רשלן במיל'

תאונת אימונים זו נחקרה על-ידי ועדת חקירה בראשותו של אלוף משנה אמיר אשל ומסקנותיה התקבלו על דעת מפקד פיקוד צפון. ועדת החקירה ומפקד הפיקוד לא מצאו רשלנות בהתנהלות הגדוד המתאמן ובהכנות שקדמו לאימון. ההחלטה להגיש כתבי אישום, לאחר שמפקד פיקוד צפון אישר את מסקנות הוועדה, התקבלה בפליאה רבה בקרב קצינים בכירים בקבע, ובתחושה של אכזבה מרה בקרב קצינים במילואים המוצאים עצמם מדי אימון במצבים דומים - "תבן אין נתן לעבדך ולבנים אומרים לנו עשו".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

על צד שמאל. סיפורה של נפילה / רון כחלילי

על ספסל הנאשמים. המרחק הרב בין הקריה לשדה הקרב (צילום: מוטי קמחי)

בית הדין הצבאי, שדן ארוכות בעניין זה, מצא רשלנות בהתנהגות הקצינים והמש"ק שהועמדו לדין. ההבדל התהומי בין ממצאי ועדת החקירה לבין פסק הדין מבטא את המרחק שבין שדה האימונים ברמת הגולן לאולם הדיונים בקריה בתל-אביב, ואת הצורך הדחוף להכריע בין המצב הרצוי - כפי שבא לידי ביטוי בהכרעת הדין - לבין המצב המצוי.

בהכרעת הדין, חזרו השופטים שמונה פעמים על הפער - המצב המצוי - שבין הצבא הסדיר לבין צבא המילואים בכל הנוגע להנחלת הוראות הבטיחות באימונים ולהטמעתם. בהכרעת הדין ציינו השופטים ש"לא אחת, הוראות בטיחות שגובשו היו אות מתה באשר לא הוטמעו, ומעבר לכך, לא הוקם מנגנון אופרטיבי שייאפשר את מימושן". עניין זה רלוונטי, לצערי, לפחות מחמישה אחוזים מהאוכלוסייה, המבצעים שירות מילואים ביחידות השדה. אלו המשרתים ביחידות השדה מכירים מחד את הלחץ לצאת ולהתאמן, ומאידך - את המחסור באמצעים, כוח-אדם וזמן כמו גם התיישנות הידע וההיכרות עם תרגולות מבצעיות, אמצעי לחימה והוראות הבטיחות.

גם לעניין זה היו ערים השופטים ואף ציינו זאת מפורשות: "משעסקינן באנשי מילואים המצויים מרבית זמנם בעולם האזרחי, יכולתם להתעדכן בהוראות צבאיות, לשנן מה שלמדו במהלך שירותם הסדיר, ולשלוף תיקי תרגיל ממוחם אחרי שנים של ניוון והיעדר תרגול, מצומצמת ביותר. זאת ועוד, קיים פער מובנה ביכולת של אנשי המילואים להתעדכן ולהכיר וללמוד את הוראות הבטיחות".

ההכרה בנכות המבנית של מערך המילואים בכל הקשור להיכרות עם הוראות הבטיחות לא מנעה מבית הדין למצוא רשלנות בהתנהגות אנשי המילואים שהועמדו לדין. במהלך הדיונים הופיעו קצינים רבים בפני בית הדין. רובם ככולם, וכותב שורות אלה ביניהם, התרשלו לא פעם במהלך שירותם שכן נהגו בהתאם למצוי.

נכות מובנית של מערך המילואים. מקום התאונה הקטלנית (צילום: אביהו שפירא)

מהו רף בטיחות מינימלי? 

ומהו הרצוי? לאן עלינו לשאוף? לצערי, בית הדין נמנע מלהכריע בשאלה זו באופן חד-משמעי. אומנם בית הדין קבע ש"חובת המפקד לעיתים מחייבת אותו להימנע מביצוע אימון שיש חשש ממשי כי אינו עומד ברף הבטיחות המינימלי, או כי אין די משאבים לקיום מערך הבטיחות ההכרחי לקיומו". בפסיקתו זו משמר בית הדין את ריחוקו משדה האימונים ושב ומגלגל את האחריות לפתחנו, קציני המילואים.

בתאונת האימונים הבאה, שתתרחש חלילה, נשוב אל בית הדין ונדון שוב במשמעות האמירה "רף בטיחות מינימלי". ומהו אותו רף מינימלי? מי יקבע את גובהו? בפני בית הדין הופיע האלוף במילואים ישי בר שקבע שהפעולות שביצע מפקד הגדוד במסגרת ההכנות לאימון ובמהלכו, מעידות ש"פעל מעל ומעבר לנדרש ממפקד ברמתו". אם האלוף בר אינו סמכות כדי לקבוע את גובה הרף - מי יקבע את גובהו?

על הצבא להסמיך מיד קצינים בסדיר שיהיו אמונים על הוראות הבטיחות לסוגיהן. קציני בטיחות אלה יתלוו לכוח המתאמן החל משלב ההכנות המקדמי ועד לסיום האימון. קציני הבטיחות ינחו את הכוח המתאמן במבוך ההוראות והכללים. בהיעדרם, ניאלץ לצמצם אימונים. קיומם של קציני הבטיחות לא יסיר את האחריות מאיתנו, המאמנים ומחיילנו המתאמנים, אלא יאפשר לנו, כדברי ישעיהו ליבוביץ', לצעוד בגיא צלמוות לקראת החיים.

ד"ר אייל טבת, סמג"ד בגדוד שבו אירעה התאונה, ומלווה את המשפט מקרוב, מראשיתו. הוא העיד לטובת הנאשמים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il