על דרכה הפוליטית, כי לצערי הרב היא מבדלת את הציבור הערבי מכלל החברה. אני הולכת על שיח אנטי לאומני שמשלב בין האג'נדה הפוליטית לסיום הכיבוש".
2,645 קולות בבחירות הקודמות
אגבאריה-זחאלקה, נשואה ואם לילד בן 4 שגרה ביפו, החליטה בגיל 22 להצטרף למפלגת השמאל "דעם" עם הקמתה ב-1995. בהתחלה לא כולם אהבו את הרעיון ונשמעו בסביבתה תהיות, כמו מה לבחורה ערבייה מחברה מסורתית לרעיונות של שמאל וסוציאליזם. היום זה כבר נראה טבעי כשהיא מובילה את המפלגה. פרט לכך, היא עוסקת בחינוך ומדריכה נוער ערבי ויהודי בפעילויות משותפות.
ל"דעם" היא הגיעה כעורכת לשונית בעיתון של המפלגה הסוציאליסטית, אבל הקשיים הרבים שנחשפה אליהם לדבריה דרבנו אותה לפעול. "המצוקות של עובדים, חקלאים ומובטלים שכנעו אותי שיש צורך לתקן את החברה ולא רק לתקן את המאמרים בעיתון של המפלגה", היא אומרת.
בשמאל "התל אביבי" ובקרב צעירים ערבים ניכרת מגמת התעניינות במפלגה, שכבר רצה בכמה מערכות בחירות ולא ממש התקרבה לאחוז החסימה. ב-2009 הצביעו לה רק 2,645 ישראלים. גם בבחירות המקומיות בתל אביב יפו (אגבאריה-זחאלקה אף התמודדה על ראשות העיר) לא הייתה הצלחה. אבל מהסיכויים הנמוכים היא לא ממש מוטרדת. "הכנסת היא לא הזירה היחידה לפעילות שלנו. אנחנו באופן יומי ברחוב, במפעלים, בקמפוסים ובחקלאות. הכנסת חשובה ככל שתהיה היא לא המקום היחיד לפעולה. בכל זאת, אני מרגישה שנגיע לשם".
"לא רק מזדהים ונעלמים"
הכי מדאיג, לדבריה, "זה שפייגלין, בנט וליברמן משתלטים על השיח ואילו באופוזיציה ובשמאל יש בלבול, מחנאות ואינטרסים זרים. אנחנו רוצים לתת תשובה שפויה, מחוברת לשטח החברתי, לפעול נגד ההפרטות והקיצוצים שאוטוטו ינחתו על השכבות החלשות ולקדם פתרונות תעסוקה ושיוויון מגדרי".
אישה ערביה, היא יודעת, "סובלת מדיכוי כפול, אבל כשאני באה לפועלים במפעלים, לנהגי המשאיות ולעובדים בחקלאות, וביחד עם חברי המפלגה והאיגוד המקצועי שלנו מובילה מאבקים, היחס הוא של כבוד והערכה. אנשים פשוט מעריכים את העשייה שלנו ואת העובדה שאנחנו מתייחסים ברצינות למצוקות שלהם ולא באים להזדהות ולהיעלם".
מוסא זחאלקה, בעלה של אסמא, עובד בתיאטרון, בצילום סרטים ולפעמים בשיפוצים.
הוא והילד בקושי רואים אותה בבית בחודשיים האחרונים מרוב חוגי בית, אבל מוסא תומך לחלוטין: "זה קשה, אבל אני איתה עד הסוף. אשתי עקשנית, מאמינה בדרכה ולא מוותרת בקלות. יש לה ביטחון עצמי אדיר ואוזן קשבת לכל בעיה. תמיד היא מנסה לעזור, היא שונאת את הגזענות".
אגבאריה-זחאלקה מבטיחה שאם תגיע לכנסת, תתרום את רוב משכורתה למען פעילות חברתית. "אנחנו חושבים שכסף ציבורי צריך לחזור לציבור וח"כ לא אמור להיות מורם מעם. חבר כנסת לא צריך להיבחר בשביל ההטבות והמשכורת השמנה. אנחנו נקבל מהמפלגה את המשכורת הממוצעת במשק, כי מי שבא לעשות שינוי אמיתי צריך להיות קשוב לצרכי הציבור שאותו הוא מתיימר לייצג ולרגישות שלו ולמצבו. איך אפשר לשבת בכנסת בשם הציבור ולהרוויח פי 10 ממה שהציבור מרוויח?".
לפנייה לכתב/ת 
