פאניקה או פוביה? המדריך השלם להפרעות חרדה
למרות היותה תופעה נפוצה ביותר במאה ה-21, רבים מאיתנו סובלים מחרדה בלי לדעת זאת. מתי מדובר בהתנהלות בריאה ומתי בחרדה? מה מרגישים בזמן התקף פאניקה ומתי כדאי לפנות לטיפול נפשי? המומחים עושים סדר בהגדרות
מהמפורסמות הוא ש"החיים קשים", ש"מי שנולד יש לו מה להפסיד", וש"רק טיפשים לא דואגים". כל האמירות האלה מצביעות על כך שדאגה, פחד וגם חרדה הם חלק טבעי מן החיים.
הפחד, כידוע, הוא רגש הישרדותי טבעי. התחושות הגופניות בעת פחד - לב הולם, דופק גבוה, לחץ דם מוגבר ואישונים מורחבים - הן תוצאה של הפרשת אדרנלין שעוזרת לגוף להיות ערוך ומוכן, לברוח או להילחם מול גורם מאיים.
קראו עוד על חרדה:
- 200 קמ"ש בראש: מהו התקף חרדה ואיך לטפל בו
אבל החרדה, בשונה מן הפחד, היא רגש לא יעיל מבחינה אבולוציונית. בזמן חרדה הגוף פועל מפחד, אלא שאין כל גורם מאיים בסביבה. למרות זאת גם החרדה נתפסת בפסיכולוגיה כרגש טבעי ונורמלי.
"חרדה היא דבר נורמטיבי", מסביר פרופ' ראובן דר, פסיכולוג קליני וראש המגמה הקלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב. "אין אדם שלא חווה פעם תחושת חרדה. אפילו התקפי פאניקה חד פעמיים הם לא חוויה נדירה, שלא לדבר על הדאגה שמשהו לא בסדר, שאולי אני חולה, שאולי אמרתי משהו פוגע, שמלווה גם במחשבות חוזרות ואי נעימות פיזית. מדובר בחוויית חיים. בן אדם שלא חרד אינו חי".
אלא שלעתים החרדה הופכת להפרעה פסיכולוגית שכדאי לטפל בה. ההערכה היא שבערך 15%־20% מהאנשים סובלים מצורה כזאת או אחרת של הפרעת חרדה. אחוז גבוה כזה של חרדים מעורר את המחשבה שזה לא אנחנו אלא העולם שהשתגע.
ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי (ה-DSM) מונה ארבעה סוגי הפרעות חרדה:
- הפרעת פאניקה - המתאפיינת בהתקפים תכופים של פחד עוצמתי המלווה בסימפטומים גופניים חריפים דמויי התקף לב או אובדן שפיות.
- הפרעת חרדה - חזרתיות של התקפי חרדה
וחשש מבואם, שצובעים את החיים ומשבשים אותם.
- פוביה - המתאפיינת בתסמינים הדומים להתקף חרדה ומתעוררים כתגובה לגירוי מסוים (מעליות, מטוסים, דם או נחשים).
- הפרעת חרדה מוכללת (או הפרעת חרדה כללית) - המתבטאת בדאגנות מוגזמת ולא מידתית בנוגע לנושאים רבים לאורך כמה חודשים.
כל אחד מסוגים אלה יכול להתבטא בעוצמות שונות ובשילובים רבים של סימפטומים פיזיולוגיים (כמו דופק גבוה, קוצר נשימה וכו'), סימפטומים קוגניטיביים (סוגים ודפוסים מסוימים של מחשבה) וסימפטומים רגשיים (לחץ, מועקה וכו').
הפסיכולוגית הקלינית עופרה מירון-ליכטר, מחברת הספר לטיפול עצמי בחרדה "להפחיד את הפחד", מאמינה שהתופעה ההתנהגותית היא המרכזית ביותר בכל סוגי החרדה.
"האפיון המשמעותי ביותר של חרדה הוא הימנעות ולא תחושות ומחשבות. למעשה, יש אנשים שאינם חווים תסמינים פיזיולוגיים ונפשיים, אבל הם נמנעים משורה של דברים בשל חרדה. הם נמנעים מנהיגה, לא יוצאים לטיולים, מוותרים על עבודה מתאימה כי היא דורשת הופעה בפני קהל וכו', ובטוחים שהם עושים זאת כדי לשמור על אורח חיים רגוע.
"הימנעות אחת גוררת הימנעות נוספת, והם עלולים למצוא את עצמם באורח חיים נמנע המשפיע מאוד על תפקוד תקין".
מה מרגישים כשיש חרדה
כיצד ייתכן שאנשים רבים נתונים בחרדה אך לא יודעים זאת ולכן לא מקבלים עזרה שיכולה למגר אותה? ראשית, משום שכל מי שחי במאה ה-21 מתמודד עם איומים רבים כדרך שגרה, וקשה מאוד להבחין בין פחד לחרדה. מובן שזמן מלחמה, אזעקות צבע אדום וירי טילים על ישראל מעוררים פחד מוצדק ואף חרדה.
אבל גם מהדורת חדשות העוסקת באיום האיראני, דף בירור היתרה מן הבנק או הזמנה לביופסיה חוזרת הם לא איום שקול לאריה שואג, אבל הם גם לא בדיוק טלה פועה. האם דפיקות הלב וקוצר הנשימה שמתעוררים בעקבותיהם מוגדרים כפחד נורמלי שצריך ללמוד לחיות איתו או כתסמיני חרדה הניתנים לטיפול? וכיצד יידע האדם לאבחן את עצמו כשיש סוגים רבים של חרדה, והיא באה לידי ביטוי בתחושות, במחשבות, בהרגלים ובהרגשות שלעתים יכולים להיות גם ביטוי של טעם אישי או אופי?
חשבו על ההוא ששונא מסיבות וסולד מסמול טוק שנראה פשוט כמו אדם שמעדיף לשבת בבית, כי הוא נרתע מצביעות, משטחיות ומשעמום. תסתכלו על ההיא שמתלבטת במשך שנים בשאלה אם התחתנה עם האדם הנכון. אחרי הכל, מי האדם השפוי שלא יתלבט בסוגיה הזאת. רק שכל ההרגלים וההעדפות האלה יכולים להיות פניה השונים של החרדה.
סיבה נוספת שבגינה אנו לא מזהים חרדה בקלות היא הדימוי המקובל שלה. ייתכן שאתם מניחים שאם החרדה תתקוף, היא תכריז על עצמה בתרועות של דופק גבוה, קוצר נשימה, לחץ בחזה, סחרחורת, דפיקות לב ועוד סימפטומים שאי אפשר לפספס. ואכן, התקפי חרדה/פאניקה דרמטיים ועוצמתיים יותר משאר החרדות.
"הרגע שבו נעצרו חיי"
"אפילו אם הייתי חי עד גיל אלף, לעולם לא הייתי שוכח את התקף החרדה הראשון שלי", כותב פאול וואנדבלדר, עיתונאי וסופר, בכתבה למגזין האמריקאי הנחשב הניו יורק טיימס. "הטיול הסוריאליסטי לתוך הסרט התלת ממדי פנורמי של הקורטקס הסרברלי שלי... כשאני חושב על זה, זה היה הרגע שבו נעצרו חיי הראשונים, הסרט נתקע והסליל התגלגל שוב ושוב, מצליף בעצמות...
"תחושת המתח הגבוה הזדחלה במעלה גבי וטיפסה עד צווארי בזרם חום מסחרר. לפני שהספקתי להיאחז בשולחן כדי לייצב את עצמי, הנחש השתחרר בתוך ראשי ואחז בקורטקס הפרה-פרונטלי שלי בעוצמה שגרמה ללבי להכות מבפנים בצלעות, מנסה לשבור אותן ולצאת מתוכן. תוך רגע ידיי ורגליי השתתקו, מן המרפקים דרך הברכיים ועד לכפות הרגליים. חגורת מתכת לפתה את ראשי, אני רעדתי, זיעה נטפה ממצחי, והסחרור מאחורי עיניי הואץ.
'אתה בסדר?', שאל בן שיחי.
'תוציא אותי מכאן'.
לא יכולתי להגיד 'אני מת', אבל זה היה מה שחשבתי. מה שהרגשתי".
פרופ' אהוד קליין, מומחה להפרעות חרדה ומנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי רמב"ם, מסביר: "בשל התסמינים הגופניים החזקים, אנשים שחווים לראשונה התקף חרדה סבורים לא פעם שיש להם התקף לב או בעיה רפואית חריפה אחרת, ורק בחדר המיון מוסבר להם שחוו התקף חרדה. אך עוצמתה הקשה של החוויה גורמת לחשש מן הפעם הבאה שתתקוף.
"יש הנמנעים בכל מחיר מהמצב שבו התעורר ההתקף. אם זה קרה בסופרמרקט, הם יימנעו מלקנות בסופר למשל. ילדים שחוו חרדה בבית הספר ירגישו חשש בין כתליו. לעתים ההימנעות רחבה יותר, והנמנעים משתדלים להימצא רק בסביבה מוכרת או בחברת אנשים קרובים".
בשל אופייה הדרמטי, רוב הלוקים בהפרעת חרדה/פאניקה מגיעים בסופו של דבר לאבחון ולטיפול. לא כך במקרה של 5.7% מהציבור, הסובלים מרמה כזאת או אחרת של חרדה מוכללת. פרופ' ראובן דר מסביר כי חרדה זו מתעתעת במיוחד לא רק בגלל שהדאגנות יכולה להיחשב נורמלית, אלא שנושאי החרדה שאובים מחיי היומיום. החרדה המוכללת מתמקדת בדרך כלל בענייני כסף, בריאות, עבודה, זהות מינית וזוגיות.
"החרדה המוכללת מאופיינת גם בסוג של פסימיות", אומר פרופ' קליין. "לא פעם אנשים חרדים חשים שכל דבר שהם מתמודדים איתו יסתיים בתוצאות שליליות - שהם ייכשלו בבחינה, בטסט או בריאיון, שהדייט יהיה פלופ, שהתואר האקדמי לא יביא להתקדמות בקריירה".
"הדאגנות מלווה בתחושות לא נעימות של מועקה, בדידות, עייפות, עצבנות, חוסר ריכוז ולעתים אף דיכאון. לפעמים היא מלווה גם בתסמינים פיזיים אך דרמטיים פחות מאלה של התקף פאניקה. חוסר שינה, תחושת מתח בשרירים ולפעמים גם דופק מואץ ויובש בפה עלולים ללוות את החרדה המתמדת", מסביר פרופ' קליין. "לצד החרדה המוכללת יש אנשים שאצלם הדאגה לובשת גוון אובססיבי. דאגות אלה חוזרות שוב ושוב, לעתים אפילו בלי שינוי נוסח, מנדנדות ומטרידות כילד בן שלוש המגלה את השאלה 'למה', ובניגוד לו לא תמיד הולכות לישון בלילה".
"המוח טוחן במעגלים את אותן המחשבות שוב ושוב", מסביר ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קליני ומנהל מרכז קוגנטיקה, המרכז הישראלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. "האח הלא ידוע של הפרעה טורדנית כפייתית הוא מקרים שבהם הנטייה לחשיבה אובססיבית תופסת טרמפ על צומת קבלת החלטות אמיתית, שבו באמת ראוי לשקול את הדברים בתשומת לב ובכובד ראש, ואז קשה לאדם לזהות שמדובר בחרדה או באובססיה.
"אנשים הסובלים מספק כפייתי עסוקים בנתח גדול מהזמן שלהם בהתלבטויות, ונדמה להם שיש הצדקה להתלבטויות שלהם. גם כשמדובר בעניין שראוי להשקיע בו מחשבה, כמו עם מי להתחתן או איזו קריירה לבחור, צורת החשיבה שלהם אובססיבית לגמרי. יש אנשים ששנים אחרי שנישאו עדיין מתלבטים אם זוגתם מתאימה להם. למשל, הם משווים את בת הזוג לנשים אחרות, עושים לה בחינות קטנות ושואלים שוב ושוב אם הם נמשכים או לא נמשכים אליה".
איך מבחינים בין אופי דאגני לחרדה מוכללת?
על פי ה-DSM המידתיות היא הקובעת. זו תיחשב הפרעת חרדה מוכללת אם הדאגות מטרידות יותר מן הנדרש במצב הקיים, מתייחסות לכמה נושאים (גם כסף וגם בריאות), ונמשכות יותר מחצי שנה. קריטריון נוסף הוא חוסר יכולת לשלוט בחרדה, להירגע ולהתמודד איתה.
בנוסף, צריכים להתקיים לפחות שלושה מהסימפטומים הבאים: מתח וחוסר שקט; עייפות או תשישות שאינן חולפות; קושי להתרכז; עצבנות ורוגז; מתח בשרירים; בעיות שינה.
אך אבחנתה של מירון בנוגע להימנעות תקפה גם כאן. אם אתם חושבים שאתם לוקים בהפרעת חרדה מוכללת, שאלו את עצמכם לא רק מה אתם עושים, אלא גם מה אתם לא עושים, מרוב חרדה.
נעים להכיר, פוביות
רובנו יודעים בעצמנו לזהות אצלנו פחד קהל, פחד מטיסות או פחד גבהים הגורמים לנו לחשוש מהרצאות, מגבהים או ממטוסים. אך האם מדובר בפוביה? הפוביה היא חרדה המתעוררת מגירוי ספציפי והיא מאובחנת על פי הקריטריונים הבאים: פחד ניכר ומתמשך מאובייקט או ממצב מסוים המתרחש או העשוי להתרחש, מנוכחות של אובייקט או מצב או מציפייה לאובייקט או מצב מסוימים.
חשיפה לגירוי המסוים תגרום כמעט תמיד להתקף פאניקה, ואף על פי שהאדם מבין שהחרדה שלו מוגזמת, הוא לא יכול להביא את עצמו לשהות במצב המאיים.
ג', מורה בתחילת שנות ה-30 שלה, מפחדת לנהוג. "יש לי רישיון", היא מספרת, "ואני אפילו נוהגת מעט, אבל רק בכבישים מסוימים ולמרחקים קצרים מאוד. כשאני צריכה לנסוע מחוץ לאזור הבטוח שלי או לעלות על כביש ראשי, אני נכנסת ללחץ. כמה ימים לפני שאני יודעת שאני צריכה לנסוע, אני מתחילה לחשוב על זה כל הזמן, לתכנן את המסלול, לחשוב מאיזה כביש לנסוע, לבדוק את התחזית בכל שעה. לא פעם אני לא ישנה בלילה, והרבה פעמים אני מוותרת על האירוע שאליו אני צריכה להגיע".
כ-12% מן האוכלוסייה סובלים מפוביות, ומירון־ליכטר מספרת כי אנשים יכולים לפתח פחד מדברים לא שגרתיים. ביניהם היא מונה פחד מעגבניות, מרוח המנשבת בחוץ, מבתי שימוש, ואפילו פחד לבלוע, פחד ללכת ופחד מלהרגיש את הלב פועם.
אחת הפוביות הכי שכיחות היא החרדה החברתית הכה חמקמקה, כי פעמים רבות היא נתפסת על ידי האדם הסובל ממנה וסביבתו כביישנות ומופנמות, כשלמעשה היא חרדה לכל דבר הניתנת לטיפול. מספר א', סטודנט למדעי המחשב, בן 26: "אני לא מתחיל עם בחורות אף פעם. גם ממסיבות אני מתנזר. גם כשאני כבר מצליח לצאת לבית קפה או לפאב זה רק עם חברים מוכרים, ואפילו אז אני בדרך כלל יושב ושותק, נמנע מקשר עין.
"כשאני מדבר עם בחורה אני חושב פעמיים לפני כל משפט, כי אני די בטוח שייצא לי משהו טיפשי. אפילו כשאני בא להרצאות באוניברסיטה, אני נכנס, מקשיב להרצאה ויוצא מיד בסופה בלי לדבר עם אף אחד. איך תהיה לי חברה פעם, אין לי מושג".
"לא כל אחד שאיננו חיה חברתית סובל מחרדה", מדגיש פרופ' קליין. "הלוקים בחרדה חברתית חשים קושי בכל אינטראקציה חברתית, ותמיד מרגישים שהם נתונים במבחן, תחת תצפית, ומניחים בוודאות גבוהה שתכף יגידו משהו שטותי או ינהגו באופן שאינו הולם את המצב. יש אנשים שכל מצב של שהייה בחברה, בכיתה, בעבודה וכו' מסב להם סבל. הם מוצאים את עצמם מתבודדים, מתקשים ביצירת קשרים זוגיים ומוותרים על עיסוקים שונים. יש הנעזרים באלכוהול שמפוגג את החרדה, ויש הלוקים בדיכאון".
לפעמים החרדה אינה נופלת כל כך בקלות לאחד מן הקטלוגים של ספר הלימוד. ח', מרצה בשנות ה-40 לחייה, מספרת: "בימים מסוימים אני חשה פתאום מעין מועקה. זו לא רק תחושה של מתח אלא תחושה שרובצת עלי עננה, תחושה אפופה, הייתי קוראת לזה.
"אחרי שהתחושות האלה התחילו לחזור על עצמן שמתי לב שהן מופיעות תמיד יום לפני היום שבו שאני מרצה. התחושות אינן מופיעות כסוג של פחד מן ההרצאה, אבל בלילות אני חולמת חלומות זוועה על דברים שקורים בהרצאה, וכשאני מנסה להתכונן ולעבור על החומר להרצאה, אני נתקפת בלק אאוט".
האם ההגדרה הפסיכולוגית חשובה?
האם התחושות שלכם מצדיקות הליכה לטיפול? אנשי המקצוע סבורים שבין אם התחושות שלכם מוגדרות בספר ההגדרות הפסיכיאטרי כחרדה ובין אם לא, מה שמשנה הוא כמה אתם סובלים. אם זה גורם לכם סבל או פוגע באיכות חייכם, כדאי שתטפלו בזה. אם אתם לא כל כך סובלים מזה, אין שום חובה שתדעו אם התעוקה הקלה שלכם או המחשבה האובססיבית שעולה מדי פעם הן חרדתיות או לא.
אמדו את הפגיעה באיכות החיים שלכם, ממליצים המומחים שמתראיינים לכתבה זו. אם זו פגיעה משמעותית, יש לאבחון חשיבות מרובה שכן טיפול יעיל בחרדה יכול למגר אותה.
נכון, אין תרופת פלא נגד חרדה, למרצה הצער, והרבה אנשים סובלים ממנה גם אחרי שנים של טיפולים מסוגים שונים. אבל יש גם הרבה שהצליחו להיפטר ממנה או לפחות לווסת אותה. הטיפולים הבולטים ביותר בחרדה הם מחשבתיים־התנהגותיים שמוכחים מחקרית כיעילים מאוד, תרופות, טיפול פסיכולוגי מתמשך (דינמי) וביופידבק, ולצדם קיימים טיפולים אלטרנטיביים שונים.
| התקף חרדה/פאניקה | הפרעת חרדה/פאניקה | הפרעת חרדה מוכללת | פוביה | |
| מה מרגישים? | דופק מהיר, דפיקות לב חזקות, זיעה, תחושת חנק, סחרחורת, קוצר נשימה, מועקה, חשש מהתקף לב או שיגעון | התקפי חרדה מעת לעת, חשש מהפעם הבאה שיוצר מועקה, ניסיון להימנע מהמצבים שגורמים לחרדה | נטייה מוגזמת לדאגנות, דאגות מטרידות, ראיית שחורות בנוגע לכמה נושאים בחיים (כסף, בריאות, זוגיות), מתח או מועקה, מצב רוח שלילי עד כדי דיכאון, לעתים הפרעות שינה ומתח בשרירים | פחד מופרז ולא הגיוני מנושא מסוים (טיסה, אירועים חברתיים, נהיגה), חרדה מוגברת בעת חשיפה לגורם המאיים, ניסיונות להימנע ממנו ככל האפשר |
כשהמלחמה נגמרה אבל החרדה נשארת
כאשר הפחד נשאר, הזיכרונות מציפים וקשה לתפקד כרגיל, יש מקום לבדוק אם מדובר בהפרעה פוסט טראומטית. ד"ר דני חמיאל, פסיכולוג קליני ומנהל מקצועי של תוכנית חוסן חינוך במרכז חוסן ע"ש כהן האריס, העמותה לילדים בסיכון, מסביר מהי הפרעת פוסט טראומה, איך מזהים אותה וכיצד מטפלים בה.
מה זה פוסט טראומה? "הפרעה פוסט טראומתית היא מצב רגשי ופיזי המוגדר ככזה כמה חודשים אחרי שאדם חווה אירוע שבו הרגיש איום על חייו. האבחנה קובעת כי אם אדם מרגיש שלא התגבר על אירוע טראומתי עשרה חודשים לאחר שהתרחש, הוא סובל מפוסט טראומה".
מהם התסמינים לפוסט טראומה? "פלשבקים, סיוטים ליליים, סימנים של אי שקט פיזי ונפשי, הסתגרות, כהות רגשות, הימנעות מעשיית דברים שמזכירים את הטראומה וחרדה בכל פעם שהטראומה נזכרת בצורה כלשהי".
מה ההבדל בין חרדה ודיכאון לפוסט טראומה? "אחרי אירוע טראומתי אדם יכול גם לפתח חרדה או דיכאון. במקרים אלה הסימפטומים לא יכללו את הסימפטומים החודרניים שמאפיינים את ההפרעה הפוסט טראומתית (פלשבקים וסיוטים ליליים) ולא יקיפו את כלל הסימפטומים שמאפיינים הפרעה זו. האדם יכול להיות בחרדה באופן כללי, להימצא באי שקט ולהימנע מדברים מסוימים אך לא לסבול מהסימפטומים האחרים. הוא יכול להיות בדיכאון, לסבול מכהות רגשית ולהסתגר, אך לא יופיעו סימני החרדה. אבל אם אדם חווה את כל הסממנים שהזכרתי, הוא כנראה סובל מפוסט טראומה".
מה כדאי לעשות אם חווים את הסממנים האלה? "באופן כללי מיד אחרי אירוע טראומתי ובשבועות הראשונים שאחרי האירוע כל הסימפטומים אינם יוצאי דופן ואינם מאותתים בהכרח על התפתחות של הפרעה פוסט טראומתית. עם זאת, אפשר וחשוב להתייחס אל מצבו של האדם. כדאי לבטא את מה שמרגישים, לא לפחד להיזכר אבל גם לא לעסוק בנושא בצורה אובססיבית.
"אין צורך להיבהל מהסימפטומים אך צריך לשים לב אליהם. אם הסימפטומים אינם פוחתים בהדרגה, יש לפנות לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש.
"אגב, לעתים אנשים לא חושבים שהם עברו טראומה. בזמן המלחמה, למשל, הם היו צריכים לתפקד, להתנהל ולדאוג לילדים, ורק אחרי שהמלחמה נגמרה הם פתאום מתחילים לעכל את מה שהם עברו, פתאום האדרנלין יורד, ואז החרדות פורצות. זה טבעי וחשוב לזכור את זה. אם החרדות לא נעלמות, כדאי לבקש עזרה".
כיצד אפשר לטפל בפוסט טראומה? "כדאי לפנות לקופות החולים או למרכזים שמתמחים בחרדות ובתסמונת פוסט טראומתית. יש טיפולים מצוינים והבולט שבהם נקרא Prolonged Exposure Therapy (חשיפה ממושכת). זהו טיפול ממוקד הנמשך 12-10 מפגשים ובהם חוזרים לטראומה בצורה מבוקרת.
"לטיפול יש אחוזי הצלחה גבוהים מאוד והוא פותח על ידי ישראלית אמריקאית בשם פרופ' עדנה פואה. לפעמים צריך עזרה תרופתית כדי לסייע למטופל לחזור לחיים נורמטיביים".
לפנייה לכתב/ת 
